פתח הבית חלק א י

דילמא בדיקה פחותה מזה סגי ג"כ. ואי דת"ל בלא"ה הא אין חמה בלילה וע"כ לא סגי בלא אור י"ל דילמא לאור הלבנה [כ"כ] גם הפי"ז לקמן ע"ש. ולענין לבדוק ליל י"ג עי' פר"ח וח"י סי' תל"ג

ט) עי' רמב"ם (פ"ב ה"ד) שפסק גבי אכסדרה אם בדקה [לאור החמה] יצא. ועכ"מ שכ' שסובר הרמב"ם דמשום שבני אדם וכו' צריך דוקא ליל י"ד וכו' ע"ש. יראה מדברי הכ"מ שהבין דהיינו יום י"ד אם בדק בדיעבד לא הטריחו אותו חכמים לחזור ולבדוק בלילה אבל אם עבר ולא בדק בלילה ודאי בודק אכסדרה לכתחלה ביום י"ד לאור החמה כי עדיף אור הנר באכסדרה. ועי' לח"מ שם שהקשה מה פריך הש"ס והאמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת ןמה קו' הא ברייתא איירי לכתחלה ע"ש. ולהנ"ל ניחא ודחי רבא איירי לכתחלה רק היינו ביום י"ד וברייתא ג"כ סבר הש"ס דאיירי בי"ד דאי בי"ג אין שייך לאור הנר דהרי צריך להמתין עד לילה דאז אור הנר מבהיק טפי. אף דלדעת רז"ה הוי ס"ד דכוונת הברייתא בי"ג ולאור הנר דקתני היינו שימתין עד הלילה מ"מ זה נראה להש"ס דוחק וק"ל. ועי' ב"ח (סי' תלג) שהבין מרמב"ם דאף בי"ד דוקא דיעבד אבל לכתחלה צריך אף אכסדרה אור הנר. והא דפריך הש"ס מרבא תי' דסבר הש"ס כיון דכללינהו התנא בהדי אור אבוקה דאף דיעבד לא מהני כמו כן מסתמא גם אור החמה וכו' ע"ש. ועי' מג"א ר"ס הנ"ל שכ' באופן אחר דהא דכ' הרמב"ם גבי אכסדרה אם בדקה היינו דלכתחלה צריך דוקא בלילה אבל אם כבר עבר ולא בדק בלילה יבדוק ביום לכתחילה לאור החמה ע"ש וזה דוחק בכונת הלשון ע"ש

עוד נזכיר הנה מלשון כל המפרשים ופוסקים יראה דהך טעמא דבני אדם מצוין וכו' לא שייך למעוטי י"ג דשם כיון שמקדים עצמו עדיף רק המרדכי כ' שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה והביא ראי' מירושלמי ומסיק דמגמ' דידן לא משמע הכי מדאמר רבא אכסדרה לאורה וכו' ועי' מג"א (סי' תלג סק"כ) כ' דבדיעבד מהני אם בדק אכסדרה לאור החמה בי"ג רק עכ"פ צריך לבדוק חדר אחד בלילה שלא תחלוק וכו'. ולפ"ז א"כ אם בדק בליל י"ג ג"כ כן. וע' ח"י שם שכ' אף לכתחלה יוכל לבדוק ליל י"ג. והראי' שהביא המרדכי מירושלמי אינו דבגמ' דידן חולק כמ"ש הוא עצמו. ועי' בפר"ח שכ' לדחות הראי' מן הירושלמי ע"ש

י) ע"ב בגמ' לאו משום דחזקתו בדוק דקסבר הכל חברים וכו'. הקו' מפורסמת למאי צריך לומר הטעם דהרי מיד לעיל דבעי אי חזקתו בדוק ע"כ הי' הטעם משום דהכל חברים וכו' עי' פי"ז. ונ"ל דהי' מקום לומר לעיל הטעם הואיל והוי דרבנן אזלינן לקולא. ועי' בר"פ בר"ן ובמפרשים שכ' לפרש כונת רש"י שכ' טעם בדיקה משום ב"י. היינו דר"י חידש הך דהבודק צריך שיבטל אבל בימי המשנה עדיין לא ניתקן כלל ביטול וממילא הוי הבדיקה שלא לעבור על ב"י. וא"כ הוי סובר דגם בברייתא עדיין לא הי' התקנה. וא"כ הוי דאו' וצריך טעם אמאי חזקתו בדוק. וע"כ משום הכל חברים וק"ל. והא דמקשה אח"כ טעמא דאמרי הני א"כ תפשוט דאין חזקתו בדוק. ולהנ"ל דילמא שאני הכא דהוי דאו' בלא ביטל משא"כ הבעיא אזלא בביטל. י"ל אי טעמא דאמירה דהני מהני ע"כ איירי בכבר ביטל והי' כבר בברייתא התקנה או כגון שאירע כן דאל"כ מהיכי תיתי דתיהני עדות קטן ואפ"ה בעי דוקא אמירה א"כ תפשוט שפיר וק"ל

