פתח הבית חלק א קח

לא את הראשון ולא את השני דסבר ג"כ אין ק"צ חלוק וכו' וקשה כיון דהוי חומרא א"כ ליטמא אחד מהן וע"כ צ"ל רב כהנא סובר באמת מדינא אין ק"צ חלוק רק רב אמר אי איכא תנא דסבר מחומרא וק"ל

נח) ודע מה שהקשו תוס' לעיל ד"ה הנ"ל לר"כ ליטמא אחד מהן קשה דילמא ר"כ סבר שוחטין וזורקין על טמא שרץ ואי משום נטמאהו במת מדחהו אתה מחגיגתו אך ז"א דודאי מחויב לטמאות אחד במת כדי שלא ידחו כל הטמאים מפסח רק לרב עדיף טפי לטמאות בשרץ כדי שלא ידחה מחגיגה אבל למאן דסבר שוחטין על טמא שרץ ולית לי' ג"כ משלחין לדרך רחוקה וכו' א"כ ודאי צריך לטמאות במת והבן

נט) בתוס' ד"ה משלחין וכו' והקשה ריב"א וכו' לכאורה קשה מאי קאמרי דהשתא יעשו טהורין בטהרה וכו' ת"ל אף משלחין טהור ס"ס עכ"פ רשאין לעשות בטהרה דאף דאין ק"צ חלוק היינו אם ירצו וכאשר כ' לעיל. אך י"ל ס"ס עדיף טפי להיות רוב טהורין ויצטרכו ליזהר משא"כ אם רוב טמאין אין צריכין ליזהר וק"ל

ס) (שם) גמ' טמא מת נמי אפשר דעביד בשביעי וכו' עי' תשו' שאג"א ס"י שם הקשה ס"ס מדחהו משלמי שמחה ע"ש שהאריך ובמ"א כ' ג"כ מזה ואין להאריך פה

סא) שם קסבר שני תשלומין וכו' עי' מ"ש לעיל (סט.) תוס' ד"ה שוחטין וזורקין וכו' ומה שהקשה השאג"א מסוגיא זו ע"ש

סב) ע"ב הי' שלישיתן וכו' לכאורה קשה א"כ לעיל בר בן זבין אמאי צריך רב לומר כל היכא דציבור לא עבדי בראשון וכו' ואמאי לא בפשיטות דנצרפו זבין עם טמאי מתים ועי' צל"ח שהרגיש בזה. ולדידי יראה דאף כאן רק הטעם הואיל וציבור לא עבדי בראשון ועי' רמב"ם פ"ז מהק"פ יראה להדיא כן דהטעם כאן כנ"ל ע"ש ועי' מש"כ לעיל (סט:) השייך לכאן

סג) עוד נזכיר גרגיר אחד הנה כאן יראה דעכ"פ הטהורים עשו בראשון אף שהם מיעוט לגבי זבים וטמאי מתים ועי' רמב"ם כ' להדיא שהרי מיעוט עשי בראשון ע"ש ועי' תוס' קידושין (לז:) כ' שם מש"ה לא עשו ישראל פסח במדבר לפי שרובן היו ערלים ע"ש וקשה ס"ס אמאי לא עשו עכ"פ המיעוט ועי' רי"ט בחי' שם הרגיש בזה. וקצת י"ל גבי טהורים אמרינן עושין בראשון הטעם ודאי דלגבי טהורין אמרינן כשמואל ויעשו הפסח במועדו מאי עבדית לי' ואי משום שיוכלו לעשות בשני ז"א דבשני אם תאמר הטהורים יעשו אף טמאים יעשו וציבור בשני לא עבדי משא"כ במדבר אז שהיו רובן ערלים א"כ אף בשני לא יעשו שפיר יוכלו לעשות הטהורין בשני ומאי דכתיב לא עשו פסח ככתוב היינו שלא עשו בראשון וק"ל

סד) גם מה דפשיטא לי' להצל"ח דאם רוב טמאי מתים ומיעוט טהורין ומיעוט זבין אין עושין הזבין פסק שני הואיל וציבור עבדי בראשון בטומאה ומכח זה הוכיח דע"כ עולא דאמר משלחין אחד מטהורין לדרך רחוקה סבר כמ"ד יש תשלומין לפסח הבא בטומאה דאל"כ איך קאמר דזה שהי' בדר"ח עושה פ"ש ע"ש. ולכאורה י"ל דכה"ג עושה שפיר פ"ש דכיון דעכ"פ מיעוט טהורים עשו פסח ראשון דנהי שיכולים לעשות בטומאה מ"מ אם ירצו יכולים לעשות בטהרה כמ"ש לעיל וק"ל וכן הקשה השג"א סי' ל"ד ע"ש

