פתח האוהל פד

על הצדדים שהם טמאים כיון שהכל כקבר, אבל אם היה העמוד נמוך מגג הבית טפח שהרי הבית מאהיל על העמוד כל הבית טמא אע"פ שהטומאה רצוצה. ומ"ש הרב בפכ"ד בדין טומאה שהיתה בין קורות הבית וכו' ורואין את הטומאה כאלו היא רצוצה בארץ ומטמאה כנגדה בלבד ואינה מטמאה כל הבית, נראה דיש חילוק בין כשהטומאה בוקעת למטה לכשבוקעת למעלה, דכשבוקעת למעלה כיון שהאהל שעליה מעכב בקיעתה ועל האהל טהור, א"כ יש לנו לומר דתחת האהל כולו טמא דמתפשטת שם הטומאה, אמנם כשבוקעת למטה דאין קרקע הבית מעכבה לשלא תרד למטה, אדרבה כשהבית טמא כל הכלים שתחת הקרקע טמאים כמבואר במשנה פט"ו ובהלכות פ"כ כשהטומאה בוקעת למטה בוקעת עד תוך הקרקע כנגדה [ואינה[ מתפשטת בכל הבית להיות טמא כולו. ועם היות שאין זה מספיק כ"כ, בחרתי לומר זה, מלומר שאע"פ שע"ג אהל טהור כשהטומאה רצוצה ונשלמה בקיעתה בתוך האהל עם כל זה אינה מתפשטת בתוך האהל אחרי שנשלמה בקיעתה שהשכל אינו מודה בזה. וגם כי כאשר כתבתי הר"ש ז"ל כתב בפירוש שכשנשלמה בקיעת הטומאה רצוצה תחת האהל שכל האהל טמא ואין לשום מחלוקת בינו לבין הרמב"ם ז"ל אם לא להכרח חזק, ומהדין שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"כ ביב שהוא קמור תחת הבית וכו' אין בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט טומאה בתוכו הבית טמא כאלו הוא בתוך הבית, והוא במשנה פ"ג. אין בי כח להכריע מה היא דעת הרמב"ם, שכפי הנראה הטעם דהבית טמא הוא דטומאה בוקעת ועולה ומטמאה כל הבית כיון דאין בו פו"ט, אבל כיון דלא הזכיר הרב זה הטעם אלא דהו"ל כאלו הטומאה בתוך הבית א"כ כשהטומאה רצוצה תחת העמוד ובוקעת עד למעלה מן העמוד לא נאמר דהו"ל כאלו הטומאה בתוך הבית, וא"כ לא יהיה כל הבית טמא. או אפשר לומר דהטעם שאמר הרב דהו"ל כאלו הטומאה בתוך הבית, כוונתו לזה בעצמו דבוקעת ועולה והרי היא כאלו היתה בתוך הבית, ולכן לא יכולתי להכריע מכאן סברת הרב ז"ל זולתי מהצד שכתבתי למעלה או מהצד שיבא לפנים בה"י עכ"ל. אח"כ כתב הרב הרלב"ח ז"ל פירוש במשנה דאהלות (פי"ז מ"ה) שדה שאבד קבר בתוכה, ובנה בה בית ועליה ע"ג, אם היתה פתחה של עליה מכוון כנגד פתחו של בית, עליה טהורה, ואם לאו עליה טמאה ע"כ. ואחר שהאריך הרב ז"ל בזה כתב וז"ל ולמדנו א"כ ב' דינים לדעת הרב, הא' הוא מה שנפל לי בו הספק למעלה כשהטומאה רצוצה ונשלמה בקיעתה תחת אהל אם טמא כל האהל לדעת הרב או לא, ומכאן הוא מבואר שכל האהל טמא, שהרי כשאין פתח העליה מכוון כנגד פתחו של בית הטומאה בוקעת דרך הכותל ונכנסת לעליה וכולה טמאה. ואי"ל שבכאן אנו חוששין לטומאת קבר שיש בו טע"ט ואין הטומאה רצוצה ולשם מדבר כשטומאה רצוצה דוקא, אי"ל כן ואין טעם לחלק כלל, דהקבר בעצמו חזר דינו כדין טומאה רצוצה כי הטומאה שבתוכו אינה בוקעת ועולה כיון שיש בו חלל טע"ט אבל טומאת הקבר בעצמה בוקעת ועולה והרי היא כטומאה רצוצה, ואם אין במקום הטומאה חלל טפח וכו' היא בעצמה בוקעת ועולה, ובכל איזה אופן שתהיה בו הטומאה דין אותו הקבר כדין טומאה רצוצה. ובזה נתיישב אצלי ספק אחד שהיה לי בדברי רש"י ז"ל שכתבתי למעלה שכתב בדין קבר התהום (סוכה דכ"א) וז"ל שכל העיר היו מספקים שמא יש שם קבר ואין לו למת חלל טפח וכו' וקשה לי למה פירש הרב ז"ל שהחשש הוא משום טומאה רצוצה ולא ניחוש שמא אין הטומאה רצוצה בקבר והיתה החששא יותר קשה שאם היא קבר כל הבנין שעל הקבר דינו כקבר אפילו שיהיה כיפין ע"ג כיפין יש לחוש לטומאה, אבל נראה שבמה שכתבתי נתיישב זה כיון דהקבר הזה הוא ספק והוא טמון בתוך הקרקע הרי דינו כדין טומאה רצוצה ולכן לא חשש הרב כ"א לטומאה רצוצה, שאפילו שלא תהיה בתוכה הטומאה רצוצה, הקבר בעצמו שהוא המטמא דינו כדין טומאה רצוצה כו', עכ"ל הרלב"ח ז"ל:

