פתח האוהל צד

אדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר אבל בהמה הרי חוצצת כמ"ש שם בפ"ו דאהלות ובפ"ת, והא דתירץ הריטב"א ז"ל על דלתות היינו דלא צריך לאוקמי למ"ד לא שמיה אהל דס"ל דוקא כר"י שהיו מביאין שוורים, אלא ה"ה דלתות וכרבנן ג"כ א"ש, אבל לעולם שוורים לחוד מהני לשיטת הריטב"א ז"ל דהא בהמה נעשה אהל לטמא ולא לטהר וז"פ:

ולפ"ז הר"ת ז"ל דנייד מתירוץ הריטב"א ז"ל דדלתות חוצצין דלאו כלי הוא, וכן הקשה אמאי שוורים חוצצים, והוצרך לתרץ דגלי רחמנא בקרא ובעצמות וגידים תשוככני, והקשה בסוכה שם לר' אליעזר בגמרא שם דלא יליף מקרא, ומפרש דמש"ה שוורים לא הוה אהל שאינו עשוי בידי אדם, משום דמגינים על הרועה שלהם, א"כ קשיא למ"ד אהל זרוק ל"ש אהל היכי עבדינן גבי פרה אדומה ע"ש מוכח דע"כ לא ס"ל הטעם משום דאהל זרוק נפיק מתורת אהל ונעשה כלי, ורק ס"ל דדמיא לטלית המנפנפת, דהר"ת ז"ל הוא דאמר דלמ"ד א"ז שמיה אהל צ"ל דלא דמי לטלית המנפנפת כמ"ש בריטב"א ז"ל, ומש"ה ס"ל דלמ"ד לא שמיה אהל ס"ל באמת דדמיא לטלית המנפנפת, ומש"ה לא מהני לא שוורים ולא דלתות ע"ג שוורים דאע"ג דלאו כלים הם מ"מ הרי אינם קבועים ונחים ואין חוצצים כטלית המנפנפת. אך לא הבנתי מה שתירץ ר"ת ז"ל דשוורים חוצצים דבהם גלי רחמנא מקרא, וכתב הריטב"א ז"ל וכיון דמקרא יליף אף בשעת זריקתו הוה אהל וכמו דעדיף משאר אהל שאינו עשוי בידי אדם, וקשה דנהי דגלי רחמנא דאף שאינו עשוי בידי אדם הוה אהל ושוורים הוא אהל גמור, מ"מ הרי י"ל דזה רק בעומדין אבל במהלכין הרי הו"ל כטלית המנפנפת ואין זה קרוי מאהיל, ואפשר דגם ע"ז גלי רחמנא וצ"ע עוד:

עוד יש לדון בזה דנראה ע"כ דהר"ת ז"ל ס"ל דאהל זרוק ל"ש אהל מה"ת דאל"כ מאי קשיא ליה מפרה אדומה איך היו חוצצים הרי י"ל דכיון דרק היה בפרה מעלה בעלמא דמה"ת אין צריך לחוש לקבר התהום שוב היה מהני אהל זרוק וכאשר תירץ שם כן הרב הפנ"י ז"ל. ואם שיש לומר דר"ת ז"ל לא ס"ל חילוק זה די"ל דאף דהוה רק מדרבנן מ"מ אינו חוצץ בפרה אדומה, אכתי קשה מה הועיל ר"ת ז"ל בתירוצו דגבי שוורים גלי רחמנא דאהל זרוק שמיה אהל, ומה בכך דגלי רחמנא הא מ"מ מדרבנן ל"ש אהל, וא"כ כיון דס"ל לר"ת ז"ל דמה"ת ל"ש אהל א"כ איך אפשר לומר דל"ש אהל משום דדמיא לטלית המנפנפת א"כ קשה איך מביא הטומאה כדמוכח מההיא דאכר עובר ומרדע על כתפו והא טלית המנפנפת ג"כ אינו מביא, ואי דס"ל משום דיצא מתורת אהל ונעשה כלי א"כ מאי קשיא ליה משוורים. ואי"ל דהא דבהמה נעשה אהל לטהר הוא רק עכשיו דילפינן מקרא ובעצמות וגידים תשוככני, א"כ תקשה לר"א בגמרא שם דלא יליף מקרא וכי לא ס"ל המשנה דאהלות דבהמה נעשה אהל לטהר ולטמא וכן קשה אמאי לא משני ג"כ כתירוץ הריטב"א ז"ל דדלתות לאו כלי הוא וחוצצים, דהא אהל טע"ט על רום טפח מביא הטומאה וחוצץ בפני הטומאה, ואפשר דס"ל לר"ת ז"ל דאע"ג דבהמה ודלתות לאו כלי הם מ"מ גם אהל לא הוה וגרע מאהל טפח על טפח דנייח ושמיה אהל אבל זרוק ל"ש אהל דאין דרך אהל להזרק, ותירץ דגלי רחמנא דשמיה אהל ואמרינן אף בשעה שהוא זרוק שמיה אהל וכמ"ש הריטב"א ז"ל, ופליגי לפ"ז הר"ת והריטב"א ז"ל בהא דלריטב"א ז"ל דוקא אם יצא מתורת אהל ומשוי לה תורת כלי דוקא ומש"ה דלתות חוצצין ולהר"ת ז"ל אע"ג דלית ליה תורת כלי כל דמפיק לה מתורת אהל אינו חוצץ:

והנה מבואר עכ"פ שיטת הריטב"א ז"ל דדוקא מפני שהוא כלי אינו חוצץ וע"כ מטעם דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר, ונראה שזה ג"כ שיטת הר"ח ז"ל דבעינן דוקא שיהיה כלי ומש"ה דלתות חוצצים, ומתורץ מה שהקשה הרשב"א לשיטת הר"ח דבשעה שהוא נע לכ"ע ל"ש אהל וא"כ איך היו הדלתות חוצצין בשעת זריקה והניח בצ"ע, ולפ"ז א"ש דהר"ח ס"ל כתירוץ הריטב"א ז"ל דדלתות דלאו כלי הוא חוצצין:

ולפ"ז יש לתרץ ג"כ מה שהקשה הרשב"א ז"ל מההיא דמגילה (דכ"ו) בההוא בי כנישתא דרומאי דהוה פתוח לההוא אידרונא דהוה מחית ביה מת והוו בעו כהני למיעל לצלויי התם אתו א"ל לרבא א"ל דלו תיבותא אותבוה דהו"ל כלי עץ העשוי לנחת ואינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה, והרי קיי"ל כרבנן דר"י וכרבי מחבירו דא"ז ל"ש אהל, א"כ איך היה חוצץ בשעה שהוא נח, ולפ"ז דכיון דהא דל"ש אהל רק משום דהוה כלי ואדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר, והנה הראב"ד ז"ל כתב בפי"ג מהלכות טו"מ (ה"ד) דהא דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר הוא דוקא שאינו נעשה לא אהל ולא מעמיד אהל, אבל בחור או בחלון שבין בית לבית או בין בית לעליה כל דבר שאינו מקבל טומאה חוצץ שלא תעבור הטומאה לצד השני, והנו"ב מה"ק כתב כי גם דעת הרמב"ם ז"ל כן עש"ה שהאריך. וא"כ י"ל דהר"ח ס"ל כשיטת הראב"ד ז"ל ושפיר התיבותא היה חוצץ בין כנישתא לאידרונא דמה בכך שהוא אהל זרוק והוה כלי הא גם כלי חוצץ וא"ש. אך כ"ז לשיטת הרשב"א ז"ל אבל לשיטת הריטב"א ז"ל אליבא דר"ח ז"ל דאהל זרוק מקבל טומאה בשעה שנזרק וממילא גם אח"כ אינו חוצץ בשעה שהוא נח כיון דכבר איטמי, א"כ אכתי קשה דהרי בשעה שהניחו שם התיבותא כבר היה המת א"כ איטמי ואין דבר טמא חוצץ, ואך אי נאמר דחור טע"ט מביא הטומאה מדרבנן א"כ הרי לא נטמא התיבה רק מדרבנן ושוב חוצץ, דדבר הטמא מדרבנן חוצץ כמ"ש התוס' בב"ב (ד"כ) והר"ש ז"ל בפי"ג, משא"כ בעירוב דהשידה הוא בבה"ק וטמא מה"ת ואהל זרוק ל"ש אהל מה"ת ודוק:

או י"ל קו' הרשב"א ז"ל דבודאי להך שיטה דהפלוגתא דאהל זרוק הוא בשעה שנע דייקי שפיר דקיי"ל הלכה כרבי מחבירו וקיי"ל כת"ק דר"י דל"ש אהל, אבל לשיטת הר"ח דפליגי בשעה שנח ע"כ דקיי"ל דשמיה אהל דהא מבואר בפ"ח דשידה תיבה ומגדל חוצצין וכן בנזיר (די"ז) דקאמר רבא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל וכן קאמר רב פפא שם (דמ"ג) ובשלמא לשיטת הפוסקים י"ל דאיירי התם כגון בשעה שנח וכמ"ש המל"מ אבל להר"ח דבשעה שנח פליגי ע"כ דקיי"ל דשמיה אהל כסתם משנה דפ"ח וכמו דאמר רבא ור"פ בנזיר הנ"ל ושפיר קאמר רבא דלו תיבותא דרבא לשיטתיה בנזיר הנ"ל דע"כ קיי"ל דבשעה שנח שמיה אהל:

ולפי הנ"ל א"ש ג"כ מה שחידש המשנה למלך דהא דאהל זרוק ל"ש אהל הוא רק במאהיל על המת אבל בנכנס לאהל המת דאינו מאהיל על המת אלא דגזירת הכתוב הוא דכל אויר הבית הוא מלא טומאה ומש"ה בהפסק כ"ש שאינו נכנס בו האויר מהני ע"ש, וכן משמע לישנא דברייתא דקתני תיבה שהיא מלאה כלים וזרקה ע"פ המת באהל ולא קתני זרקה באהל המת משמע דבאהל המשכה שמיה אהל ואף באהל המת בעינן דוקא זרקה ע"פ המת. ולפ"ז יובן שפיר דהמהר"ם מרוטנבורג ז"ל כתב בפ"ד ובפ"ט דאהלות דהא דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר הוא דוקא במאהיל על הטומאה באהל נגיעה, אבל באהל המשכה דהטומאה היא במקום אחר וע"י אהל נמשכת הטומאה עליהם אז כלים נעשים אהלים אף לטהר עש"ה, ולפ"ז שפיר אהל זרוק לא הוה אהל רק באהל נגיעה אבל באהל המשכה הוה אהל, דהא כל הטעם דלא שמיה אהל