פתח האוהל פו

בוקעת דרך דבר המקבל טומאה מ"מ מתפשטת תחת אותו אהל, וכן אדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר וכל מה שע"ג הכלי וכל מה שתחת הכלי טמא כמ"ש ברפ"ו, וברפ"ט בכוורת שהיא מונחת על הפתח בין שהיא גבוהה טפח מן הארץ בין שאינה גבוהה טפח, כל מה שתחתיה טמא, וגם מה שבתוכה כנגד הטומאה טמא, הרי אע"ג דמתפשטת תחתיה מ"מ בוקעת ג"כ לתוכה לשיטת הרמב"ם ז"ל שם עש"ה ובתוס' יו"ט, והתוס' בעירובין דע"ט ע"א ד"ה הרי הוא כסתם עפר ובטל, כתבו דלר' יוסי דס"ל דטומאה רצוצה אינה בוקעת ועולה מ"מ מודה דטומאה רצוצה אינה מתפשטת לצדדים עי"ש, הרי ג"כ דאף ע"ג דאינה בוקעת מ"מ אינה מתפשטת, ונראה דכוונת הרלב"ח ז"ל דבודאי מצינו דאינה בוקעת ואינה מתפשטת ואינו תלוי זה בזה רק בטומאה רצוצה דקיי"ל בה דבוקעת ואינה מתפשטת ולא כשאר טומאות דמתפשטת ואינה בוקעת, ממילא כל שרואין אנו בטומאה רצוצה דאינה בוקעת הרי דאין לה דין טומאה רצוצה, שוב יש לנו לומר דמתפשטת כיון דאין לה עוד דין טומאה רצוצה, ולא דמי לכל הנך הנ"ל דשם תלוי במשפטי אהל אי מביא וחוצץ ועיין מש"ל כ"א ס"ט בזה:

ומה שכתב הרלב"ח ז"ל להוכיח ממשנה דאהלות (פי"ז מ"ה) שדה שאבד קבר בתוכה, ובנה בה בית ועליה ע"ג, אם היתה פתחה של עליה מכוון כנגד פתחו של בית עליה טהורה ואם לאו עליה טמאה, דע"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל דטומאה הרצוצה ובוקעת לתוך האהל מתפשטת בכל האהל, דהא כשאין פתח העליה מכוון כנגד פתח של בית הטומאה בוקעת דרך הכותל ונכנסת לעליה וכלה טמאה, ואי"ל שאנו חוששין לקבר שיש בו טע"ט ואין הטומאה רצוצה בו, דהא הקבר בעצמו חזר דינו כדין טומאה רצוצה כי הטומאה שבתוכו אינה בוקעת ועולה כיון שיש בו חלל טע"ט אבל טומאת הקבר בעצמו בוקעת ועולה והרי היא כטומאה רצוצה, השיג ע"ז המרכבת המשנה דהכא דכיון דיש חלל טפח בקבר ואין הטומאה מתחלתו רצוץ שוב אף דבכותל הוה רצוצה מ"מ מתפשטת למעלה ואינו דומה להיכא דמתחלתו רצוץ עי"ש בארוכה, אין כדאי בסברא כרסית לדחות דברי הרלב"ח ז"ל, דבודאי דכותל העומד על הקבר חוצץ בפני המאהיל על הקבר וכמו שהוכיח הרלב"ח ז"ל לעיל מיניה, ואין דומה לעמוד שיש תחתיה חלול טפח וטומאה שם דאינו חוצץ והו"ל קבר סתום וכמו שרמז לזה המה"מ דשאני התם דהטומאה ממש תחת העמוד ונעשה העמוד קבר סתום אבל הכא אין הכותל רק על גבי הקבר ואין הכותל נעשה קבר סתום רק מאהיל ע"ג הקבר והמאהיל ע"ג הכותל טהור ורק מפני שהקבר הו"ל טומאה רצוצה ובוקעת ועולה אבל המת בעצמו אינו מטמא כיון דאינו רצוץ ומוכח מזה דע"כ טומאה רצוצה מתפשטת ממשקוף הבית לבית:

