פתח האוהל פה

מחולין דקכ"ו דקאמר גבי מגדל טומאה בתוכו הבית טמא, אי משום דסוף טומאה לצאת או משום דטומאה טמונה בוקעת כו', הרי דטומאה רצוצה כל הבית טמא וכן קאמר שם גבי כלב שאכל בשר המת, ומת הכלב ומוטל על האסקופה, דקאמר ר' יוסי רואין מכנגד השקיף ולפנים הבית טמא, ומוכח שם מזה דר"י ס"ל דטומאה, טמונה בוקעת ועולה, והרי ר"י קאמר דהבית טמא, ולאו דוקא כנגד הטומאה, וע"כ דטומאה הרצוצה בתוך הבית כל הבית טמא, וקשה דלא הביא הרלב"ח ז"ל ראיה זו, ואפשר דלא גריס ליה וכמ"ש התוס' יו"ט בפ"ד מ"ג עי"ש:

והא שכתב הרלב"ח ז"ל דע"כ יש לנו לומר דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך אהל מתפשטת בכל האהל דכיון דאינה בוקעת למעלה מן האהל ונשלמה בקיעתה שם אצל הגג ממילא דמתפשטת תחת האהל בכל הבית והא דטומאה רצוצה אינה בוקעת דרך אהל טפח שעליו חוץ מה שהשכל גוזר כן דהרי לא גרע מטומאה מגולה בתוך האהל דהאהל מפסיק, ג"כ יש ראיה מהא דהר הבית דהיה בנוי כיפין ע"ג כיפין מפני שאם היה איזה טומאה רצוצה למטה שתפסיק האהל, וכן במסכת פרה פ"ג תנן חצירות היו בירושלים בנויות ע"ג סלע ותחתיהן חלול מפני קבר התהום ופירש"י ז"ל מפני ספק טומאה רצוצה הרי דטומאה רצוצה מפסיק, וע"ז השיג המרכבת המשנה וכתב דהיסוד טפל דודאי טומאה רצוצה בוקעת דרך גג האהל עד לרקיע ואין ראיה מטומאה גלויה דמתפשטת מתחלתה לצדדים, משא"כ בטומאה רצוצה במקומה גמירי לן דאינה מתפשטת ורוצצת עד לרקיע, והא דהר הבית היה כיפין ע"ג כיפין וכן חצירות שבירושלים, הדבר פשוט שטומאה רצוצה בתוך הקרקע לא מקרי רצוצה שכל קרקע הבית כמותו כמ"ש הרמב"ם בפ"כ ה"ו, ושפיר כל שעושין כיפין חשיב הכיפה כקבר, ומש"ה עשו כיפה ע"ג כיפה שנמצא כיפה העליונה מאהלת ע"ג הקבר וע"ג טהור, וה"ה בפרה היו החצירות בנויות בכיפה ע"ג סלע ותחתיה סלע אחר. א"נ דתחת הסלע היה חלול הפתוח לחוץ דהו"ל קבר פתוח עי"ש:

והנה מ"ש דהדבר פשוט דהטומאה רצוצה בתוך הקרקע לא מקרי רצוצה כיון שקרקע הבית כמוהו, לא ידעתי כלל מנ"ל זה לדבר פשוט, אחרי שרבינו הרלב"ח ז"ל הסתפק בזה, וכתב דמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"כ, ביב שהוא קמור תחת הבית אין בו פו"ט ואין ביציאתו, פו"ט טומאה בתוכו הבית טמא כאלו הוא בתוך הבית, אין בי כח להכריע מה היא דעת הרמב"ם ז"ל שכפי הנראה הטעם דהבית טמא הוא דהטומאה בוקעת ועולה ומטמאה כל הבית כיון דאין בו פו"ט, אבל כיון דלא הזכיר הרב זה הטעם אלא דהו"ל כאלו הטומאה בתוך הבית א"כ כשהטומאה רצוצה תחת עמוד כו', וכמו שהעתקתי לעיל, הרי דלא הכריע הרלב"ח ז"ל אי הוא מטעם דטומאה רצוצה מתפשטת אם בוקעת לתוך האהל, או דטומאה רצוצה בתוך קרקע הבית הוה כאלו הוא בתוך הבית ולא הוה טומאה רצוצה, ואיך הכריע המרכבת המשנה בלא ראיה וחשבו לדבר פשוט, ומה שדחה הראיה מהא דכיפין ע"ג כיפין לאו כלום הוא שהרי בהדיא איתא בפ"ג דפרה מ"ו וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה כיפין ע"ג כיפין, וכיפין כנגד האוטם, ופירשו הרמב"ם ומהר"ם ז"ל הובא בתוס' יו"ט שם, דאוטם היינו הרגלים דרגלי כיפה העליונה אינם מכוונים נגד רגלי כיפה התחתונה, דאם היו רגלי העליונה נגד התחתונה נמצא דאם היה טומאה רצוצה בקרקע נגד רגלי הכיפה היתה בוקעת מרגל זו לזו והיה מטמא להכהן העובר ע"ג כיפה העליונה נגד הרגל, משא"כ עכשיו דנגד רגלי התחתונה חלל שעליהם הכיפה העליונה, טהור הכהן העובר למעלה משום דאינה בוקעת דרך גג כיפה העליונה עש"ה, הרי בהדיא דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך אהל אינה בוקעת למעלה מהגג:

