פתח האוהל פג

ומערה אמרינן דבוקעת ועולה כו' ופשוט דכוך מקורה וכן מערה נמי, וכ"פ הרב דמערה מקורה במ"ה פ"ה דב"ק, ועוד שהרי הרב כתב בהדיא לעיל דה"ה לעמוד שבבית והרמב"ם העתיק משנתנו ברפכ"ה מהט"מ וכתב עמוד העומד בתוך הבית וכו' ועיין ר"פ דלקמן עכ"ל. וכן הוא בתוספתא הובא בר"ש ז"ל עמוד שהוא גבוה בתוך הבית כו', ועי' בתו"ח ותוספות אנשי שם, ומשמע לכאורה מזה דטומאה רצוצה בתוך הבית אינו מטמא כל הבית ורק דבוקעת ועולה כנגדה, אך די"ל דאיירי שהעמוד עולה עד תקרת הבית וליכא טפח בין העמוד להתקרה ואין כאן אהל המאהיל, וכמ"ש במשנה אחרונה דסתם עמוד איירי דעשוי לחיזוק התקרה ומגיע עד לתקרה ע"ש:

והר"ש ז"ל בפ"ד מ"א הביא התוספתא מגדל שהוא עומד כו' היה עומד בתוך הבית כו' טומאה תחת רגלו או על גב רגלו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת למה הוא דומה לעמוד שהוא עומד בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וכתב הר"ש ז"ל כלומר כנגד הטומאה דוקא טמא ושאר כל הבית שבצדדין של רגל טהור ובדליכא טפח בינו לבין הקורות ע"כ, פירוש דס"ל להר"ש ז"ל דאם היה טפח בין המגדל לקורות היה כל הבית טמא דהטומאה רצוצה היתה מתפשטת בכל הבית, ורק כיון דליכא אהל טפח הטומאה רצוצה בוקעת רק כנגדה. וקשה לי מ"ש הר"ש ז"ל (פ"ו מ"ג) פירוש בתוס' כותל שנסדק כמין שתי ומפולש לכאן ולכאן רחב למעלה וצר למטה וטומאה בין ברחב בין בצר הבית טמא, משום דמה שמשתמשים ברחב נופל בצר שלמטה מש"ה שדינן ליה בתר הרחב ע"ש, וקשה למ"ל הך טעמא תפ"ל בלא"ה דטומאה בצר הו"ל רצוצה ובוקעת לרחב ומתפשטת לבית וכמו שפירש המפרש בתוס', ודוחק לומר דכתב כן הר"ש משום ר' יוסי דאיירי בסיפא ור"י לא ס"ל טומאה רצוצה בוקעת כדאיתא בחולין קכ"ו:

והרלב"ח ז"ל בסי' קמ"ב האריך בענין זה. ויען כי אין הספר מצוי כ"כ הנני להעתיק את דבריו ז"ל הנחמדים. הנה הרמב"ם ז"ל כתב ברפכ"ה וז"ל עמוד העומד בתוך הבית וטומאה רצוצה תחתיו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואינו מטמא אלא כנגד הטומאה בלבד, ואם היה פרח יוצא מעמוד זה וכלים תחת הפרח הכלים טהורים שאינו מטמא אלא כנגד הטומאה. ואם יש במקום הטומאה טע"ט על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו והבית כולו טמא שהרי האהיל על הקבר עכ"ל:

וכתב הרלב"ח ז"ל וז"ל, ועוד ראיתי להאריך בזה ולזכור ספק שיש לי בהבנת דברי הרמב"ם ז"ל והוא זה:

