פתח האוהל פב

דבעינן טע"ט ועובי טפח א"כ יהיה בעינן דוקא קורה מרובעת ד"ט, דהא בעגולה אין כאן עובי טפח ברוחב טע"ט, ואפשר דס"ל דכל שיש עובי טפח סגי, ואין צריכין שיהיה דוקא עובי טפח במשך טע"ט, די"ל דכל שיש עובי טפח השאר נידון כשיפועי אהלים (או אפשר דהא דס"ל דבעינן דוקא עובי טפח הוא מטעם שיהיה אהל חזק ובריא וכל שיש בו במקום אחד טפח] וכיון שיש בעגולו ג"ט יש בו באמצעו אהל עובי טפח:

אך קשה לי מפי"א מ"ז בכלב שאכל בשר המת ומת הכלב ומונח על האסקופה דר"מ ס"ל דאם יש בצוארו פו"ט מביא הטומאה, ור' יוסי ס"ל אם יש בחלל הצואר פו"ט מביא הטומאה וכדאיתא בחולין (קכ"ו), וקשה מה בכך דיש בחללו טפח הא מ"מ אין טפח בעובי הבשר וכן לר"מ דס"ל חוקקין להשלים כמ"ש התוס' וס"ל דסגי באם יש בצוארו טפח והרי אכתי אין בעובי הבשר טפח, וכן קשה מסוף פט"ו דמאהיל על המת ומאהיל על הכלים אם יש בידו פותח טפח מביא את הטומאה וקשה הרי אכתי אין בעובי ידו טפח, והרא"ש ז"ל הקשה דאכתי הרי אין בזרועו טפח ותירץ דאיירי באדם שמן, וצ"ל לפי דבריהם ז"ל דאיירי באדם שמן כ"כ שיש גם בעובי ידו וזרועו פו"ט, ובפי"א דאיתא דאדם חלל הוא וצד העליון מביא הטומאה צ"ל דצד העליון עובי טפח וכן כל הני דחשיב בפ"ח דמביאין ובסוף פי"א דקדרה הוי אהל צ"ל דדוקא שיש בהם עובי טפח, וכן בפט"ו גבי טבלא וקפולים זע"ז וצ"ע, ובפ"ח מ"ב בתוס' יו"ט כתב גבי סככות ופרעות דאין דרך קוצים וברקנים להיות רוחב טפח אלא שהרבה מהן ביחד רחבין טפח ומצטרפין אם יכולים לקבל מעזיבה ע"ש, ובודאי דכיון שדרכם שלא יהיה להם רוחב טפח אלא הרבה ביחד ה"ה שאין עבים טפח שאין דרך הקוצים וברקנין שיהיה עבים דוקא יותר מרחבם:

סימן ז בטומאה הרצוצה תחת אהל פחות מרום טפח ובוקעת ועולה לתוך אהל רום טפח:

באהלות (פ"ו מ"ה), טומאה בין הקורות [בין קורות התקרה שהנסרים עליהם והמעזיבה על גבן, ומתניתין כר' יהודה דאמר כל מעזיבה לעליה, והשתא קאמר שאם היתה טומאה בקורות שתחת המעזיבה, ומחיצה שהיא דקה כקליפת השום חוצצת בין הטומאה לבית שאין הטומאה נראית בבית. הרב] ותחתיהן כקליפת השום. אם יש שם פותח טפח [אם יש במקום הטומאה פו"ט, היינו שיש חלל טפח במקום הטומאה. הרב הכל טמא [הבית והעליה. הרב] אם אין שם פותח טפח, רואין את הטומאה כאלו היא אוטם [ואין יוצאת הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה. הרב]. היתה נראית בתוך הבית [שאין תחתיה כקליפת השום. הרב] בין כך ובין כך הבית טמא ובין יש בה פו"ט, בין אין בה פו"ט. הרב]:

והרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות כתב שם וז"ל טומאה תחת הקורות הוא שתהיה הטומאה בעצם הקורה לא בעצם הבנין ואמרו כקליפת השום היא הפלגה והכוונה שאפילו המחיצה דקה מאד ימנע בינה ובין הבית כאשר לא יהיה בעמידתו טע"ט ולא תטמא הבית אבל נחשוב הטומאה כאילו הוא במקום סתום אשר לא תטמא זולת מה שיראה לבד בעליונות ובשפלות כמו שיתבאר עתה עכ"ל, ומשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דהטומאה רצוצה בוקעת ומטמא רק כנגדה אבל הבית והעליה טהורים:

ובתוס' יו"ט שם ד"ה כאילו היא אוטם כתב וז"ל פירש הרב ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת דעולה, כנפש האטומה דתנן באידך פירקא הנוגע בה מן הצדדים טהור, הר"ש, והתם תנן בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, אלא חדא מתרתי נקטו, ואין לומר דהכא אילו בוקעת ויורדת א"כ כשירדה נמצא הבית מאהיל וממלא כל הבית דהא האהל חוצץ לטהר כדאיתא בריש פירקין, וכ"פ הרמב"ם בהדיא במשנתנו וז"ל נחשוב הטומאה כאילו היא במקום סתום אשר לא תטמא זולת מה שכנגדה לבד בעליונות ושפלות ע"כ, אבל מהר"ם היה מפרש תחלה ג"כ בענין זה ובמגדל חזר בו ומפרש דאה"נ דהכא נמי מטמא כל מה שבבית ושבעליה דכיון דטומאה בוקעת לתוכן כל מה שבהן טמא, וליכא בינייהו דרישא וסיפא אלא לטמא הכתלים לנוגע בהן, דהכא באוטם הנוגע מן הצדדין טהור עכ"ל:

ושם בסוף הפרק שני פרדסקים עמודים חלולים נתונים בכותל הבית ובהן חלונות חלונות ויש להן דלתות וטומאה תחת אותן עמודים. הרב] זה בצד זה, או זה על גב זה, נפתח אחד מהן הוא והבית טמא [שהטומאה בוקעת לתוכו ויוצאת לבית, אפילו הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאינו נידון כבית אפ"ה הבית טמא. הרב וחבירו טהור. ורואין את הפרדסקין כאילו הוא אוטם [כלומר אם הדלת נעול ולא נפתח רואין אותן כאילו אין שם חלל כל ואם טומאה תחתיהן נידון הכותל מחצה על מחצה ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא מחציו ולחוץ הבית טהור הרב] ידון מחצה למחצה להביא את הטומאה לבית ע"כ:

ובתוס' יו"ט שם ד"ה הוא והבית טמא כתב וז"ל כתב הרב ואפילו הטומאה מחציו של כותל ולחוץ, מסיים מהר"ם ואע"ג דמשמע לעיל במשנה ה' גבי טומאה בין הקורות דטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לבית ולעליה ודוקא כנגדה, אבל שנא כנגדה מה שבבית ושבעליה טהור מדקתני אם יש שם פו"ט הכל טמא, אין שם פו"ט רואין את הטומאה כאילו היא אוטם ובוקעת וכו', ואז לא אמרינן הכל טמא דכשבוקעת לא אמרינן שתתפשט הטומאה בכל העליה או בכל הבית לאחר שבוקעת לתוכו, דשאני הכא, דכותל בית בתר בית שדינן ליה, ולא חשיבא רצוצה לגבי בית כדאמר לעיל כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה ואע"פ שהיא רצוצה בכותל לגבי בית ולא חשיבא רצוצה כדפרישית התם, ודוקא נפתח להכי שדינן טומאה שבחציו השני בתר פיתחא אבל לא נפתח לא, דלא שייך בטומאה רצוצה סוף טומאה לצאת דרך הבית, דדוקא בטומאה במגדל שאינה רצוצה שייך לומר כן, ואפילו פתח במגדל סגור ע"כ, ולפי מ"ש לעיל גבי טומאה בין הקורות דבזקנתו במגדל חזר לפרש דטומאה מתפשטת, ליתנהו לדברים הללו, אבל לפי שהם עולים לפירוש הרב העתקתים עכ"ל:

ובמשנה הקודמת שם תנן טומאה תחת העמוד [אם יש עמוד בתוך הכוך או בתוך המערה טומאה תחתיו והיא רוצצת שאין בה טע"ט ברום טפח. הרב] טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת (וכל שכנגד הטומאה למעלה ולמטה טמא כדין כל טומאה מכוסה, ומן הצדדים טהור, והוא הדין לעמוד שבבית. הרב], כלים שתחת הפרח טהורין [פרח דבר בולט ורחב שיוצא בראש העמוד או באמצעו, כלים שתחת הפרח טהורים הכא איירי בעמוד העומד ברה"ר או בגינה וטומאה תחתיו והפרח בולט מן העמוד טפח לחוץ ומאהיל על הכלים שתחתיו, טהורים, דטומאה בוקעת ועולה וכל שבצדדים טהור הרב], ר' יוחנן בן נורי מטמא [דפרח כעמוד וכשהטומאה בוקעת חוזרת על הכלים שהפרח מאהיל עליהם, ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי. הרב:

בתוס' יו"ט שם ד"ה כלים שתחת הפרח כתב וז"ל, כתב הרב הכא איירי בעמוד העומד ברה"ר וכ"כ הר"ש, ותימה דהא לעיל בעמוד העומד בתוך הכוך