פתח הבית חלק א קב

נטילה וכו' ע"ש והנה לכאורה צ"ע מאי מייתי מהא דנטף על החרס וכו' ת"ל ס"ס הא אחר שחוזר על הצלי א"כ הוי חם בחם ואמאי לא יאסור כולו. וגם תמו' לי טובא דהרי הרא"ה עצמו בבד"ה (דפוס ברלין דף קיג:) שם כ' להדיא דאם דבר שיש בו רוטב באמת אסור כולו רק צלי שאני דאין בו דין ששים רק דין נטילה יע"ש. ובאמת שם מסיק הרא"ה ג"כ חם בחם ושניהם ניטלו מן האור או צונן בחם בעינן נטילת מקום מלשון זה יראה שסובר דאף ברוטב מ"מ אם הוסר מעל אש די בנטילה וכו' א"כ יראה מדבריו תרי ענינים חדא בצלי די בנטילה ועוד בחם שהוסר מן האש ג"כ די בנטילה. וזה צ"ע ועי' רשב"א שם במ"ה שם תמה על דברי רא"ה אלו יע"ש. עכ"פ יראה סותר למ"ש הר"ן בשמו כאן דמלשון הר"ן יראה להדיא שסברת רא"ה רק בצונן לתוך חם גרע מחם לתוך חם דכמו לרב דסבר עילאה גבר עכ"פ אסור רק כדי נטילה כ"כ לדידן אם התחתון חם אבל שניהם חמים מודה דאסור כולו ברוטב עכ"פ כאשר יראה הרואה שם בר"ן וצ"ל באמת חזר בו בספרו בד"ה או להיפוך

ונחזור לדברי הר"ן בשם הרא"ה הנ"ל דקשה כנ"ל הרי ס"ס אחר שחוזר על צלי הוי חם וגם קשה הרי חזינן דמשני בחרס רותח א"כ הוי חם בחם וכ"כ קשה בהא דמשני בסולת רותחת תיקשי נמי תיאסר הכל. ונ' קצת לקו' ראשונה י"ל דסובר הרא"ה כיון דאם נפל הצלי עצמו על החרס לא הי' מבשל רק כדי נטילה א"כ הרוטב שנפל על החרס ואח"כ נפל על הבשר אין סברא לומר שיהי' חומו מחמת החרם מבשל לבשר יותר מכדי נטילה וניחא אך מנ"ל זאת לרא"ה דילמא באמת אסור הכל ושאני הכא דצלי הוי חם בלא רוטב ומש"ה אינו נאסר רק כדי נטילה וכמ"ש הרא"ה בבד"ה אך י"ל דהי' קשה לרשב"א קו' תוס' ד"ה בשלומא וכו' אמאי לא אמר דרוטב גופי' וכו' אף שלא הקשה ע"ד זה מ"מ ממילא קשה כן גם כאן א"ו הוכיח הרא"ה דסבר המקשה דרוטב יש בו פעפוע כסברת הרשב"א בת"ה הנ"ל או דרוטב עדיף בלא"ה עי' תוס' מתני' ד"ה יטול וכו' אך לא מוכרח בתוס' דרוטב עדיף וא"כ הי' קשה להמקשה ממ"נ אמאי לא יאסור כולו רוב מהני בקדשים כמבואר סוף מס' ע"ז גבי הא דכל יום נעשה גיעול לחבירו וכו' א"כ גם כדי נטילה לא יאסור דלא סבר הרא"ה סברת הרשב"א בשיעור כדי נטילה בולע יותר כאשר שאר הרבה פוסקים חולקים על הרשב"א עי' יו"ד סי' ק"ה וביש"ש חולין פ"ז סי' ע' ע"ש. וא"כ הוכיח הש"ס שפיר דע"כ האיסור משום שהפסח נצלה מחמימות חרס שבתוך התנור ומה שייך ששים בזה וא"כ הוקשה לו שפיר אף לרב הרי ס"ם הולך ומתפשט בכולו ומבשל כולו א"ו אף דעילאה גבר מ"מ לא מהני רק כדי נטילה א"כ ממילא אף הרוטב אח"כ בבשר לא מבשל רק כדי נטילה דלא עדיף מאלו נפל על החרם גופי' ועכ"פ הרוטב נכנס בכולו דהוי חם בחם רק חום החרס שבתוכו אין מבשל יותר וק"ל

ומעתה י"ל ג"כ קו' שני' על הרא"ה די"ל המקשה מש"ה לא אוקמי' בחרס רותח משום דהי' סבר דרוטב יש בו פעפוע כנ"ל והי' קשה לו א"כ יאסור כולו משום שמבשלו עכ"פ א"ו בצוננת ומשני לו כדאמר ר"י אמר שמואל בסולת רותחת וכו' היינו כיון דהיא משני בסולת רותח וכו' א"כ קשה תיאסר הכל דדוחק לומר דגם בסולת איכא ששים וגם בלא"ה סבר בסולת אין סברא לצרף הכל יחד לבטל עי' סי' ק"ה. גם בלא"ה י"ל אף בצלי אין התם ששים רק דמין במינו וכו' בטיל משא"כ בסולת א"ו דסבר ר"י א"ש דרוטב דמתני' אין בו, כלל פעפוע א"כ באמת לפ"ז מצי איירי אף בצוננת רק כיון דע"כ סיפא איירי ברותח כ"כ רישא וק"ל