שהרב ז"ל כתב והבית כולו טמא שהרי האהיל על הקבר, ונראה שמדבר בשיש טפח בין גג הבית לסוף העמוד שאם לא כן לא יקרא אהל, ואפילו באופן כזה אם הטומאה רצוצה אין כל הבית טמא לדעתו ז"ל כיון שלא הזכיר טומאת כל הבית אלא כשיש במקום הטומאה טע"ט. והנה בפי"ח בדין מגדל הבא במדה, והוא במשנה פ"ד, כתב בהיפך וז"ל אבל אם אין במוכני חלל טפח הרי הטומאה רצוצה בתוך הבית והבית טמא ע"כ. נראה שכשיש מקום טומאה רצוצה בתוך הבית, והבית מאהיל על סוף בקיעתה למעלה שכל הבית טמא. ובזה אפשר לומר בדברי הרב ב' דרכים, הא' הוא שלדעתו ז"ל הדין הוא כאשר נראה בדין מוכני, ולשם בפרק כ"ה מדבר כשלא יש טפח בין סוף העמוד לגג הבית ולכן אין הבית כולו טמא כי אין כאן אהל, ועכ"ז כשיש במקום הטומאה טע"ט כתב שם שהבית טמא שהרי האהיל על הקבר, הוא מצד שהאהיל על הצדדים שהם טמאים מדין קבר וכנגדם יש טפח, או שנאמר שלדעתו ז"ל אין הבית טמא כשיש בקרקעו טומאה רצוצה ועליה עמוד ויש טפח מסוף העמוד לגג דאין הטומאה מתפשטת בכל הבית בסוף בקיעתה וכפשטא דה א דעמוד. ומה שכתב במוכני שהבית כולו טמא, הטעם הוא דמקום הטומאה רציצה הוא נראה בתוך הבית עצמו וכיון שנראה וניכר שם כל הבית טמא, הנה ב' דרכים שבכל אחד מהן נוכל ליישב דברי הר"ם ז"ל, וראוי לברור הדרך הא' כי הוא דרך החומרא ונאמר שכל הבית הוא טמא, גם כי כן כתב הר"ש בפירושו למ"א שבפרק הנזכר, ולדעתו ז"ל כשיש טומאה רצוצה בקרקע הבית ועליה עמוד ויש חלל טפח בין גג הבית לסוף העמוד ששם נשלמה בקיעת הטומאה למעלה ומתפשטת בכל הבית, הבית טמא. האמת שהיה נוטה לבי לדרך האחרת שנראית יותר אמיתית בדברי הרב. וראיה לזה מהדין שכתב בפכ"ד והוא בפ"ו מאהלות מ"ה, טומאה שהיתה בין קורות הבית וכו' ורואין את הטומאה כאלו היא רצוצה בארץ ומטמאה כנגדה בלבד, ואם יש במקומה טע"ט הכל טמא ע"כ. הרי כשיש במקום הטומאה טע"ט שהוא כמו קבר והאהיל על הבית שכל הבית טמא וכשהטומאה רצוצה אע"פ שנשלמה בקיעתה למטה יש חלל טפח בבית ויותר הרבה, אין הטומאה מתפשטת אלא כנגדה ואין כל הבית טמא, וא"כ ה"ה כשבוקעת למעלה. גם מה שכתבתי דיש חילוק בין כשמקום הטומאה רצוצה נראה בבית לכשאינו נראה, גם זה מבואר בכאן שהרי כתב ז"ל בסוף הלשון הנזכר וכן אם היתה נראית בתוך הבית ב"כ וב"כ הבית טמא ע"כ. הרי כשהטומאה רצוצה נראה בתוך הבית כל הבית טמא, ועם היות שבכאן צריך שתהיה הטומאה נראית ר"ל שתהיה המחיצה שעל הטומאה ספיריי כמו הזכוכית כאשר פירש הרב בפירוש המשנה, ובמוכני אינו כן אין קושיא כלל שבכאן שהטומאה רצוצה אינה בתוך הבית אלא בגג למעלה צריך שתהיה נראית לטמא כל הבית. אמנם במוכני שמקום הטומאה רצוצה היא בתוך הבית אע"פ שהטומאה לא תראה כל הבית טמא כיון שמקום הטומאה רצוצה נראה. מכח זה הדין היה מסכים לבי לנטות לדרך השנית שכתבתי בישוב דברי הרב אבל אין לומר כן, שהרי יש לנו לומר שהטומאה רצוצה שאחרי שנשלם בקיעתה למעלה שיש עליה אהל, שלמעלה מן האהל טהור ואינה בוקעת עוד, ומינה דכיון שאינה בוקעת עוד שמתפשטת בכל האהל וכל האהל טמא בתוכו, וביאור שהטומאה רצוצה שיש עליה אהל שלמעלה מן האהל טהור, הוא דבר קל מלבד שהשכל גוזר כן שאם אפילו כשהטומאה מגולה בתוך האהל האהל מפסיק ואינה עולה למעלה מן האהל כ"ש כשהיא רצוצה ונשלמה בקיעתה בתוך האהל שראוי שהאהל תפסיק בקיעתה ויהיה טהור למעלה מן האהל. גם כי דין פשוט הוא בכמה מקומות שהרי הר הבית היה בנוי כיפין ע"ג כיפין מפני שאם היה איזה טומאה רצוצה למטה שתפסיק האהל. גם במסכת פרה פ"ג תנן חצרות היו בירושלים בנויות ע"ג סלע ותחתיהן חלול מפני קבר התהום, ומייתי לה בסוכה ר"פ הישן ופירשה שם רש"י ז"ל מפני ס"ט רצוצה, וז"ל מפני קבר התהום כל קבר התהום וטומאת התהום שבתלמוד לשון ספק הוא כתהום שאינו גלוי, מפני קבר התהום שכל העיר היו מספקין שמא יש שם קבר ואין לו למת חלל טפח וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה לרקיע לכך היו בונין אותם ע"ג כיפין שאפילו יש שם קבר מתחת הרי החלל מפסיק ע"כ. הרי מבואר שטומאה רצוצה שנשלמה בקיעתה תחת האהל, שע"ג האהל טהור, ומינה משתמע כאשר כתבתי שכל האהל למטה טמא שמתפשטת הטומאה בכולו במקום שנשלמה סוף בקיעתה, וא"כ בהכרח לומר בישוב דברי הרב הדרך הא' שכתבתי, ומשמע הלשון כן הוא ג"כ דעל הסתם עמוד העומד בתוך הבית הו"ל להעמיד התקרה בודאי, וא"כ הוא מגיע לגג, ומש"ה דוקא כשיש במקום הטומאה טע"ט על רום טפח כל הבית טמא מפני שהאהיל