פתח הבית חלק א קג

יכול לילך ולאסור במקום שאין האוסר יכול לילך שם וא"כ כיון דלרב אין כחוש אוסר רק השחיטה מפטם לי' לנבילה ואח"כ אוסר הא אין הנאסר וכו' עי' מה שתי' דהריח מוליך עמו טעם הכחוש ע"ש. ולתי' זה צריך להבין א"כ הא דקיימ"ל בסי' ק"ה דאם שחיטה שמן ונבילה כחושה אין אוסר בנגיעתו יותר מכדי נטילה הי' לו לבאר דדוקא אם לא שייך ריח וק"ל

ועי' בר"ן בשמעתא דטיפת חלב שחולק על הך כללא דאין הנאסר וכו' רק כיון דחנ"נ אוסר שפיר

ועפי"ז תמוהין דברי נקודות הכסף סי' ע"ב במה שתמה על הר"ן שם גבי לב הא אין הנאסר וכו' הרי הר"ן ל"ל הך כללא ואכ"מ ועי' בר"ן שם סוגיא הנ"ל שתמה על הרי"ף מדוע השמיט הך סברא לגמרי דחנ"נ וכ' לתרץ דסובר הרי"ף דוקא למ"ד מב"מ לא בטיל שייך לומר חנ"נ. אבל לדידן לא וכן כ' הרשב"א ע"ש היטיב וא"כ י"ל עיקר כונת הרי"ף דהי' קשה לו קו' מהרא"י הנ"ל רק דסבר כסברת הר"ן הנ"ל. אך כ"ז אי אמרינן חנ"נ לכך מביא ראי' מהא דחתיכת נבילה וכו' דמשם מוכח דאף בשאר איסורין אמרינן חנ"נ אבל אנן קיימ"ל דמב"מ בס' וא"כ לא אמרינן כלל חנ"נ וממילא אין הלכה כרב בהך דינא עכ"פ אבל ודאי עכ"פ היכא דשייך ריחא אף מבא"מ אסור לרב והא דלא פסיק בהא כרב היינו מכח שאר ראיות שהביא וראי' זו לא אזלא רק להוכיח דודאי אין הלכה כרב בהך מילתא וכן מצינו כמה פעמים בלשון ראשונים

אך אמרנו ליישב בדרך היותר נאות בלשון הרי"ף דהנה המרדכי כ' וכן האו"ה הביאו האחרונים בסי' צ"ח די"ל נבילה ושחיטה הוי מבא"מ ודחאו זה ועי' נה"ק שכ' להוכיח דלא כרמ"א בסי' צ"ח שכ' לענין מב"מ אזלינן בתר שמא דא"כ גם נבילה ושחיטה הוי מבא"מ א"ו דאזלינן בתר טעמא ע"ש. ולכאורה תימה הרי עכ"פ מודה הנק"ה דבאיסורי משהו ודאי אזלינן בתר שמא כמ"ש שם בש"ך א"כ איך כ' הרי"ף כאן דרב לטעמי' אזיל הרי לענין משהו אזלינן בתר שמא וצ"ע ונ"ל כ"ז עי' ש"ך רס"י ק"ח שתמה על שיטות הסוברים דאף בכחוש אסור הרי רב אמר דוקא בא' מהן שמן ע"ש ועי' תוס' בע"ז בסוגיא דבת תיהא שצידדו לומר דבחמץ בפסח דאסור במשהו ודאי אף כחוש אסור ע"ש וא"כ תמו' הרי רב סבר מב"מ במשהו וא"כ אף כחוש אסור וק"ל. ע"כ נ"ל חדא קו' מתורצת בחבירתה דודאי באמת נבילה ושחיטה הוי מבא"מ ובטל בס' רק כיון דמפטם לי' לנבילה ונעשה הפיטום נבילה וחוזר ואוסר והוי מב"מ ושוב אין שייך לומר קו' מהרא"י הנ"ל דז"א כיון דטעם נבילה גופי' ג"כ הולך תוך השחיטה רק דבטל בס' והשתא כיון שנתפטם הולך ריח הרבה וזה הוי כמו כל חנ"נ אף דהוי נגד הבלוע ס' מ"מ נגד החתיכה ליכא ס' ואף שיש לפקפק בזה קצת מ"מ י"ל כן וראי' מהא דפריך הש"ס חלב נבילה היא וכו' ועי' לקמן כ' עוד בזה] והבן זה. וא"ל דא"כ ל"ל למימר מפטם לה ת"ל מעט טעם כחוש אף אם הי' השחיטה ג"כ כחושה מ"מ נכנס מעט תוך נבילה וא"כ נעשה נבילה וחוזר ואוסר במשהו ז"א דטעם כחוש נתבטל תוך הנבילה ושוב לא שייך לומר וחוזר ואוסר וק"ל ונכון. רק כ"ז אי אמרינן חנ"נ וא"כ הוכיח הרי"ף דרב לטעמי' דסובר אף בשאר איסורין אמרינן חנ"נ אבל אנן דאמרינן מב"מ בטיל לא אמרינן כלל חנ"נ כמ"ש הר"ן כנ"ל