ומעתה מיושב הקו' מה שמקשין אמאי לא אמר ר"י א"ש ארישא בחרם רותח. ולהנ"ל ניחא די"ל כיון דהוא סבר דאין בו פעפוע א"כ רישא מצי איירי אף בצונן והרוטב איסר כיון דעכ"פ נאסר כדי קליפה אבל מסיפא הוקשה לו שפיר אמאי יקמוץ וכמ"ש תוס' ודחיקא לי' לאוקמא ברותח ואעפ"כ תי' כן וק"ל

כ"ז דרך פלפול בעלמא כי באמת הדבר צריך מיתון בכונת הרא"ה לומר אף שעתה הוא חם לתוך חם מ"מ לא עדיף מאלו נפל הבשר עצמו על חרס דבזה יש לפקפק טובא ואולי אפשר לסבב כונת הרא"ה שהביא הר"ן לדבריו שבבד"ה ואולי אזכה עוד אי"ה

אולם כל מה שכ' לעיל דאם נבלע בכולו הדר מתבשל מחמת חום ד"א עי' יש"ש חולין פ' גיד הנשה סי' ע' שם כ' להדיא כי אף אם מתפשט בכולו מ"מ רק נבלע אבל להיות מבושל מחמת דבר אחר הוי דוקא בכדי נטילה וא"כ נסתר דברינו הנ"ל וגם לפ"ז מיושב קו' תוס' ומהרש"א הנ"ל דמשום בליעת רוטב בטל בששים וק"ל. עוד יש מקום קצת לפלפל אם אין נכנס יותר רק כדי נטילה אפ"ה אפשר שייך ביטול ברוב ועוד חזון למועד בזה אי"ה

יז) תוס' ד"ה תנן נטף מרוטבו וכו' ומ"מ לאחר שהרתיח וכו' ויראה דזה הוי רק מדרבנן דהרי הקשה המהרש"א דא"כ מאי פריך הש"ס למ"ד תתאה גבר נימא נמי כיון שהרוטב נאסר עכ"פ כדי קליפה חוזר ונבלע בבשר פסח ות"ל דברוטב לא שייך קליפה ומותר לגמרי כמ"ש תוס' ד"ה תניא אידך וכו' וזה יראה אם הוי דאו' לא שייך לחלק וק"ל ועי' כרו"פ סי' צ"א קצת מזה ומג"א או"ח ס"ם תס"ז

יח) ד"ה בשלומא למ"ד וכו' וא"ת למ"ד עילאה גבר וכו' עי' מהרש"א שהקשה הרי למ"ד תתאה גבר ג"כ קשה. וקצת י"ל כונתם דודאי יש מקום לומר דנהי שמחמם מ"מ אין בו כח לחזור ולבשל הנוגע בו ומתני שאני דשניהם חמים רק לס"ד דהוי סבר דאיירי באחד קר הי' ע"כ צ"ל דאף כה"ג חוזר ומבשל ולכך הקשו א"כ שפוד יאסור וקשה אף לרב וק"ל. וראיתי בצל"ח שהרגיש בזה ושמחתי שכיונתי לדעתו הרחבה ת"ל

יט) בא"ד דאין שפוד של עץ חם כ"כ ולפ"ז לעיל (עד.) דקאמר שם וניתי של מתכת איידי דחם מקצתו וכו' לא הי' צריך לזה אלא בלא"ה מה שתחוב תוך הבשר נתחמם וחוזר ומחמם הבשר ולפמ"ש לעיל דלמסקנא לא אמרינן שחוזר ומחמם ניחא וק"ל

כ) ד"ה אלא למ"ד וכו' עי' כרו"פ סי' צ"א וק"ה ע"ש ואין להאריך

כא) ד"ה תניא אידך וכו' עי' מג"ש שבת בסוגיא דנפל לאמבטי ע"ש

כב) (ע"ב) סוגיא דריחא מילתא. הרי"ף כ' דאין הלכה כרב דרב לטעמי' אזיל דסבר מב"מ לא בטיל וכו' ע"ש היטיב ותמהו עליו דהרי קאמר הש"ס לקמן בהא דרודה פת חמין דשייך ג"כ ריחא והא התם הוי מבא"מ וכן הא דבת תיהא ע"ש בר"ן ורשב"א בת"ה ובתחילה עלה בלבי ליישב בדרך פשוט אחר שנבין עוד דלכאורה תימה על הרי"ף דרצה להביא ראי' דרב סבר מב"מ במשהו ומה לו להביא כל הפילפול דחולין בהא דחתיכת נבילה ודג טמא וכו' ות"ל הא רב סבר בהדיא במס' ע"ז (דף עב) דמב"מ במשהו. ע"כ נ"ל דהנה המהרא"י הקשה הביאו הב"י סי' ק"ח ת"ל הא אין הנאסר