ולפע"ד ג"כ ראיה דטומאה רצוצה אינה בוקעת דרך גג האהל מפי"ד מ"ו גבי שני זיזין יש בהן פותח טפח ואין ביניהן פותח טפח טומאה תחתיהן ביניהן ותחתיהן טמא (דאין התחתון חוצץ כיון דאין תחתיו פו"ט ולא ע"ג פו"ט והעליון מביא את הטומאה לכל מה שתחתיו ותחת התחתון וחוצץ למה שע"ג כיון דהעליון גבוה מן הארץ טפח, הרב] ולגירסת הרמב"ם ז"ל הובא בתוס' יו"ט שם איירי שיש תחת התחתון פו"ט ורק בין השני זזין אין פו"ט, ומש"ה טומאה ביניהן תחתיהן טהור כיון דיש תחתיו טפח חוצץ עי"ש הרי דאהל ע"ג טומאה רצוצה או תחת טומאה רצוצה, לגירסת הרמב"ם ז"ל, חוצץ שלא תבקע להלאה. ובהא שכתב הר"ב דזיז העליון מביא הטומאה וחוצץ כיון דגבוה מן הארץ טפח כתב הרא"ש ז"ל מידי דהוה אקפולין זו ע"ג זו דאם העליונה גבוה מן הארץ טפח מביא הטומאה כדריש פט"ז קשה לי טובא שהרי זה דוקא בקפולין דמקבלות טומאה ואינן חוצצים וכמ"ש שם הרב במ"א ומ"ב אבל הכא הזיז התחתון הרי אינו מקבל טומאה. וראיתי שהקדימני בזה החדושי הרש"ש ובתפ"י שם, וכן משמע בתוספתא פ"ז הובא בר"ש ז"ל (פ"ו מ"ג) בטומאה בכותל העומד למעלה כנגד הטומאה טהור שאין הטומאה מעברת את הקורות עי"ש משמע דהקורות הם אהל וחוצצים בפני הטומאה רצוצה, ובפ"ט מ"ג בד"א בזמן שהיא כלי מחולחלת כו' כזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא, ובתוס' יו"ט שם הקשה בשם הראב"ד ז"ל דאמאי אינה בוקעת למעלה כלמטה שהרי היא טומאה רצוצה, וכתב בשם הכ"מ דהוה דומיא דאדם דצד העליון מאהיל כיון דהוה בחללו טפח, ובשם מהר"ם ז"ל כתב דכיון שנפחתה ונתבטלה מתורת כלי הו"ל שני דפנותיו התחתון והעליון כשני נסרים זה ע"ג זה, ואין מן הארץ עד התחתון טפח ויש בין זה לזה טפח, דאינה בוקעת למעלה מן העליון כיון דהוא גבוה מן הארץ טפח, וטובא אשכחן כה"ג לקמן פי"ד ופט"ו עכ"ל, הרי בהדיא דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך אהל אינה בוקעת למעלה מן הגג, וכן הוא בתוספתא (פי"ג ה"ה) גבי גמל שהיה רובץ כמ"ש המפרש, ע"ש וברמב"ם ז"ל (פי"ט ה"ו) וכנ"ל, וכן ראיה מעירובין דל"א דלר"י מערבין לכהן בבה"ק מפני שיכול לחוץ ולילך בשידה תיבה ומגדל, והרי לשיטת רש"י ז"ל בנזיר נ"ג ובהרבה מקומות דקבר סתום מטמא רק באם אין ע"ג טפח והו"ל טומאה רצוצה אבל אם יש ע"ג טפח חוצץ ואינו מטמא, וא"כ הא דלר"י הא דצריך לחצוץ בשידה תיבה ומגדל ע"כ רק מפני טומאה רצוצה ואי אהל זרוק שמיה אהל חוצץ, הרי דטומאה רצוצה אינה בוקעת דרך אהל שעליה ועיין ברבינו יהונתן שם:

אמנם מה שהניח רבינו הרלב"ח ז"ל ליסוד דטומאה רצוצה כיון דאינה בוקעת דרך הגג, ע"כ שמתפשטת תחת הגג כיון דשם נשלמה בקיעתה, קשה לכאורה מפ"ח מ"ד אלו חוצצין ולא מביאין, מסכת פרוסה וחבילי המטה והמשפלות והסריגות שבחלונות, וכתב הרב ז"ל מסכת פרוסה חוטי השתי כמו שהן פרושין בכלי האורג קודם שיארג הבגד, אם היו פרושים ע"פ ארובה שבין בית לעליה וטומאה תחתיה מצלת על הכלים שלמעלה, אבל אם מאהלת על המת ועל הכלים אין מביאה את הטומאה דלא חשיבא אהל עד שתארג עכ"ל, הרי אע"ג דנשלמה בקיעתה תחת המסכת או החבילי המטה מ"מ אינה מתפשטת להלאה תחת המסכת ואינה מביאה את הטומאה, וכן להיפך ג"כ דאע"ג דבוקעת דרך הגג מ"מ מתפשטת, כמ"ש במשנה הקודמת אלו מביאין ולא חוצצין השידה והתיבה והמגדל כו' וכל דבר המקבל טומאה. דאע"ג דאינו חוצץ והטומאה