ומעתה י"ל להכי כ' הרי"ף זה אף דמהא לא מוכח רק דלא קיימ"ל כרב בהא אבל בשאר דוכתי דהוי מב"מ ממש או בשמן האיסור אז אפשר הלכה כרב. י"ל עיקר כונתו שרוצה לדחות מאי שהביאו ראי' דהלכה כרב מהא דהפת שאפאה עם צלי לקמן ודחה דלוי מודה לכתחילה. אך דע"ז קשה א"כ הא דאמרינן עבד לוי עובדא וכו' כשמעתי' וא"כ ע"כ איירי בדיעבד וא"כ מנ"ל דהוי כשמעתי' דילמא אף רב מודה דילמא טעמא דרב דריח משהו הוי ומב"מ במשהו משא"כ גדי וד"א י"ל דהוי מבא"מ עי' פר"מ סי' צ"ח וא"כ מותר אף לרב לכך כ' דע"כ רב לטעמי' משום חנ"נ כנ"ל והיינו משום דנבילה בשחיטה הוי מבא"מ וא"כ צ"ל דפיטום הוי ריח טובא דאל"כ אף הוא בטל תוך הנבילה כנ"ל ומש"ה הוי שפיר כשמעתי' וי"ל שפיר דלוי מודה לכתחילה והבן כ"ז

ומה שהקשה בס' כרו"פ סי' צ"ח על שיטת המרדכי הנ"ל מהא דחולין וכ' דמשמע התם מכל הסוגיא דהוי מב"מ ע"ש אם כונתו גבי הא דפריך ההם בחתיכות וליבטל ברוב ומשני משום חתיכה הראוי' להתכבד ע"ש ל"ק מידי דהרי בחתיכה הראוי' וכו' אף מבא"מ לא בטיל כמבואר סי' ק"א. ולא נעלם מאתי אשר דעת האו"ה שם הביאו הט"ז שם דבעי דוקא מב"מ מ"מ סברא זו דנבילה בשחיטה הוי מבא"מ הביא האו"ה בשם איכא מ"ד וק"ל

ואדרבה יש קצת ראי' משם לסברא זו פריך הש"ס ליבטל ברובא דילמא אתי כ דמב"מ לא בטל ל א"ו דהוי א"מ אכן זה י"ל כמ"ש תוס' בזבחים ומנחות דאף לר"י עכ"פ יבש ביבש בטיל וא"כ ניחא. ועוד י"ל בכמה גוני ואין להאריך פה. ואם כונת הכרו"פ להא דחתיכת נבילה וכו' דקאמר התם דהוי מב"מ ע"ש היטיב די"ל הא דפריך התם מאי אריא נ"ט וכו' היינו אביי דהוא מתרץ לה ואיהו אזיל לטעמי' בע"ז דסבר התם בתר טעמא אזלינן א"כ הוי ודאי מב"מ והא דמשני התם רבא ג"כ היינו משום דג טמא דהוי ודאי מב"מ וק"ל. ולכאורה יראה ג"כ אף לסברא זו דוקא נבילה היינו שמתה מאלי' וכדומה אבל נתנבלה בשחיטה וכדומה ודאי נקרא מב"מ כנ"ל לכאורה וק"ל

כג) באופן אחר אמרנו ליישב הכל אף אם נאמר דהוי מב"מ נבילה ושחיטה. דהנה י"ל ודאי כחוש יש לו ג"כ טעם כ"ש והא דקאמר רב דוקא מפטמא וכו' היינו דאל"כ אין אסור יותר מכדי נטילה דלא עדיף מאלו נגעינן זה בזה. ומעתה מיושב קו' מהרא"י כמ"ש הש"ך בסי' ק"ה לחלק בין איסור הבלוע דבעי דוקא שיהא הבלוע שמן ולענין הנגיעה כיון דהיתר שמן מפטם לי' ואסור (ותי'] ש"ה כיון דעכ"פ גם בכחוש נכנס כדי נטילה משא"כ בליעה שאינו יוצא לגמרי ע"ש א"כ גם כאן ניחא וק"ל

וצריך להבין הא דקיימ"ל במידי דעבד לטעמי' וברי' וכדומה דאמרינן דבעי דוקא שיהא איסורן מחמת עצמן דאל"כ אין הנאסר יכול לילך וכו' וגבי מב"מ בחולין (קח:) דאמרינן התם חלב אמאי מותר חלב נבילה היא ע"ש היטיב א"כ אף דטעם הבשר אינו אוסר יותר מס' מ"מ אוסר כולו מחמת החלב וע"כ עיקר הסברא כיון דעכ"פ הטעם מתפשט בכולו רק דאינו חשוב. דבטיל בס' יוכל החלב ג"כ לאסור א"כ גבי כל איסורין מחמת חשיבות נימא ג"כ כן והבן זה. אחר כתבי זה ראיתי אשר בסוף פרק כל הבשר כתב כן להדיא בשם הרמב"ן ע"ש ואם נחלק דבב"ח עדיף טפי דהוי גופו של איסור א"כ מאי הקשו שם כל הראשונים מאי משני התם גדי אסרה תורה ולא חלב הא אף בשאר איסורים אמרינן חנ"נ ולהנ"ל ל"ק מידי וק"ל

עכ"פ לדעת הרי"ף י"ל כן דבב"ח שאני דהוי גוף האיסור וע"כ הכא היינו טעמא כיון דעכ"פ נאסר כדי נטילה שוב אוסר אח"כ השמן דנ"נ. אך כ"ז אי אמרינן מב"מ לא בטיל דאז נאסר כדי נטילה משא"כ אנן קיימ"ל מב"מ בס' א"כ י"ל אף תוך נטילה גופי' הוי ס' נגד ריח הכחוש ושוב א"ל נהי דהוי ס' מ"מ כיון שיש