ומה שכתב הרלב"ח ז"ל לתרץ בזה מה שהקשה בדברי רש"י ז"ל סוכה (דכ"א ע"א) בהא דחצירות היו בנויות בירושלים ע"ג הסלע ותחתיהם חלל מפני קבר התהום שכתב וז"ל כל שם קבר התהום וטומאת התהום שבש"ס לשון ספק הוא כתהום שאינו גלוי מפני קבר התהום שכל העיר היו מסופקין שמא יש שם קבר ואין לו למת חלל טפח וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה לרקיע לכך היו בונין אותה ע"ג כיפין שאפילו יש שם קבר מתחת הרי החלל מפסיק עכ"ל, והקשה הרלב"ח ז"ל דלמה פירש רש"י ז"ל שהחשש הוא משום טומאה רצוצה, ולא נחוש שמא אין הטומאה רצוצה בקבר והיתה החששא יותר קשה, שאם הוא קבר כל הבנין שעל הקבר דינו כקבר, ואפילו שיהיה כיפין ע"ג כיפין יש לחוש לטומאה, ותירץ וז"ל אבל נראה שבמה שכתבתי נתישב זה דכיון דהקבר הזה הוא ספק והוא טמון בתוך הקרקע הרי דינו כדין טומאה רצוצה ולכן לא חשב הרב כ"א לטור"צ, שאפילו שלא תהיה בתוכו הטומאה רצוצה הקבר בעצמו שהוא המטמא דינו כדין טומאה רצוצה עכ"ל וכתב המרכבת המשנה דשגיאה הוא שהרי לקבר סגי בכיפה אחת המאהלת על הקבר דהמאהיל על הכיפה טהור, ובאמת שהוא תימה שהרי הרלב"ח ז"ל האריך שם מקודם לזה במשנה בשדה שאבד בה קבר דהבית טמא והעליה טהורה משום דהוה אהל ע"ג אהל ואיך תוכ"ד כתב דלא מהני כיפין ע"ג כיפין, ונראה ברור שנפל טעות הדפוס וצריך להעביר קולמוס על אלו תיבות ואפילו שיהיה כיפין ע"ג כיפין וצ"ל ועד שיהיה כיפין יש לחוש לטומאה, וכוונתו דלחשש טומאה רצוצה, אם לא היו עושין כיפין, היה טמא רק כנגד הקבר, אבל משום חשש קבר חלול היה כל הבנין היא הבית טמא, דמתפשטת הטומאה כדין בית המאהלת על הקבר, וא"כ היה לרש"י ז"ל לומר דמש"ה עשו כיפין דהוה חשש שמא אין הטומאה רצוצה ויהיה כל הבית טמא, והוי חששא טפי:

אך הא קשיא לי דמאי קשה ליה לרבינו הרלב"ח ז"ל דאמאי כתב רש"י ז"ל שמא יש שם קבר ואין לו חלל טפח דוקא, ותמוה שהרי ידוע שיטת רש"י ז"ל דהא דקבר סתום מטמא הוא דוקא באין לו חלל טפח והו"ל טומאה רצוצה אבל קבר שיש חלל טפח אין מטמא המאהיל עליו וכדאמר בנזיר או בקבר זה קבר סתום דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה וכתב רש"י ז"ל קבר סתום שאין בו חלל טפח דין המת והגולל שמטמא, והתוס' שם חלקו על רש"י ז"ל וכתבו דאע"ג שיש בו חלל טפח מטמא ואדרבה חמיר טפי דמטמא נגד כל הקבר ודחקו שם דהא דקאמר דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה בכדי אייתה עי"ש, אבל אין כן שיטת רש"י ז"ל ודוקא קאמר דקאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה, וכ"כ רש"י ז"ל בחולין (דע"א ע"א) דטומאה רצוצה בקרקע שאין לה אהל טפח ומפורש טפי בדקכ"ה ע"א בהא דפריך אי דאיכא כזית מוח בפנים טומאה בוקעת ועולה כתב רש"י ז"ל דהרי אין לה חלל טפח וקיי"ל בברכות י"ט כל חלל שאין בו טפח אינו חוצץ בפני הטומאה ע"כ, וכ"כ רש"י ז"ל בעירובין דע"ח סוע"ב ע"ש, הא אם היה חלל טפח לא היתה בוקעת ולשיטת התוס' בלא"ה הי' בוקעת דהו"ל קבר סתום, ומש"ה כתבו בברכות שם גבי הא דמדלגין היינו ע"ג ארונות דקאמר דד"ת דאהל טפח חוצץ כתבו דאיירי שיש לו פתח פתוח מן הצד דאם היה סתום היה מטמא אבל שיטת רש"י ז"ל פשוט דכל שיש בו טפח חוצץ אע"ג דאין לו פתח מן הצד ובפסחים (ד"ט ע"ב) כתב רש"י ז"ל דהחור יש בו טפח וכתב הרש"ל ז"ל דפי החור אין בו טפח ע"ש, ואעפ"כ חוצץ כיון שיש בהחור פו"ט, והפנ"י בברכות די"ט ובסוכה האריך בזה, ועיין לקמן כ"י ס"א ובשו"ת חת"ס סי' ש"מ מ"ש בשיטת רש"י ז"ל, וא"כ שפיר כתב רש"י ז"ל לשיטתו דע"כ החשש הוא רק משום טומאה רצוצה אבל כל שיש בהקבר טפח חוצץ בפני הטומאה, ותמהני על הרב מרכבת המשנה שהאריך להשיג על הרלב"ח ז"ל ולא השיג עליו בזה:

ומה שהביא המרכבת המשנה בריש דבריו ראיה דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך אהל דאינה מתפשטת מסופ"ו דב' פרדסקין זה בצד זה או זה ע"ג זה נפתח אחד מהם הוא והבית טמא וחבירו טהור, ורואין את הפרדסקין כאילו הוא אוטם ידון מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית וכתב שם הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות דרישא איירי שהטומאה בתוך הפרדסק ובסיפא דרואין את הפרדסקין כאלו הוא אוטם איירי דהטומאה תחת הפרדסק ובוקעת לתוך הפרדסק והבית טהור וכן הפרדסק אינו טמא רק כנגד הטומאה ע"ש, אין ראיה כלל דהנה ברפ"ט בהא דכוורת שהיא בתוך הפתח ופיה לחוץ, כזית מן המת נתון