פתח הבית חלק א קא

אש רק פסח ה"ט דבעי צלי ולא מבושל וק"ל, אך עדיין קשה הא שם מרבינן אף סיד וגפסית דודאי אסור בפסח ועי' בצל"ח. אך יראה לומר דודאי ראוי ללמוד מן מכוה רק מה דגלי בפירוש וק"ל. ועי' רמב"ם פ"ה מה' ט"צ שם לא הביא חמי אור ע"ש

ט) ברש"י ד"ה אי לאו ג"ש וכו' ועי' מהרש"א ומהרש"ל. וקצת הי' נ"ל בשלמא לס"ד דהוי סבר דמסברא שריפת נשמה הוי כמו שריפת גוף א"כ ע"כ גז"ש אתי דבעי דוקא שריפת נשמה משא"כ השתא דמסיק דמסברא הוי ס"ד דלא מהני שריפת נשמה כלל א"כ הגז"ש אתי רק דגם שריפת נשמה סגי וק"ל וכן ראיתי בצל"ח

י) בתוס' ד"ה למעוטי אבר וכו' דאצטריך קרא היכא דליכא אבר וכו' קשה טובא א"כ הוי כמו מכשירין שאפשר לעשות מערב שבת ומאי ס"ד דמותר והצל"ח הרגיש בזה וי"ל ואין להאריך

לכאורה קשה מאי הקשו תוס' דילמא אתי לאשמעינן דמקלקל בהבערה חייב ועי' יבמות (ו:) תוס' ד"ה טעמא וכו' ואין להאריך

יא) (ע"ב) בגמ' רבינא אמר כרוך ותני וכו' לכאורה יראה מהמשך הסוגיא דלרבינא ג"כ לא קשה מהך דבת כהן וכו'. וצ"ע הרי ס"ס עכ"פ גחלת של מתכות לא מהני. וצ"ל דלרבינא ג"כ באמת גחלת של מתכות הוי אש ומועיל באמת לענין פסח. והא דלא מהני שפוד של מתכת היינו משום דגחלת שאני שהמתכות נעשה כולו אש. אך צ"ע דמלשון רמב"ם פ"ח מה' ק"פ [לא משמע כן] וצ"ע עדיין לדינא לענ"ד

יב) (שם) בגמ' שלהבת בלא גחלת היכי משכחת וכו' מאי דקשה דילמא באמת ה"ק אביי אי אש הוי ס"ד אף שלהבת מהני היינו עם גחלת לזה כ' גחלת לאורוי דבעי דוקא גחלת בלא שלהבת. עי' מהרש"א הקשה זה. ויראה כונת תירוצו דודאי ליכנס בשלהבת עם גחלת לפני ולפנים השתא לפני מלך ב"ו וכו' רק הוי ס"ד אם ע"י שמן שמשח הכלי לא הוי גנאי כ"כ ואפ"ה מקשה השתא לפני מלך ב"ו וכו' וק"ל

יג) בתוס' ד"ה יטול את מקומו וכו' וא"ת נגע וכו' לכאורה צריך להבין אף בלא רוטב ס"ם כיון שתוך כדי קליפה (נתבשל] מחמת חרס שנגע בו וא"כ מדוע לא יאסור אותו כדי קליפה ג"כ עוד כדי קליפה משום חם בחם שנגע דבשלמא בשאר איסורין לא שייך יאסור הך כדי קליפה אידך משום כיון דהבלוע אין יוצא וגוף הדבר ס"ם לא אמרינן חנ"נ ואף אם אמרינן ס"ם אין הנאסר יכול לילך ולאסור מקום שאין האוסר יכול לילך וכו' וכמבואר כ"ז בראשונים בחולין. ועי' ר"ן שם בסוגיא דטיפת חלב אבל כאן קשה כיון שאסור מגופו דהוי צלי מחמת דבר אחר וא"כ מדוע לא יאסור כדי קליפה אחרת עכ"פ וצ"ע קצת. ועי' כרו"פ (סי' צ"א) פילפל קצת בזה אבל לא ביאר כל הצורך

יד) ברש"י ד"ה הי' נוטף מרוטבו על הסולת וישרוף כשאר קדשים פסולין וכו' קשה טובא אמאי לא פי' כן ברישא לענין יטול מקומו ויקלוף וכו' ועי' צל"ח שהאריך

