פתח הבית חלק א קיא

אחר אם נטמא ביה"כ ומזה מוכח דטומאה הותרה וכו' וקשה נהי דטומאה דחוי' וכו' ס"ס אם נקח קרבן אחר נצטרך לחזור ולדחות יה"כ בחנם. ולכאורה עדיף טפי לדחות טומאה ועכ"פ שקולין ונצטרך לומר דשבת ודאי הותר בציבור אף למ"ד טומאה דחוי'. וכן ראיתי בס' בשמים ראש בהקדמה כ' כן בפשיטות. ולדידי עדיין צ"ע דהרי לענין שבת ג"כ כל שאפשר לעשות מע"ש אסור. אולם יראה דס"ס כמו דאמרינן בזבחים (לב) הנ"ל גבי מצורע הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו וכו' ומנ"ל דהותר לצרעתו דילמא ג"כ רק דחוי' וצ"ל מה שדרכו כן שהתורה אמרה לעשות כן לא שייך דחוי' רק הותר משא"כ דבר שהוא רק במקרה כמו טומאה וכדומה מש"ה הוי רק דחוי'. ומהאי טעמא אמרינן לענין פיקוח נפש דיש סוברים שבת דחוי' וק"ל. אך עדיין צריך ביאור קצת בנ"ד ס"ס כיון דאפשר לעשות בטומאה לא דחי יהכ"פ עוד וצ"ע. אך י"ל דדמי להא דר"פ ר' ישמעאל במנחות דאמרינן שם אם שחט חטאת ציבור ונמצאת כחושה אמרינן לו לכתחילה הבא שמינה ושחוט דראשונה שחט ברשות והשני' שוחט ג"כ עתה ברשות בשבת וכמו כן כאן לא גרע פשר טומאה מן כחושה וק"ל

פד) גם נפלפל קצת בלשון תוס' יומא אשר הבאנו לעיל הנה שם (ו':) תוס' ד"ה אמר רב תחליפא וכו' כ' הך דפסח שאני הואיל ומיחזי כקרבן יחיד לכ"ע דחוי' וכן אילו של אהרן ושם דף (ז'.) ד"ה כיון וכו' כ' דזה הוי רק דרבנן דמה"ת הותר אף זה למ"ד הותרה ע"ש ודף (ז':) ד"ה מכלל וכו' כ' הא דפריך ר"ש מכ"ג ביה"כ היינו דאף גם לכתחילה אין מהדרינן וכו'. והנה קשה ס"ס מאי משני ר"י הנח ליה"כ דטומאה הותרה וכו' ס"ם קשה אם אירע טומאה באילו של אהרן הרי צריך להדר דבזה טומאה דחוי' כמו דמשני הש"ס דף ז'. באילו של אהרן דמהדרין באמת ושוב ג"כ א"ל באילו שאני דהרי אז לבוש בגדי זהב וציץ על מצחו ז"א דהרי חזינן דהש"ס קאמר באילו של אהרן מהדרין. ועי' שעה"מ (פ"ד מה) ביאת מקדש) שם כ' באמת דע"כ באילו וכו' אף שציץ על מצחו אפ"ה מהדרינן כיון דמיחזי כקרבן יחיד והוכיח כן מהך דיומא הנ"ל וכ' דא"ל דאיירי באין ציץ על מצחו ז"א כיון דשם איירי פרים פר ע"ז דלא הוי קבוע זמן דאין דוחה כלל טומאה וע"כ מה דמהני אם אין שם אחר ע"כ היינו משום ריצוי ציץ א"כ ודאי אילים איירי ג"כ כה"ג ע"ש. ולא אבין לכאורה מאי הוצרך לזה ת"ל ע"כ עבודת היום בכ"ג בבגדי זהב א"כ ע"כ ציץ על מצחו וצ"ע וכעת לא עיינתי. עכ"פ קשה כנ"ל א"כ יה"כ מאי איכא למימר וקשה כין לר"י ובין לר"ש לפי' תוס' ד"ה מכלל הנ"ל. ועי' שעה"מ הנ"ל שם הקשה על לשון תוס' יומא (נ.) ד"ה ונ"מ וכו' שכ' שם אמאי לא אמר נ"מ דאם שותפין מהדרין אטהרה ואם ציבור לא מהדרינן וכו' והקשה א"כ הדר תיקשי מכ"ג ביה"כ בשלמא מאילו לא קשה שהרי הי' לבוש בגדי זהב וציץ על מצחו יע"ש וקשה טובא הרי וביאר דף ז' דבאילו באמת מהדרין אטהרה ולא יועיל ציץ וכאשר כ' הוא עצמו וכנ"ל. ועי' תשו' שאג"א (סי' ל"א) שהקשה דקשה קו' הש"ס יומא (ו:) דפריך שם ועד שעתה מפרישו מביתו נפרישו מטומאת מת ואמר רבא טומאה הותרה וכו' ת"ל שמא יארע טומאה בשעת עבודת שעיר ואף פר מחזי קרבן יחיד ע"ש ותי' כיון דהוי רק ספק לא חיישינן להכי כיון דבעלמא הותרה אף דלענין זה דחוי' זה רק דרבנן ומספיקא לא חיישינן ע"ש. וקשה טובא ס"ם אמאי לא הקשו מהא דאמר ר"ש כ"ג ביה"כ יוכיח וע"כ משום דאף לכתחילה א"צ להדר כמ"ש תוס' ד"ה מכלל הנ"ל ואם נימא דהי' ידוע להם אשר לא יארע פעם אחת ביה"כ טומאה בשעיר אבל מאיל ופר י"ל באמת מהדרינן אטהרה א"כ ניחא אך לא נראה כן מהגאונים הנ"ל סוף כל דבר לא הבנתי זה כראוי ועוד חזון למועד בזה אי"ה

