פתח האוהל צה

משום דהוא כלי, ובאהל המשכה גם כלי מציל וא"ש:

אמנם מה שתירץ המל"מ בזה סתירות דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל שפסק בפ"ה מה' נזירות שאם נכנס לאהל המת בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע גג המעזיבה מדעתו חייב שתים משום לא יבוא ומשום לא יטמא דבהדדי קאתיין וקשה שהרי לפי מה דפסק הרמב"ם ז"ל דאהל זרוק ל"ש אהל א"כ הרי נטמא תיכף אף קודם שפרע המעזיבה, ומש"ה כתב המל"מ דשם דהוה אהל המשכה שפיר אהל זרוק חוצץ, ותמיה שהרי הרמב"ם ז"ל כתב שם בה' נזירות (פ"ו ה"ח) מי שנדר והוא בבה"ק נזירות חלה עליה ואפילו שהה שם כמה ימים אין עולין לו ולוקה על שהייתו שם כו' נכנס לשם בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו המעזיבה ונטמא אע"פ ששהה שם אינו לוקה ע"כ, והוא מגמרא דנזיר (די"ז), הרי בהדיא דגם בטומאה תחת השידה בבה"ק חוצצים, וע"כ צ"ל כמ"ש המל"מ שם דבהלכות נזירות איירי במונחים ודוקא בפורחין באויר לא שמיה אהל עש"ה:

ולפ"ז י"ל דבפלוגתת הפוסקים הנ"ל פליגי אמוראי, דבנזיר (דף מ"ג) דפריך היכי משכחת לה שיהיה טומאה וביאה בהדדי הא כיון דאעיל ידיה אסתאב כי עייל כולי האי טמא הוא ומשני ר"פ כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו את המעזיבה ומר בר ר"א אמר כגון דעייל כשהוא גוסס ונפק נשמתיה אדיתיב, והוא דר"פ ס"ל דא"ז ל"ש אהל מטעם דיש לו תורת כלי וממילא דוקא באהל נגיעה אינו חוצץ אבל באהל המשכה חוצץ וכמ"ש המל"מ, אבל מר בר ר"א ס"ל דכל שהוא זרוק לאו אהל הוא לחוץ, ולא משום דהוא כלי וכלים אינם חוצצים, וממילא ה"ה באהל המשכה אינו חוצץ ומש"ה נייד מתירוץ ר"פ והוצרך לומר כגון דעייל כשהוא גוסס ונפק נשמתיה אדיתיב. והשבו"י ח"א (סי' פ"ה) כתב דר"פ ומר בר"א פליגי בפלוגתא דרבי ור"י בר"י אי אהל זרוק שמיה אהל וזה דוחק דפליגי בפלוגתא דתנאי:

אך קשה מהא דרפ"ט כוורת (שיש לה שולים ומחזקת מ"ס בלח שהן כוריים ביבש שאינה מקבלת טומאה ומוטה על צדה בתוך הפתח ומקצתה בחוץ ומקצתה בבית. הרב] שהיא בתוך הפתח ופיה לחוץ [ושוליה לפנים. הרב] כזית מן המת נתון תחתיה [מבחוץ[ או על גבה מבחוץ, כל שהוא כנגד הזית [אם הזית תחתיה וכלים ע"ג כנגדו, או הזית ע"ג וכלים תחתיה כנגדו, תחתיה וגבה טמא אבל מה שבתוכה טהור דאע"פ שהכוורת מצלת על מה שבתוכה, אינה מצלת על מה שתחתיה וגבה כנגד הזית של טומאה, דעל מה שבתוכה דין הוא שתציל דאפילו מונחת באהל המת מצלת בצמיד פתיל כיון שאינה מקבלת טומאה, אבל מה שתחתיה ושע"ג אינה מצלת כיון דכלי היא כדתנן לעיל בפ"ו דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר. הרב], תחתיה וגבה טמא, וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור [הכי קאמר כלים שתחתיה וגבה שאינן כנגד הזית של טומאה, ותוכה כלומר כלים שבתוכה אפילו הן כנגד הזית וכלים נמי שבבית הכל טהור. הרב]. וכ"כ הר"ש והרא"ש ומהר"ם ז"ל דכלים שבתוכה טהור אף שהן כנגד הזית דהא דאין אדם וכלים נעשים אהלים לטהר הוא דוקא שאין חוצצין על כלים שתחתיהן או ע"ג אבל על הכלים שבתוכם חוצצין, דאפילו באהל המת מצלת בצמיד פתיל, הכא שמחזקת מ"ס מצלת על הכלים שבתוכה, וכן קתני שם במשנה ב' בהיתה גבוה מן הארץ טפח ע"ש. וא"כ קשה אמאי אהל זרוק ל"ש אהל והוי כלי ואינו חוצץ על האדם שבתוכו מטעם דכלים אינם נעשים אהלים לטהר, הא כל זה רק שאינו נעשה אהל על הכלים שתחתיה או ע"ג אבל מה שבתוכה מציל דלא גרע מכלי הסתום בצמיד פתיל שמציל. ובמשנה י"ג שם דקתני היתה יושבת על שוליה והיא כלי דמה שבתוכה טמא היינו שאין פיה מכוסה בנסר ואין הפסק ממה שבתוכה לעל גבה אבל אם מכוסה בנסר מציל על מה שבתוכה כדמפרש במפרשים שם, וא"כ הכא שהשידה תיבה ומגדל מכוסים אף שיש להם דין כלים הרי אכתי מצילים על מה שבתוכם, והרי האדם יושב בתוך השידה תיבה ומגדל:

ולפמ"ש הריטב"א אליבא דר"ח ז"ל דאהל זרוק ל"ש אהל והוי כלי ומקבל טומאה ניחא דכיון דטמא שוב אינו חוצץ בפני האדם אשר בתוכה משא"כ התם בכוורת דהכוורת טהורה שפיר מצלת על מה שבתוכה, אך להרשב"א אליבא דהר"ח ולשאר פוסקים קשה. ואף דלשאר פוסקים י"ל כמ"ש אליבא דר"ת ז"ל דאע"ג דאהל זרוק לאו כלי מ"מ לאו אהל הוא ואינו חוצץ אבל להריטב"א ז"ל דס"ל דדוקא אם האהל זרוק הוא כלי אינו חוצץ וע"כ מטעם דאדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר א"כ קשה שהרי על תוכה מצילים דלא גרע מצמיד פתיל:

אך י"ל דס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל שם והובא בתוס' יו"ט דכלים שבתוכה ג"כ טמאים כנגד הטומאה ומפרש המשנה וכל שאינה כנגד הזית תוכה והבית טהור היינו במה שבתוכה שאינה כנגד הזית הוא דטהור אבל שכנגד הזית טמא אף מה שבתוכה, וה"ה אם היתה גבוה מן הארץ טפח וכ"כ בחבורו רפי"ט. והראב"ד ז"ל שם השיג עליו דאם גבוה מן הארץ טפח כלים שבתוכה טהורים ע"ש, ולפ"ז י"ל דס"ל להריטב"א ז"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל דהכלים שבתוכה עכ"פ כנגד הטומאה טמא וא"כ הכא שנכנס בשידה תו"מ לבית הקברות או לארץ העמים טמאים היושבים בשידה דכל שכנגד הטומאה טמא:

אמנם לפי הנ"ל, לר' אליעזר דפליג התם בריש פ"ו וס"ל דאדם וכלים נעשים אהלים לטהר, א"כ ע"כ לדידיה אהל זרוק חוצץ דאפילו אם נאמר דל"ש אהל והוי כלי הא כלי ג"כ מציל, ולפ"ז קשה בהא דסבירא ליה לר' יהודה דמערבין לכהן בביה"ק מפני שיכול לחוץ ולילך ותנא בברייתא מפני שיכול לחוץ ולילך בשידה תיבה ומגדל וקאמר בגמרא דקסבר אהל זרוק שמיה אהל, וקשה שהרי איתא באהלות שם פ"ו קוברי המת שהיו עוברים באכסדרה והגיף אחד מהם את הדלת וסמכו במפתח אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו טהור ואם לאו טמא ע"כ, והתוס' בב"ב (די"ט סוע"ב) כתבו בשם ר"י ז"ל דבמפתח שאינו מקבל טומאה איירי ומטמא דלא חשיב אהל לחוץ בפני הטומאה כיון שעמד ע"י כלי אע"פ שאינו מקבל טומאה, וכתבו דר"א פליג בתוספתא וקאמר דטהור כיון שהמפתח אינו מקבל טומאה ואזלי לטעמייהו דפליגי שם בנדבך שהוא נתון ע"ג כלים אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה דלר"א נעשה אהל לטהר ולרבנן אינו נעשה אהל לטהר, אלא כשהוא נתון ע"ג אבנים ע"כ, והוא דס"ל להר"י ז"ל דאף מן הצד אדם וכלים אין נעשים אהל לטהר לרבנן דר"א, והכא דר"א מטהר במפתח היינו משום דאזיל לשיטתיה דס"ל דכלים נעשים אהלים לטהר, ולא ס"ל כשיטת הראב"ד ז"ל הנ"ל דמן הצד לכ"ע נעשים אהל לטהר. והנה בתוספתא שם פ"ז דאהלות הובא בר"ש ז"ל שם (בפ"ו מ"ב) הנ"ל איתא דר' יהודה הוא דקאמר משמיה דר"א אף ע"פ שנפתחה הדלת הבית טהור לפי שלא נטמא המפתח, הרי בהדיא דס"ל לר' יהודה דכלים נעשים אהל לטהר [כיון דאמר כן משום ר"א מסתמא הכי ס"ל וכמ"ש ביד מלאכי (אות ו' סי' רמ"ה) ובשדי חמד אות יו"ד ס"ד ע"ש. א"כ קשה מנ"ל לומר דס"ל דאהל זרוק שמיה אהל הרי י"ל דס"ל ל"ש אהל דיצא מתורת אהל ומשוי לה כלי ואעפ"כ חוצץ לר' יהודה לשיטתיה דס"ל דכלים נעשים אהלים אף לטהר, ואפילו לשיטת הראב"ד ז"ל דמן הצד לכ"ע כלים נעשים אהלים לטהר ואינו מוכרח מהתוספתא הנ"ל, דר' יהודה ס"ל דכלים נעשים אהל לטהר אף בטומאה מתחתיהן,