טו) דף עו ע"א בגמ' תנן נטף מרוטבו וכו' [בדף מיוחד בארתי זה יותר כי נכתב כאן בקיצור גדול] עי' בר"ן על הרי"ף פ' כל הבשר שהביא בשם הרא"ה שרוצה להוכיח דצונן לתוך חם אינו אוסר יותר מכדי נטילה מדקאמר בשלמא לרב מש"ה יטול וכו' ע"ש ותמה הר"ן הא חם בחם בלא רוטב אינו אוסר יותר מכדי נטילה ועוד א"כ מאי משני דאיירי בסולת רותחת א"כ הוי חם בחם ואמאי יטול ליתסר כולו ע"ש היטיב בר"ן. ואמרנו ליישב דעת הרא"ה בהקדים מאי דקשה עוד דמשני כדאמר ר"י בסולת רותחת וכו' תיקשי על הר"י גופי' אמאי לא משנה ארישא דמתני'. ונ"ל עי' בתוס' במתני' ד"ה יטול וכו' שצידדו קצת אך אין מוכרח כ"כ בתוס' שכיונו ג"כ לזה] אם נפל רוטב על צלי וכדומה דהוי כמו בישול ואסור כולו. ובאמת מל' כל הפוסקים לא משמע כן עי' ר"ס צ"ב אלא צ"ל אם נפל מעט מרוטב הוי רק כמו שאר דבר גוש שנפל וק"ל וא"כ י"ל ודאי ידע המקשה די"ל דאיירי בחרס רותח רק דהי' קשה לו א"כ ליתסר כולו דס"ד מעט רוטב אוסר ג"כ כילו א"ו דאיירי בצוננת וא"כ אין אוסר יותר מכדי נטילה. ואין להקשות ס"ס כיון שמעט הרוטב נאסר הדר אוסר כולו לסברת הרא"ה הנ"ל מ"מ י"ל דידע המקשה די"ל רוטב ובשר הוי מב"מ ובטל מה"ת ברובו וגבי קדשים אוקמי' אדאורייתא כמבואר סוף ע"ז בראש שם רק דמ"מ למ"ד עילאה גבר כיון דמטוי הרוטב מחמת חמימות החרס הדר ומטוי לבשר. ומיושב בזה קו' תוס' ד"ה בשלמא וקשה ת"ל וכו' וק"ל. וכיון דעיקר האיסור מכח דמטוי הפסח י"ל שפיר כיון דאין כח בחרם לבשל רק כדי קליפה א"כ אם הי' נופל מיד הבשר על החרם לא הי' מתבשל יותר מכדי קליפה ומהיכי תיתי נאמר הואיל ונפל הרוטב תחילה תיאסר כל הבשר הלא אין כח בחמימות החרס אשר בתוכה לבשלה יותר מכדי קליפה והבן זה. וברישא נטף מרוטבו על החרס י"ל לרב דאיירי בחרס למעלה וק"ל אבל למ"ד תתאה גבר פריך שפיר

ומעתה משני שפיר כדאמר ר"י בסולת רותחת היינו דמשני על סולת דאיירי ברותח א"כ קשה תיאסר הכל וע"כ צ"ל דמעט רוטב לא חשיב כרוטב לאסור הכל א"כ ממילא י"ל גם הכא דאיירי ברותח ולמסקנא אמרינן ג"כ דחם בחם אין אוסר רק כדי נטילה ורוטב מיקרי ג"כ רק כמו שאר דברים כנ"ל]

והנה כל האחרונים הקשו מאי פריך הש"ס ולשמואל הא עכ"פ נאסר כדי קליפה וכיון שהוא רוטב אוסר אח"כ כדי נטילה וצ"ל אי בדבר דלא שייך קליפה לא אסור כמבואר כ"ז בסי' צ"א ביו"ד או דבטיל ברובא. אך מנ"ל למקשה להקשות דילמא אתי כמ"ד מב"מ לא בטיל ואפילו בדבר דלא שייך קליפה ג"כ אסור וצ"ל דאל"כ ואסור כולו כסברא הנ"ל דרוטב כל שהוא אוסר ג"כ משא"כ אחר שהביא ראי' מר"י דרוטב מעט לא חשיב רוטב כנ"ל א"כ י"ל שפיר דאיירי אף בצוננת וכסברא הנ"ל דעכ"פ נאסר כדי נטילה א"כ ניחא שפיר דר"י לא תירץ זה ארישא דמתני' דידע שפיר דמעט רוטב אינו אוסר רק דדחיקא לי' לאוקמי' דאיירי בסולת רותחת וק"ל קצרתי

טז) הרמב"ם פ"ח מה' ק"פ הביא הך דנטף מרוטבו ולא ביאר דמיירי דוקא בחרס רותח ולהנ"ל מיושב דלמסקנא איירי אף בצוננת וק"ל

הרמב"ם בהך דנטף על הסולת לא ביאר ג"כ דמיירי בסולת רותח. וקצת י"ל עי' ברמב"ם דמשמע שם שפוסק באמת יטול את מקומו וא"כ י"ל זה אף בצוננת אסור כנ"ל משום אדמוקיר וכו' רק דעיקר קו' הש"ס ל"ל יקמוץ וק"ל ועי' כרו"פ בענינים אלו סי' צ"א וק"ה ויש להשיב על דבריו בפרט מה שהבין בדברי תוס' ד"ה אלא למ"ד וכו' ואין להאריך

לעיל כתבנו ליישב דעת הרא"ה דרך פילפול וכ' בקיצור נמרץ ואבוא עתה לבאר באריכות כפי ענ"ד. הר"ן פרק כל הבשר הביא בשם הרא"ה בחי' שכ' הא דצונן בחם דקיימ"ל תתאה גבר עכ"פ אין אוסר יותר מכדי נטילה וראייתו מהא דכאן דקאמר הש"ס לרב ניחא מש"ה יטול את מקומו וכו' אלמא דלא נאסר כולו ודחה הר"ן דשאני התם דהוי חם בחם בלא רוטב דלעולם אין אוסר רק כדי