פתח הבית חלק א קז

מנחות (טו.) ד"ה והכא וכו' כ' שם דכאן איירי בטומאת בשר ועי' לעיל (סב:) תוס' ד"ה אילימא שם יראה ג"כ דתוס' סוברים דמתני' איירי בטומאת בשר ע"ש] בעי ריצוי ציץ משא"כ בטומאת גברא דלא מהני ריצוי ציץ באמת לא בעי ריצוי ציץ כלל ע"ש. ויראה דלפ"ז כונתם גם כאן כן ודאי מתני' והסוגיא איירי בטומאת בשר רק תוס' הקשו הא חזינן בטומאת גברי ג"כ דחוי' אעפ"י שאין שייך ציץ. כן נראה מלשון תוס' דלא הקשו על הך סוגיא [ופי'] רק הביאו ראי' מטומאת גברי ובשר וק"ל. ועי' רמב"ם בפי' המשנה שפי' בטומאת גברי והוא לשיטתו אזיל שפסק פ"ד מה' ביאת מקדש אין ציץ מרצה על טומאת גברי רק בציבור יראה להדיא שסובר בציבור מרצה ציץ אף על טומאת גברי ע"ש

נ) ונחזור לדעת תוס' במנחות הנ"ל שנראה מדבריהם שרצונם ליישב קו' תוס' כאן יע"ש. ולכאורה תימה כיון דחזינן בטומאת גברא דחוי' בציבור אף בלא ציץ א"כ מדוע יגרע טומאת בשר. ויראה כונת דבריהם דודאי במקום דאי אפשר כיון דטומאה דחוי' אף בלא ציץ כלל ג"כ מותר ובטומאת גברא א"א באחר משא"כ טומאת בשר דאפשר להביא אחר אז אי לאו ריצוי ציץ צריך להביא אחר. וכן יראה בתוס' יומא (ז:) ד"ה מכלל יע"ש היטיב. ולפ"ז צ"ל הא דפריך הש"ס כאן על מתני' דחמשה דברים וכו' היינו דמשמע אף דאיכא אחר אפ"ה שרי וע"כ משום צירוף ריצוי ציץ

ובזה ניחא ג"כ מה שדקדקנו לעיל מדוע דחקו רש"י ותוס' (עח.) בהא דמשני כאן ביחיד כאן בציבור לפרש טומאה הותרה או משום ציץ מרצה על אכילות ולא נימא דלמסקנא א"צ לטומאה דחוי' כלל צירוף ציץ ולהנ"ל ניחא כיון דמהני אף דאיכא אחר לא מהני אם לא בצירוף וק"ל. ולכאורה קשה ת"ל אי ליכא אחר הרי חזינן באמת גבי עומר אם נטמא אם יש אחרת מביאין אחרת וכמו שמבואר שם ביומא (ז.) והן אמת שהרמב"ם לא הביא זה וצריך ביאור וכבר כ' זה בחי' שם עכ"פ א"כ איך שייך לומר דהש"ס סבר דמתני' איירי אף ביש אחרת. וקצת י"ל דבאמת בצירוף ריצוי ציץ באמת א"צ להביא אחרת והך ברייתא שם אתי כמ"ד אין ציץ מרצה על אכילות ואף דביומא שם מסיק אף למ"ד טומאה הותרה וכו' אפ"ה אם יש אחרת מביא אחרת י"ל ריצוי ציץ עדיף ועדיין לא יתיישב בזה דעת הרמב"ם שהשמיט הך ברייתא דס"ס הי' לו להביא אם אין ציץ על מצח וכ"ג דהוא פסק כר"י דוקא על מצחו] או נאמר באמת אין הלכה כהך ברייתא ומש"ה השמיטו הרמב"ם וק"ל

נא) אך עדיין קשה עכ"פ מאי פריך מעומר ושתהל"ח דילמא מתני' אתי כהנך תנאי דשת"ל אין דוחין יו"ט וכן נקצר שלא כמצותו בעומר פסול וא"כ לא משכחת כלל שיביא אחרת. וע"כ עיקר קו' הש"ס בתחילה דפריך לימא מתני' דלא כר"י רק משלמי ציבור ושעירי ר"ח אבל עומר ושתה"ל לא קשה כנ"ל דהוי דיעבד ואין לומר דאף משלמי ציבור לא קשה דהוי כבשי עצרת וא"כ אמאי נאמר שיביא אחרת וידחה יו"ט ומאי אולמי' דהאי מהאי באחרת ידחה יו"ט ובזה רק טומאה די"ט כבר נדחה אצלו שכבר נשחט אך ז"א דמוכח מתוס' שם יומא (ז:) ד"ה מכלל הנ"ל שכ' ביה"כ הרי אפשר באחר וע"כ כיון דיה"כ הותרה תורה לכתחילה לשחוט טפי עדיף להביא אחר מלהקריב זה בטומאה ע"ש אבל עכ"פ מעומר ושת"ל. קשה כנ"ל מאי פריך הש"ס הלא א"א באחר וא"כ נצטרך לדחוק ולומר כונת תוס' מנחות (דף ט"ו) הנ"ל דבאמת בטומאת בשר הוי סבר הש"ס אף דיעבד לא מהני בציבור רק בצירוף ציץ משא"כ טומאת גברא וזה דוחק גדול. ואפשר לדחוק דבשת"ל משמע אף אם רואה מיד בערב י"ט שהיו טמאין אפ"ה א"צ לאפות אחרים וגם זה דוחק ובחי' פ"ד מה' ביאת מקדש הרחבנו הדיבור יותר