ומרכבת המשנה ח"ג פכ"ה השיג על כל דברי הרלב"ח ז"ל וחשבם לדברי שגיאה, וכל דבריו אינם כדאי לדחות דברי רבינו הרלב"ח ז"ל המתוקים מדבש ונופת צופים. הנה מה שהקשה הרלב"ח ז"ל בפי"ח בדין מגדל הבא במדה דאם אין במוכני חלל טפח הרי הטומאה רצוצה בתוך הבית והבית טמא, הרי דאם הבית מאהיל על טומאה רצוצה דכל הבית טמא, כתב המרה"מ דכיון דהטומאה בתוך חלל הבית עצמו הא למה זה דומה לכזית מן המת הטוח בטיט ומונח תוך הבית, שהבית טמא שאין הבלועין נצולין אלא בבטן נפש החיה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"כ ה"א, משא"כ בעמוד שבפרק כ"ה שהטומאה רצוצה בקרקע הבית ואינה בתוך חלל הבית עכ"ל. הנה גוף החילוק דאם הטומאה הרצוצה בתוך הבית הבית טמא הרי כתבו הרלב"ח ז"ל, ומה שהוסיף המרה"מ דהוה כמו כזית מן המת הטוח בטיט דהבית טמא שאין הבלועין נצולין אלא בבטן נפש החיה, אין לו הבנה כלל דמה בכך דאינו ניצול מ"מ הרי לא הוה רק טומאה רצוצה ואינה מתפשטת רק בוקעת ועולה. ואי דכוונתו דכיון דהוה רק ככזית מת הטוח בטיט אין לו דין טומאה רצוצה דהטיח בטל לגבי הכזית, זה בודאי אינו שהרי בהדיא איתא בכריתות (דכ"א ע"ב) דכזית ממת דחיפהו בבצק מטמא טומאה חמורה דטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת משום דהו"ל טומאה רצוצה כמ"ש שם רש"י ז"ל. וכן בחולין (דקכ"ה ע"א) דקולית מן המת ובו כזית מוח הו"ל טומאה רצוצה עי"ש:

ולפע"ד היה נראה לומר דמש"ה בטומאה רצוצה במוכני כל הבית טמא לפמ"ש בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל סופ"ד כתב וז"ל והנה זה המוכני חוץ מאחורי המגדל בתוך הבית ג' אצבעות אשר תביא הטומאה וזה תחת קורות הבית הנה הבית טהור שזאת הטומאה אמנם תצא בטפח וזה ג' אצבעות לבד, והתנה בזה ג' תנאים, אחד מהם שיהיה בגובה חלל המוכני טפח, לפי שאנחנו לא נצטרך פותח טפח ליציאת הטומאה אא"כ היה בתוך חלל טפח, אמנם אם היה בפחות מחלל טפח הנה אינה במקום תצטרך ליציאה ממנו אבל הרי זו יוצאה ומונחת כו' עכ"ל. הביאו הרא"ש ז"ל בפט"ו מ"ד שהקשה אמאי בטומאה בחצץ כלים שבבית טמאים דמאין תבוא להם הטומאה הא הכלים שבחצץ טהורים, ותירץ דאפשר שיהיה בנקב שבחצץ ג' אצבעות ודרך אותו נקב יוצאה הטומאה כיון שאין במקומה טפח לא בעינן טפח ליציאת הטומאה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הנ"ל עש"ה, ויש שם טעות הדפוס בדברי הרא"ש ז"ל ע"ש. וא"כ י"ל הכא במוכני שאני דהבית כולו טמא כיון שיש פתח ג' אצבעות עכ"פ ודרך אותו הנקב הטומאה יוצאה להבית, משא"כ בעמוד העומד בתוך הבית דליכא שום פתח ונקב כלל בזה הטומאה מתפשטת רק למעלה, ומש"ה בפרק ו' בטומאה בין הקורות דאם נראית בתוך הבית הבית טמא היינו דכיון דיש פתח כ"ש, הטומאה יוצאה דרך אותו פתח כיון שאין במקומה טפח לא בעינן פתוח טפח. ובזה מתורץ בפ"ד ד סומ"א בטומאה תחת המגדל הבית טמא והקשה בא"ר ובמש"א הרי הו"ל טומאה רצוצה ואינה מתפשטת לתוך הבית ולפ"ז א"ש כיון דפתוח לתוך הבית אע"ג דהוא פחות מטפח הבית טמא. אך נראה דהרלב"ח ז"ל נייד מזה משום דהרמב"ם ז"ל כתב שם בפ"ו דהפירוש אם היתה הטומאה נראית בתוך הבית היינו שהמחיצה היא ספיריי ולא פירוש דנראית בתוך הבית שיש פתח קטן. וע"ש בא"ר ובמש"א ודוק:

והנה מה שחילק הרלב"ח ז"ל דהיכי דהטומאה הרצוצה בתוך הבית הבית טמא נראה לפע"ד דמוכח הוא ע"כ