גם מ"ש השאג"א בתשו' הנ"ל לחלק ולומר די"ל אם אין מעברין דבדיעבד מעובר קשה שפיר למה ביקש חזקי' רחמים דהרי בדיעבד עכ"פ מעובר משא"כ אם עיבר ביום שלשים של אדר דלכתחילה אין מעברין אף דבדיעבד מעובר אפ"ה ביקש רחמים הואיל ולכתחילה מן התורה אסור לעבר משום זה ניסן יכו' מש"ה ביקש רחמים הואיל ועבר אדאו' וכו' ע"ש. לכאורה קשה הרי אם כבר קידש החודש ודאי אף בדיעבד לא מהני רק יום שלשים הואיל וראוי לקדש מהני בדיעבד וזה יראה ג"כ דהוי רק דרבנן ועי' רמב"ם (פ"ד מה' ק"ה הי"ד) וי"ל ועי' בזה

פה) דף פ ע"ב תוס' ד"ה נזרק דמו וכו' וכמ"ד ציץ מרצי על אכילות וכו' לכאורה אמאי צריכי לזה ת"ל אף אם אין ציץ וכו' ס"ם כיון דסבר כר"נ אכילת פסחים לא מעכבא ממילא ש"ד. ואפשר לומר כיון דמתני' אתי כר"י דסבר אם אין בשר אין דם ונהי דמודה דביש חלב שפיר זורק מ"מ הכא כיון דעיקר האכילה גבי פסח נהי דלא מעכבא מ"מ כיון דאסור לאכול ס"ס מיקרי אין בשר וחלב לא מועיל אי לאו דציץ מרצה על אכילות ודוחק. ע"כ יותר נראה דכונת תוס' ע"ד רבותא דאף אם תאמר דסובר צין מרצה וכו' ס"ס כיון דאסור לאכול ע"כ כר"נ אתי וק"ל. גם יראה כן דלר"נ א"צ לציץ מרצה על אכילות דהרי לעיל לרב דאמר אם זרק הורצה לא משמע דסובר ג"כ ציץ מרצה על אכילות וק"ל

פו) בא"ד והיכי מחייבי רבנן וכו' קצת י"ל כיון דהפקר ב"ד הפקר הפקירו את הפסח וא"כ הוי הקריב שאינו שלו וק"ל

פז) בא"ד ועוד הא לעיל תנן וכו' עי' מהרש"א שהקשה דילמא שאני התם שנטמא רק הבשר וא"כ כיון שחלב קיים א"צ לריצוי ציץ כלל משא"כ כאן דנטמא גם החלב שפיר צריך ריצוי ציץ ע"ש. מכאן יראה ג"כ דהמהרש"א סובר כפי אשר כ' לעיל דלר"נ לא בעי ריצוי ציץ כלל וק"ל

פח) בא"ד והיינו מדרבנן דמוקי לה כר"נ וכו' מכאן מוכח דתוס' סברי דאף למצוה לא הוי מן התורה דאיש לפי אכלו קאי רק לגברא שצריך שיהי' ראוי וק"ל. וגם יראה מוכת כן מסוגיא כאן דאי מדאי' לא יזרוק א"כ מאי פריך כאן ורמינהו על מה הציץ מרצה וכו' דילמא שאני הכא דעבר על דאו' משא"כ שם דלא יזרוק לכתחילה היינו מדרבנן וק"ל

פט) בא"ד ונראה לריב"א וכו' עי' מהרש"א שהקשה א"כ מאי פריך הש"ס דילמא שם איירי לענין להביא קרבן אחר ע"ש, וקצת י"ל דשם תני סתמא ואיירי אף בנדבה דבלא"ה א"צ להביא קרבן אחר וק"ל

צ) בא"ד מיהו יש ליישב פי' הקונטרס וכו' יראה דאיירי שהאימורים טהורים וק"ל

קצת צריך להבין במתני' דמשמע באימורין טהורין ולא יזרוק לכתחילה משום דבשר אסור באכילה וקשה א"כ בשאר קרבנות ג"כ אם נטמא בשר וחלב קיים דזורק הדם לכתחילה כמבואר לעיל (עז:) ות"ל ס"ס נימא דלא יזרוק ויביא אחרת מה שנותר בשר לאכילה דאכילת קדשים מצות עשה ואי פסח שאני הואיל ועיקרו בא לאכילה וכו' הרי אתי כר"נ ואף לכתחילה ע"כ אין עדיפות לפסח בזה לר"נ וכמו שכתבנו בתוס' ד"ה נזרק וכו' וצ"ל אפ"ה לענין זה פסח עדיף הואיל ועיקרו לאכילה וק"ל ומאי דקשה במנחת עומר אשר מבואר שם ביומא דאם יוכל להביא אחרת לעולם עדיף משום כי היכי שיוכל לאכול שירים ומ"ש שאר קרבנות כ' בזה בחי' ליומא שם ע"ש

ודע דרב דמוקי מתני' כר"נ ע"כ לא סבר כר"א לעיל (עח.) דאיהו סבר שם דלר"נ אם נטמאו בשעת