נב) בגוף הענין כאן דאמרינן דהותר טומאת גברי הואיל והותר טומאת בשר ולכאורה הרי אף למ"ד טומאה הותרה בציבור כל כמה שיכול לעשות בטהרה עושין עי' יומא (ז') א"כ א"ש כאן. אך ז"א דהרי כאן הוי דיעבד אך למ"ד טומאה דחוי' אז מעכב אף דיעבד כיון דלא הותר רק טומאה קלה. וכן צריך להבין קצת על תוס' שכ' הואיל והותרו אימורין וכו' ות"ל מה שיכולין לעשות בטהרה עושין וצ"ל ג"כ זה דוקא אם יכולין לעשות לגמרי בטהרה משא"כ כיון דהותר חד טומאה הותר נמי אידך ועי' שעה"מ פ"ד מה' ביאת מקדש כ' כעין זה ע"ש ודבריו צריכין ביאור קצת ועדיין צריך להבין הרי במנחות (ט"ו) שם נטמא אחת מן הבזיכין וכו' סבר, ר"א שניהם יעשו בטומאה ורבנן סברי הטהור בטהרה וכו' ת"ל אף לרבנן נימא נהי דטומאה דחוי' מ"מ כיון שהתרו אלו כ"כ אלו כמו כאן אך יש לחלק דכאן הבהמה נטמאת בסכין א"כ כולה חדא משא"כ שם אין שייכות אלו לאלו ועדיין צ"ע וק"ל

נג) ע"ב תוס' ד"ה וטמאין אין עושין וכו' ליטמא אחד וכו' לכאורה קשה אם טומאה דחוי' בציבור מדוע נטמא טהור ונדבר בזה לקמן אי"ה

נד) בגמ' לרב ולל"ב דר"כ וכו' עי' מהרש"א שהקשה אמאי לא מוקי הש"ס כגון שנשים עודפות על הטהורין ומש"ה טמאין עושין שני משום דסבר נשים בראשון ובשני חובה ע"ש ולכאורה א"כ מדוע נקרא מחצה על מחצה כיון דנשים בראשון ובשני חובה וק"ל דבשלמא למאי דקאמר אח"כ להך ברייתא דתני טמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני לתרץ לרב כגון שהי' מע"מ ןנשים עודפות על הטהורין וכו' קרי שפיר מע"מ הואיל ובשני רשות וא"כ הוי בשני מע"מ ולל"ק דר"כ דמוקי לה שהי' נשים משלימות וכו' מיקרי מע"מ משום ראשון. ומש"ה ניחא דלא מתרץ בחדא מחתא לרב ולל"ק דר"כ שהי' נשים משלימות ועודפות על הטהורין דא"כ תיקשי אמאי קרי מע"מ וק"ל אכל כאן אם נאמר דאיירי שהי' מע"מ ונשים עודפות ובין בראשון בין בשני חובה א"כ אמאי קרי להו מע"מ וק"ל

נה) דף פ ע"א מטמאין אחד מהן בשרץ וכו' ואף לדעת הרמב"ם פ"ד מה' ק"פ וביאת מקדש דטומאת שרץ לא הותרה בציבור מ"מ ס"ס כיון דנטמא אחד בשרץ א"כ עכ"פ טמאין רוב על הטהורים בלא זה אשר נטמא בשרץ וק"ל

נו) רש"י ד"ה אלא יעשו בטומאה אם ירצו וכו' ובד"ה אי איכא תנא וכו' כ' רש"י שאסור לחלק וכו' ועי' תשו' נוב"י (מה"ב סי' פ"ו חלק א') כ' שם דברי רש"י סותרים יע"ש. ולדידי יראה ודאי העיקר אם ירצו אבל אין מחויבין לעשות בטומאה רק אעפ"כ אם אסור לעשות בטומאה א"כ יהא הקרבן חלוק שצריכין ליזהר אבל אם רשאין לעשות בטומאה וא"כ א"צ ליזהר ואף אם ירצו לעשות בטהרה מי יעכב על ידן וק"ל

נז) שם בגמ' אי איכא תנא דסבר כר"י וכו' עי' מהרש"א בתוס' ד"ה משלחין וכו' שכ' דע"כ הך דאין קרבן ציבור חלוק לא הוי דינא דאו' דאל"כ אמאי מטמאין אחד כמש"כ תוס' לעיל (עט:) ד"ה וטמאין וכו' כיון שפטור מדינא מדוע נטמא אחד ע"ש ועי' תשו' נוב"י הנ"ל שהקשה על המהרש"א דהרי חזינן שם במנחות (טו.) דהך דאין ק"צ חלוק הוי מדינא ע"ש. ולדידי יראה ודאי ר"י סבר דהוי מדאו' רק הכא קאמר אם נמצא תנא דסבר כת"ק וכר"י היינו לחומרא וק"ל וראי' לזה דקשה לעיל (ע"ט:) תוס' ד"ה וטמאין וכו' הנ"ל שכ' שם מש"ה אין עושין