פתח הבית חלק א יא

איסורו יכול להקנותו לעכו"ם או לזרקו לחוץ ומי ימחה בידו מ"מ אם רוצה לקיים העשה אין מקיימו רק לר"י בשריפה ולרבנן במפרר וכו' וכבר כתבתי בזה לעיל תחילת הסוגיא ובכ"מ במסכת זו. אבל לדעת רש"י כאן דקרביתו היינו ביטול א"כ חזינן דמקיים בכך העשה א"כ קשה שפיר. ואף דלפ"ז הדרא ג"כ קו' הנ"ל לדוכתי' אמאי לא הקשו תוס' כאן לרש"י ג"כ מפלוגתא דר"י ורבנן. ומדוע הקשו דוקא מר"ע ושוב לא שייך מ"ש לעיל דאיירי אחר זמ"א כיון דרש"י לשיטתו סובר דפלוגת' איירי לפני זמ"א. אכן י"ל דהתוס' רוצים להקשות אף אי לא נימא פירוש רש"י דלקמן (יב:

) הנ"ל אעפ"כ לא נוכל [לפרש] כפי' רש"י דהכא וק"ל, אבל עכ"פ לתי' המג"ש על רש"י קשה. וקצת יראה מלשון המג"ש דביטול עדיף טפי לר"י ממפרר. וזה דוחק גדול. ועי' פי"ז שתי' לרש"י ביטול היינו לחמץ שאינו ידוע וביעור לחמץ ידוע ע"ש. וצידד לומר ג"כ לחלק לענין לאו ב מהני ביטול אף בידוע רק לקיים העשה לא מהני. והשיג על הפר"ח (סי' תלא) שדחה ראיות גאון שהביא הכל בי להוכיח דביטול לא מהני לידוע. מדאמר לקמן (כז:

) אמרו לי רבנן לר"י לדבריך לא מצא עצים לשורפו יהא יושב ובטל ואמאי הא יכול לבטל א"ו דביטול לא מהני לחמץ ידוע ע"ש ודחה הפר"ח חדא דאיירי אחר זמ"א דלא שייך ביטול ועוד כיון שיבטל שוב לא תהא החמץ שלו וא"כ לא יקיים המ"ע בחמץ שלו ע"ש. והקשה הפי"ז א"כ זה היא באמת דעת הגאון דלא מהני ביטול משום המ"ע. וכן ביאר הפי"ז כונת הרמב"ם ע"ש. ולכאורה יראה כונת הפר"ח דאיך שייך לומר דכונת הגאון שלא קיים העשה כיון שע"כ הי' קודם זמ"א ואז עדיין לא חל עליו המצוה ואם זורקו אז בחוץ מי מחייב לקחתו אחר זמ"א רק ע"כ אי פליגי ר"י ורבנן קודם זמ"א היינו אם רוצה לקיים העשה אבל ודאי אף לר"י אם מפררו או מבטלו לא ביטל עשה. וע"כ לשון הגאון שכ' ביטול לא מהני לידוע ע"כ אין כוונתו לומר דעדיין לא קיים העשה כיון שכבר ביטל ודאי אין לומר שיזכה כדי לקיים העשה. וא"כ ע"כ כוונתו דלא מהני כלל הביטול לענין ב"י. וע"ז כ' הפר"ח שפיר דראיתו מהך דלקמן יש לדחות דודאי חין לתת לו עצה לבטלו דעדיין אין מקיים העשה ובודאי נכון לקיים העשה אף אם בביטולה אין עבירה מ"מ בקיומה זכות לו יחשב וק"ל:

ועי' פי"ז עוד שתי' דגם לדעת רש"י לא מהני הביטול רק לענין לאו ולא לעשה. זה דוחק כיון דלפי' רש"י הלשון תשביתו היינו ביטול וק"ל:

ומה דקשה על הגאון שהביא הכל בו אי כונתו להוכיח דביטול לא מהני לחמץ ידוע אף לענין ב"י. וע"ז הביא ראי' מלקמן (כז.) הנ"ל. א"כ קשה טובא אכתי אמאי יהא יושב ובטל הא יכול ליתנו לנכרים קודם זמנו או יוכל להפקירו באמת ולזרוק לחוץ דזה ודאי מהני. ע"כ הנראה בכונת הגאון דהוי ס"ד בביטול מקיים גם העשה וכמ"ש לעיל בכונת המג"ש הואיל ונכלל בלשון תשביתו. לזה הביא ראי' דלא מהני ותו לא קשה מנותנו לנכרים דבזה לא מקיים העשה או הפקר גמור לזורקו לחוץ הו"א דגרע טפי דלשון תשביתו משמע ביטול לכך הוכיח דלא מהני דתשביתו הוי דוקא ביעור וכו' ולכאורה בלא"ה צ"ל כן דהרי נהי דביטול ל"מ לחמץ ידוע מ"מ מפרר וזורה וכו' ודאי מהני שלא יעבור על ב"י. וא"כ מה יושב ובטל הלא יפרר וכו'. א"ו ס"ס אינו מקיים העשה רק בביטול הוי ס"ד דמקיים אף העש' וק"ל וגם כבר הארכנו לקמן בזה ובכמה דוכתי מה שהקשו המפרשים מה קאמר יהא יושב ובטל ת"ל ע"כ יצטרך לפרר כדי שלא יעבור על ב"י ומה [בטל[ איכא. ותי' אי איירי קודם זמ"א א"כ לענין ב"י מהני ביטול רק לענין העשה צריך ביעור ולר"י אי ליכא עצים ואש יבטל לגמרי כיון דבלא"ה לא מקיים העשה. ולפי' תוס' דאיירי אחר זמ"א תי' לדעת הגאונים לקמן בסוגיא דייחד לו בית שסוברים חמצו של ישראל ברשות נכרי אינו עובר מ"מ אינו מקיים העשה דתשביתו שפיר יהא יושב ובטל דלענין ב"י יניחו ברשות עכו"ם והעשה בלא"ה לא מקיים ע"ש. וא"כ כיון שהכריח הגאון דהביטול לא מהני א"כ אדרבה קשה טפי הרי יצטרך לפרר שלא יעבור על ב"י. א"ו עיקר כונתו דהביטול הוי ס"ד דמהני אף לקיום עשה ואף אי מפרר לא מהני לר"י כנ"ל. לזה הוכיח דלא מהני לקיום עשה והיינו אם רוצה לקיים והבן כ"ז היטב