יא) שם אטו אמירה דהני מידי מששא וכו'. עי' מהרש"א למסקנא שהקשה מאי קאמר [אטו] אמירה דהני מידי מששא וכו' ואמאי לא קאמר הואיל ובדיקת חמץ דרבנן ותי' דא"כ אכתי תפשוט דאין חזקתו בדוק בלא אמירה דהני ע"ש. ועי' פי"ז היטב. ולכאורה צ"ע כיון דרנב"י ס"ד בתחלה דאמרי הני לא דוקא א"כ שפיר דחי המתרץ די"ל משום אמירה דהני. ואי תרצה לפשוט לאידך גיסא אף אני אומר דלאו דוקא. וצ"ל נהי דהמקשה היינו רנב"י עלה בדעתו לומר דלאו דוקא אבל המתרץ דחיקא לי' לומר כן רק אח"כ כשהשיב לו המתרץ א"כ ליתני כל הבתים וכו' שגילה לו המתרץ דעתו דע"כ הטעם משום אמירה דהני דאל"כ ל"ל ע"ז פריך שפיר א"כ תיפשוט וכו' וק"ל

יב) בתוס' ד"ה לאו משום דחזקתו בדוק וכו' מ"ש בתי' ב' משום מיגו לכאורה ק"ק ל"ל מיגו הא אין קטן נאמן לאסור ועי' יו"ד (ס"ס מ"ח). אכן בלא"ה צ"ל דאין חזקת בדוק חשיבא כ"כ דאל"כ מאי פריך למאי נ"מ נישייליה וכו' דילמא איירי שהוא אומר לא בדקתי ואינו נאמן לאסור דע"א אינו נאמן לאסור. א"ו דלא אלים חזקה כ"כ וק"ל

יג) בד"ה מדאורייתא בביטול בעלמא סגי פי' בקו' וכו' לכאורה קשה אמאי לא הקשו בפשיטות מלקמן (כא) דפליגי ר"י ורבנן אי ביעיר חמץ שריפה אי מפרר ות"ל הרי ביטול מהני. וצ"ל די"ל לקנין איירי אחר זמן איסורו דלא שייך ביטול. ואף דעדיין קשה כיון דתשביתו היינו ביטול וא"כ רק לאחר זמן איסורו לא שייך ביטול א"כ צריך רק ביעור מן העולם כדי שלא לעבור על ב"י. וא"כ ממילא כיון שמפרר שוב אינו עובר על ב"י. אך ז"א דאכתי ר"י יליף מנותר ולא משום מ"ע דתשביתו רק הרי כל איסורי הנאה הן או מנשרפין או מנקברין אף דלא כתיב בהו עשה. א"כ ר"י שפיר יליף מנותר דתיהוי בשריפה והבן

אך קצת יש מקום לומר אי לא נפיק מעשה דתשביתו רק כמו שאר א"ה א"כ אין צריך אפשר לקיים העשה מיד כמו ע"ז דמצותו בשריפה. אמנם נראה דאף בע"ז כן אם משהה עובר על עשה כל שעתא ושעתא רק אח"כ כשמקיימו מתקן הדבר ומה גם לר"י דיליף מנותר הוי ג"כ [עובר על] עשה מיד. אמנם לרבנן קשה דנראה ודאי אי הוי מפרר כמו שאר נקברין זה ודאי אין עובר אם משהה כמו בב"ח דהוי מן הנקברין אטו צריך לקוברו מיד וראי' דהתוס' הקשו לעיל ר"פ מ"ש חמץ שהחמירו לבערו וכו'. ולא דמי לבב"ח וכו'. יראה מדבריהם ג"כ דבב"ח אין צריך לבער מן עולם אף דהוא מנקברין מ"מ א"צ מיד, ואף די"ל עיקר כונת התוס' לענין בדיקה אם אינו ידוע א"נ לבדוק אחריו גבי בב"ח. מ"מ לא משמע כן מדבריהם ע"ש. א"כ לרבנן לא יהא חייב מיד לפרר. אכן כיון להנ"ל איירי לאחר זמן איסורו א"כ עכ"פ כיון דלא שייך עוד ביטול ממילא צריך לפרר מיד משום מ"ע דתשביתו דנהי דלרש"י הוי הפי' ביטול מ"מ שאר ביעורי' לאחר זמן איסורו [ג"כ יכול להיות] וק"ל

נחזור לדברי תוס' לכך הקשו מן רע"ק דלקמן כיון דעכ"פ קרא דתשביתו היינו ביטול וע"כ היינו קודם זמ"א א"כ סגי ביטול. ואף דקרא אך וגו' איירי אחר זמ"א. זה הקשו תוס' אח"כ על רש"י בלא"ה אבל לס"ד השתא דקרא איירי קודם זמן וכו' א"כ תקשי על ר"ע וק"ל. אך עדיין צריך להבין נהי דקרא איירי קודם זמ"א וכו' מ"מ אי קאי קרא ראשין ביו"ט א"כ ודאי הוי אחר זמ"א ולא מהני ביטול ונאריך בזה לקמן קצת אי"ה

ועי' מג"ש שכ' לישב קו' שני' של התוס' דודאי משבית מעט קודם זמ"א. ועל קו' ראשונה תי' נהי דתשביתו היינו ביטול מ"מ ג"כ שאר השבתות בכלל ע"ש. וקשה הרי רש"י לשיטתו לקמן (יב:) בהא דקאמר ר"י אימתי שלא בשעת ביעורו וכו' היינו דפליגי ר"י ורבנן היינו דוקא קודם זמן איסורו. וא"כ כיון דתשביתו דקרא היינו ביטול איך שייך לומר לר"י דבעי שריפה אטו מי עדיף ביטול ממפרר וכו'. ובשלמא על דברי רש"י לקמן לבד ל"ק דביטול לא עדיף ממפרר די"ל נהי דביטול מהני לענין שלא יעבור על ב"י מ"מ לא מקיים העשה בכך. ואף דודאי קודם זמן