פתח האוהל פז

תחתיה או ע"ג מבחוץ, כל שהוא כנגד הזית תחתיה וגבה טמא, וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור, וכתבו הר"ש והרב דתוכה טהור היינו אפילו הכלים שכנגד הזית, אבל הרמב"ם ז"ל כתב דגם בתוכה רק שלא כנגד הזית טהור אבל כנגד הזית גם בתוכה טמא, והביא שם התוס' יו"ט דהקשה הכ"מ דמאחר שהטומאה בקעה ונכנסה להכוורת לטמא מה שכנגד הזית, למה לא תתפשט הטומאה בכל הכוורת, והל"ל דתוכה טמא וגבה טהור דכיון שנכנסה הטומאה בכוורת שהיא אהל חוצץ הכוורת בפניה שלא תבקע ותעלה, ותירץ מאחר שעצם הזית אינו בתוכה אינה מתפשטת בכל הכוורת וכן אינה מעכבת עלה מלבקוע ולעלות ע"כ, וה"ה הכא כיון דהטומאה אינה בתוכו הפרדסק בוקעת רק לכנגדו לתוך הפרדסק ואינו מעכב עליה לעלות למעלה, ומש"ה שוב אינה מתפשטת לתוך הבית דרק היכא דאהל מעכב לעלות אז שוב מתפשטת וכמ"ש הרלב"ח ז"ל, ועיין בתוס' יו"ט במשנה דפרדסקין הנ"ל ובמשנה אחרונה שם, וכעין זה בתוספתא סופי"א הובא בר"ש ז"ל (פ"י מ"ג) ארובה שבין בית לעליה ואין בה פו"ט כלים שבעליה טהורים כלים שכנגד הזית רבי מטמא וחכמים מטהרים, א"ר רואה ני את דבריהם מדברי, הרי לרבי אף ע"ג דהטומאה בוקעת לתוך העליה ומטמא כלים שכנגד הזית מ"מ אינה מתפשטת לתוך כל העליה לטמא כלים שבעליה, ואמנם בהא דאמר רבי רואה אני את דבריהם מדברי פירוש הר"ש מדטהרו שאר הכלים א"כ אין הטומאה עוברת שם וא"כ ה"ה כלים שכנגד הזית טהורים ולפ"ז אין ראיה דכיון דאין הטומאה בתוך העליה רק בבית י"ל דאע"ג דמטמא כלים שכנגד הזית מ"מ אינה מתפשטת בכל העליה:

ולפע"ד היה נראה להביא ראיה דטור"צ הבוקעת לתוך אהל אינה מתפשטת מפט"ו מ"ז דקתני בית שמלאו עפר או צרורות ובטלו, וכן כרי של תבואה או גל של צרורות אפילו כגלו של עכן ואפילו טומאה בצד הכלים טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, וקשה דהרי במשנה הקודמת דקתני בית שהוא מלא תבן ואין בינו לבין הקורות כו' טמאים כו' ואם יש בין תבן להקורות פו"ט טמאים. א"כ גם הכא אמאי לא קתני החילוק דאם יש בין עפר להקורות טפח טמאים דהטומאה רצוצה מתפשטת בכל האהל שעליה, וע"כ דאינה מתפשטת ולא דמי לתבן דשם דאם יש טפח אהל לא בטיל התבן והוה כשאר חפצים שבבית משא"כ בעפר או צרורות שביטלו דאע"ג דיש טפח ג"כ בטל והו"ל טומאה רצוצה, ובעירובין (דע"ט) דמוקי לה רב הונא להך משנה כר' יוסי וכתבו התוס' דר"י ס"ל טומאה רצוצה אינה בוקעת ורק דנפ"מ להכלים שבצדו א"ש דלר"י כיון דאינה בוקעת למעלה לתוך האהל שוב אינה מתפשטת, אך הרי פריך עלה דר"ה ומוקי לה רב אסי דלא כר"י ע"ש א"כ קשה כנ"ל, ונראה דלשון שמלאו עפר משמע שמלאו ולא הניח עליה אהל טפח, ולפמ"ש במשנה אחרונה שם בלא"ה אין ראיה עש"ה, ועיין בר"ש שם סוף מ"ו ודוק:

ובמשנה אחרונה (פ"ד מ"א ופ"י מ"ה ופ"ט מ"ג) האריך להוכיח דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך האהל מתפשטת בכל האהל ועי' בתפארת ישראל בק"ע ובפ"ד, ובמי נפתוח (פ"ח מ"ז), ועי' מה שכתבתי לעיל [כלל א' ס"ט]:

ולפע"ד ראיה מפורשת דמתפשטת בכל האהל דבחולין (דקכ"ה) במשנה דקולית המת וקולית המוקדשין הנוגע בהם בין סתומים בין נקובים טמא, ופריך בגמרא נוגע אין אבל מאהיל לא וכו' ואי דאיכא כזית מוח מבפנים טומאה בוקעת ועולה ומשני ר' יוחנן מאי נוגע מאהיל, וקאמר ר' אבין אף אנן נמי תנינא הנוגע בכחצי זית ומאהיל על ח"ז או ח"ז מאהיל עליו טמא, אא"ב חד שמא הוא מש"ה מצטרף אלא אי אמרת תרי שמי נינהו מי מצטרף ופריך אלא מאי חד שמא הוא אימא סיפא אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור, ואי חד שמא הוא אמאי טהור, ופריך אלא קשיא רישא, ומשני ר' זירא בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינן ואין ביניהן פו"ט דכולה נגיעה היא, וכתב רש"י ז"ל ד"ה דכולה נגיעה היא דאפילו הוא מאהיל למעלה מן הבשר הרבה, כגון שהיו המגדלים גבוהים והטומאה למטה, והוה מאהיל סמוך לראשיהן קרי נגיעה דכיון דהלמ"מ היא דטומאה רצוצה בוקעת הוי, כמאן דמלי טומאה כל חלל שבין שני המגדלים ומהא לא תסייעיה לר' יוחנן עכ"ל. פירוש דדוקא בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים והוא מאהיל למעלה קרי נוגע אבל במתניתין בקולית המת דקתני הנוגע בהן מאהיל בזה לא קרי נוגע, וקשה שהרי גם קולית המת המוח בתוכו הו"ל טומאה רצוצה דבוקעת ועולה וכמו דאמר שם בגמרא דכזית מוח בפנים הו"ל טומאה טמונה ובוקעת ועולה וכמ"ש התוס' בסוד"ה נוגע אין ע"ש, וברש"י ז"ל ד"ה מי איכא דקולית אין לה חלל טפח א"כ הו"ל טומאה רצוצה וא"כ המאהיל עליה הו"ל נוגע כמו בב' מגדלים, ע"כ דרק ב' מגדלים שאין ביניהם טפח והוא מאהיל מלמעלה ממש על מקום הרצוץ ואינו מניח להטומאה לצאת ממקום הרצוץ הו"ל נוגע, אבל בקולית המת המונח בבית אע"ג דהמוח רצוץ מ"מ כיון דבוקעת דרך הקולית שוב מתפשטת בכל הבית א"כ אם מאהיל על הקולית ואינו נוגע בו הו"ל כמאהיל על טומאה שאינה רצוצה דהא תיכף כאשר יוצאת מהקוליא מתפשטת בכל הבית, משא"כ בב' מגדלים שמאהיל ממש על המגדלים ואינו מניח כלל להטומאה שתתפשט בבית, הרי מוכח ע"כ דטומאה רצוצה מתפשטת בכל הבית, אבל אי נאמר דאינה מתפשטת, א"כ מה לי אם מאהיל על טומאה רצוצה שבין ב' מגדלים דקרי נוגע כיון דהלכה למ"מ דטומאה רצוצה בוקעת הוי כמאן דמלי טומאה בין ב' מגדלים, ה"ה הכא כיון דבוקעת מהקוליא עד לקורה והלכה למ"מ דאינה מתפשטת לצדדין א"כ כמאן דמליא טומאה דמי והו"ל נוגע וע"כ צ"ל דאם בוקעת לתוך האהל מתפשטת, וה"ה אם הקוליא מונחת תחת אויר ג"כ אם מאהיל לא הוי נוגע דכל דיוצאת הטומאה מהקוליא שוב אין לה דין טומאה רצוצה:

ועוד מפורש יותר בתוס' שם ד"ה א"ר זירא, שהקשו דאי איירי דוקא בטומאה רצוצה אמאי נקט בסיפא המשכה ע"י דבר אחר טהור, הו"ל למינקט אבל אם אינה רצוצה טהור, ותירצו דאתא לאשמועינן דאפילו בין ב' מגדלים דומיא דרישא לא הוי טומאה רצוצה בהמשכה ע"י דבר אחר, דתרתי בעינן בין ב' מגדלים וגם שהוא עצמו מאהיל על הטומאה או הטומאה עליו עכ"ל. הרי דרק לא קרי נוגע בטומאה רצוצה ע"י המשכה שאינו מאהיל על הטומאה, אבל עכ"פ הטומאה מתפשטת מבין ב' המגדלים ומטמא כל הבית ע"י המשכה, דאי אינה מתפשטת כלל א"כ מאי קאמר דאינו מצטרף עם עוד חצי זית והרי אפילו בכזית אינו מטמא:

ולפ"ז י"ל דפליגי בזה אמוראי אי טומאה רצוצה מתפשטת לתוך אהל דר' אבין מביא ראיה לר' יוחנן דנוגע היינו מאהיל מהא דתנן דנוגע ומאהיל מצטרפין ולא ס"ל הא דדחי ר' זירא דהכא בטומאה רצוצה עסקינן, משום דס"ל דטומאה רצוצה אינה מתפשטת באהל וא"כ אי"ל דאיירי רישא בטומאה רצוצה דא"כ תקשה אמאי נקט בסיפא המשכה ע"י דבר אחר טהור הו"ל למינקט דאינה רצוצה טהור ואי"ל דקמ"ל דרצוצה ע"י המשכה לא מצטרף דהא רצוצה אינה מתפשטת כלל ע"י המשכה ואפילו באיכא כזית אינה מטמאה, ועוד אפילו נאמר דהא דנוגע ומאהיל מצטרף איירי רק בטומאה רצוצה דבה נוגע קרי מאהיל, ג"כ לא קשה דהא גם קולית המת הו"ל טומאה רצוצה ואינה מתפשטת