יד) באופן אחר י"ל מדוע לא הקשו תוס' בפשיטות על רש"י מפלוגתא דר"י ורבנן אי ביעור חמץ שריפה וכו'. די"ל נהי דתשביתו היינו ביטול זה חידשה תורה לענין שלא יעבור על ב"י אבל ודאי לא עדיף מכל איסורין שבתורה שהן או מכלל הנשרפין או מנקברין כמו גבי ערלה דקיימ"ל דבעי שריפה משום דיליף מה מצינו מכלאי כרם. עי' סוף תמורה. א"כ כמו כן חמץ אף אי לא הי' כלל בל יראה ס"ס כיון שהיא אסור בהנאה גמר מנותר במ"מ דבעי שריפה רק הא דכתבה תורה תשביתו היינו לענין שלא יעבור על ב"י מהני ביטול בעלמא רק מר"ע הקשו שפיר דגמר מקרא תשביתו דהוי הבערה וק"ל

ועפי"ז יש לקיים קצת תי' המג"ש דתשביתו הייני ביטול אי הבערה וביטול מהני לענין ב"י ושריפה כמו נותר וערלה וכו'. וזה אפשר לכוין ג"כ בתי' הפי"ז וק"ל. ולקמן בסוגיא דאך ביום הראשון נאריך עוד קצת בזה אי"ה

טו) עוד נזכיר מ"ש לעיל בכונת הפר"ח בהשגתו על הגאון שהביא הכל בו (בסי' תלא) שכונתו נהי דיכול לבטל מ"מ עדיין לא קיים עשה ע"ש. א"כ תקשי על מה שכ' הפר"ח (בסי' תלד) על הא שכ' רמ"א ואין לבטל קודם ששרף כדי לקיים מצות שריפה וכו'. כ' הפר"ח זה דוקא לר"י דסבר אין ביעור וכו'. א"כ לפי' ר"ת דר"י מודה קודם זמ"א א"כ אין נ"מ בהא. ודבריו צ"ע דהרי נהי דלא בעי שריפה מ"מ בעי מפרר אבל לא ביטול. ובילדותי בחי' על ה' פסח הבאנו ס' חמד משה שהקשה זה. וכ' לישב בחי' שם די"ל לרבנן מן התורה אף בביטול מקיים העשה. והא דבעי מפרר היינו כמו שאר נקברין וזה הוי רק דרבנן מחשש תקלה ע"ש. אך עדיין דברי הפר"ח סותרין שכ' כאן (בסי' תלא) בהשגתו על הגאון כנ"ל דבביטול לא מקיים העשה וק"ל. אכן י"ל בפשיטות דודאי לסברת הגאון דע"כ סובר כפי' רש"י דפלוגתי' דר"י ורבנן איירי קודם זמ"א דאל"כ לא הקשה מידי דיכול לבטל. א"כ לפ"ז עכצ"ל הא דפליגי ת"ל הא יכול ליתנו לאחרים קודם זמנו. ועכנ"ל דמ"מ אם רוצה לקיים העשה פליגי במה מבערו. א"כ לזה כ' שפיר בביטול לא מקיים העשה אבל אנן קיימ"ל כפי ר"ת דפליגי אחר זמ"א. לזה השיג שפיר לקמן דקודם זמן אין חילוק כלל. ומ"מ הלשון דחוק מה שכ' לקמן דנ"מ לר"י ת"ל אי הי' [כפי'] רש"י הי' הנ"מ אף לרבנן וק"ל

ועי' ב"ח (או"ח סי' תלא) הרגיש קצת בדברי הגאון שהוכיח מפלוגתא דר"י ורבנן דפריך לא מצא עצים לשורפו וכו' כ' הב"ח די"ל כיון דר"י אמר [דבעי דוקא שריפ' ות"ל אטו מי עדיף ביטול ממפרר. אע"כ אם אין רוצה לסמוך על ביטול בלב ליראתו שמא לא יהי' בלב שלם צריך ביעור. א"כ פריך שפיר לא מצא עצים וכו' ע"ש

טז) עי' שעה"מ (רפ"ב מהל' חו"מ) שכ' בפשיטות דלדעת הרמב"ם פוסק מלימוד אף באיכא שהות ע"ש מפ"ו מהל' תפלה ע"ש. ואין זה מוכרח. עי' ב"י סי' ק"ו וק"ל

יז) שם בגמ' תנן התם ר"מ אומר וכו' דכ"ע מיהת חמץ משש ולמעלה אסור מנלן וכו'. הקו' מפורסמת מאי פריך דילמא סבר ר"מ ג"כ כר' יהודא דלקמן (כח:) שסובר דלפני זמנו אסור מן התורה מקרא דלא תאכל עליו חמץ והיינו מזמן שחיטת הפסח מיתורא דקרא וא"כ שפיר אסור משש [ולמעלה] מן התורה. ועי' פי"ז