סה) עוד גרגיר קטן אזכיר עי' שעה"מ (פ"ד מה' ביאת מקדש] הקשה לפי מ"ש תוס' יומא (דף ז) דרבא סבר טומאה הותרה בל בור רק פסח שאני וכ"כ במנחות (טו.) א"כ קשה הא דאמר רבא לעיל (עט.) רבא אמר אפילו טמאין מ"ט כל היכא דקרינן והבשר אשר יגע בכל טמא וכו' ות"ל ל"ל קרא הרי טומאה הותרה ואי פסח שאני זה רק מדרבנן כמו שהוכיח שם א"כ עכ"פ ל"ל קרא. עוד הקשה אמאי אמר רבא טמאים נמי עבדי הואיל ולא קרינן בי' והבשר אשר יגע וכו' ות"ל מן התורה הותר טומאה רק מדרבנן בפסח הוי רק דחוי' א"כ מאי ראי' מייתי מקרא וכ' די"ל קו' זו דמ"מ כיון דמה"ת הותר שוב א"ל מדרבנן לבטל מצות פסח בזמנו מן הטמאים אך קו' ראשונה קשה ע"ש

סו) והנה יראה מזה דהשעה"מ סובר דהך הקישא והבשר אשר יגע וכו' אין נ"מ רק בציבור דביחיד לא משכחת. אך יראה דיש נ"מ בלא"ה ותחילה נבין לרבא א"כ מדוע זבין לא יעשו פסח ראשון אם רוב טמאי מתים כיון דטומאת בשר היתר ע"י רוב טמאים וא"כ ממילא אף טומאת הגוף אין איסור ואם נא זר הא דאין פסח נעשה בטומאה אין הגריעות משום שלא יוכלו לאכול פסח רק הגריעות מגזה"כ שלא יעשה בטומאה ובציבור הותר רק טומאת מת ולא שאר טומאות וא"כ נהי שאין איסור באכילות בשר בטומאת הגוף בכה"ג מ"מ ס"ס אין נעשה בטומאה בלא אכילה וא"כ ממילא לא הותר לשאר טמאים לעשות הפסח אף ברוב טמאי מתים. אך קשה מנ"ל הא דילמא התורה לא הקפידה רק משום שא"א לאכול דהרי הטמא משלח קרבנותיו והא דפסח שאני י"ל משום אכילה ונהי דהותר במת בציבור בשאר טומאות לא אבל אם רוב טמאי מתים דהותר טומאת בשר א"כ ממילא ליכא לאי באכילה בטומאת הגוף א"כ יותרו אף זבין והבן. אך אם נאמר רבא סבר אין שוחטין על טמא שרץ א"כ ניחא שפיר דהרי טמא שרץ יכול לטבול ולאכול בלילה ואפ"ה הקפידה תורה שלא לשחוט עליו א"כ ע"כ לא משום אכילה הקפידה תורה אלא מגזה"כ שלא לשחוט על טמא א"כ בציבור ג"כ רק טומאת מת הותר ולא שאר טמאים ולא יועיל מה שלא יהא איסור באכילה ועי' לעיל (סט.) תוס' ד"ה שוחטין וכו' ע"ש וא"ל דאף למ"ד אין שוחטין על טמא שרץ ג"כ הטעם דילמא פשע ולא טביל וראי' דעל טביל יום מודה דשוחטין עי' לקמן (דף צ) וא"כ הדר הטעם רק משום אכילה מ"מ כפי הנראה ממשמעות ראשונים אין זה עיקר דאם החשש דילמא פשע א"כ נראה דהוי רק דרבנן אבל עיקר הטעם הואיל ומחוסר מעשה בכפי שהוא עתה. ועי' רמב"ם פ"ו מה' ק"פ ושעה"מ שם ובחי' שם כ' בזה

ס"ז) ובזה יתיישב קצת מה שפסק הרמב"ם (פ"ז מה' ק"פ) הי"א כר"ח לעיל דמוטב שיאכל בשר בטומאה שהוא בלאו ולא בטומאת הגוף וכו' ועי' כ"מ שם דלכאורה קשה מדוע לא פסק כרבא שהוא בתרא ולהנ"ל י"ל כיון דע"כ כל הני אמוראי דסברי שוחטין על טומאת שרץ ע"כ לית להו הא דרבא דאל"כ ברוב טמאי מתים ומיעוט זבין יהי' גם הזבין מותרין לעשות פסח וזה לא שמעני א"ו דחולקין על רבא ואף דרמב"ם פסק כמ"ד אין שוחטין על טמא שרץ מ"מ בהא לא פליגי וק"ל

סח) ונחזור לעניננו עכ"פ יראה דאם נעשה פסח בטומאת בשר ואח"כ אחר שחיטה וזריקה נטמא אחד טומאת הגוף בשאר טומאות א"כ יראה לרבא מותר לאכול הפסח כיון דנשחט עליו שפיר בהיתר שלא הי' אז טמא וכיון דליתא בבשר אשר יגע וכו' ליתא ג"כ באיסור טומאת הגוף והבן [אך לפ"ז הא דלקמן (צד:) פסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וכו' צ"ל א"כ איירי שלא נשחט עליהן הזבח וזה צ"ע ובחי' הק"פ כתבנו בזה ושם הארכנו.] וא"כ שוב לא קשה קו' המ"ל ראשונה ל"ל קרא כיון דטומאה הותרה וכו' ז"א דנ"מ בכה"ג דלא הותר.