פתח האוהל פא

ממעטת רוחב הקורה מכל וכל ולא נשאר מקצת אהל בכל צד, ובודאי שזה אינו. אך לפע"ד פשוט דהראב"ד ז"ל לא ס"ל דהטומאה ממעטת רק ברום טפח דצריך שיהיה אהל חלל טפח על הטומאה ולא חלל טפח על הארץ, אבל ברוחב מעולם לא עלה על דעת הראב"ד ז"ל שיהיה הטומאה ממעטת, דהגע עצמך דא"כ איך משכחת לה טע"ט מרובע מביא את הטומאה הרי הטומאה ממעטת מרוחב טפח, והחילוק הוא פשוט דאנן חלל טפח בעינן על הטומאה דאל"כ הטומאה ממעטת ואין כאן אהל חלל טפח והו"ל טומאה רצוצה אבל כל שיש אהל חלל טפח, והאהל הוא טע"ט מרובע, מה"ת יהיה הטומאה ממעטת את רוחב האהל, והרי זה עיקר טומאת אהל, דאהל טפח מאהיל על הטומאה, ולא זכיתי להבין בזה דבריו הקדושים ז"ל:

עוד כתב בהון עשיר ברפ"ז ראיה דהטומאה אינה ממעטת החלל דתנן התם הטומאה בכותל ומקומה טע"ט על רום טפח, כל העליות שע"ג אפילו הן עשר טמאות [משום דהוי קבר סתום] ומלשון זה משמע כל מקומה שבו נכללה הטומאה בשיעור זה, מדלא קתני הטומאה בכותל ובמקומה טע"ט דהוי משמע דחוץ מהטומאה יש חלל טפח ע"ש:

והנה לשיטת הראב"ד ז"ל לק"מ דהרי אדרבא הא הראב"ד ז"ל ס"ל בפ"ז ה"ד דלא הוי קבר סתום רק דאם מקום החלל טע"ט והטומאה ממעטת החלל ובוקעת ועולה ומטמא סביביו הא יש חלל טפח על הטומאה אינה בוקעת ועולה ולא הוי קבר סתום וא"כ אדרבה מכאן ראיה לשיטת הראב"ד ז"ל:

והר"ש ז"ל כתב שם ומקומה טע"ט מקומה היינו מקום הטומאה, וכתב ע"ז התוס' יו"ט שם ועיין מ"ש (מ"ז פ"ג) בשם הראב"ד ז"ל, ושם (במ"ז פ"ג) כתב בשם הראב"ד ז"ל דבעינן דוקא חלל טפח דאל"כ הטומאה ממעטת, ותפש עליו במי נפתוח כ"י [נדפס בתוספות אנשי שם משניות ווילנא] דמה ענין דברי הראב"ד ז"ל לכאן דהראב"ד ז"ל לא כתב רק לענין הבאת טומאה תחת אהל אבל בקבר סתום אדרבה לא הוי רק אם הטומאה ממעטת חלל הקבר מטפח ע"ש:

אך דראיות ההון עשיר קשה רק לרמב"ם ז"ל דמשמע שם (בפ"ז ה"ד) דגם בקבר סתום בעינן חלל טפח וכמ"ש הכ"מ וכן משמע בפירוש המשניות (שם רפ"ז) והרי מכאן משמע דמקומה הוי עם הטומאה. אמנם דיוק כזה איכא ג"כ להיפך בפט"ו מ"ד תנן כלים שבחצץ אם יש שם פו"ט טמאים ואם לאו טהורים, ובמשנה שלאחריה קתני כלים שבחצץ אם יש במקומן טע"ט על רום טפח טהורים ואם לאו טמאים, וכן במשנה שלאחריה קתני טומאה בחוץ כלים שבפנים אם יש במקומן פו"ט טהורים ואם לאו טמאים. ועמד בזה במשנה אחרונה שם אמאי בטומאה קתני טומאה שם, ובכלים קתני אם יש במקומן, וכתב דמזה ראיה דבטומאה צריך שיהיה טפח פנוי לבד ממקום הטומאה, אבל בכלים מקום הכלים עולה להשלים שיעור טפח, והלכך גבי כלים קתני אם יש במקומן טפח, כלומר שהמקום מחזיק טפח אע"פ שהכלים ממעטין לית לן בה, דאנן אמקומן קפדינן, אבל בטומאה קתני אם יש שם כלומר סביב הטומאה חלל טפח, והטעם דבטומאה בעינן דוקא אהל טפח, אבל בכלים לאו מטעם אהל אתינן עלה אלא בעינן שיהיה במקומן טפח דאז אינו בטל לגבי הבית עש"ה:

אך קשה לי אמאי הטומאה ממעטת את החלל הרי תנן בפי"א מ"ג וברפט"ו סגוס עבה [בגד צמר עב מאד. הרב] וכופת עבה (קורה עבה אע"פ שגבוה עוביין יותר מטפח אינן מביאין את הטומאה, אם נתנן בארץ כנגד הסדק שבתקרת האכסדרה אלא א"כ יש תחתיהן חלל טפח, הרב] אינן מביאין את הטומאה עד שיהיו גבוהים מן הארץ פו"ט, קפולין זו על גבי זו [קפולין כמו טלית מקופלת בגדים הרבה מקופלים זו על זו. הרב] אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ כפותח טפח [ואע"פ שהבגדים נתונים תחתיה העליונה מביאה את הטומאה הואיל וגבוה מן הארץ טפח. הרב] וכן בפט"ו מ"ג גבי חביות אם היו טמאות אפילו אין גבוהות מן הארץ, העליונות שגבוהות מן הארץ טפח מביאות את הטומאה שאין התחתונות סותמות כיון דטמאות ע"ש, וא"כ כיון דדבר המקבל טומאה אינו ממעט מחלל טפח אמאי הטומאה בעצמה תהא ממעט החלל:

ונראה דהנה בשיטה מקובצת בב"ב (די"ט ע"ב) כתב בשם מהר"י בן מיג"ש ז"ל הטעם דכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני. הטומאה משום דלא חייץ בפני הטומאה אלא מאי דלא עיילא ליה טומאה בגופיה דהו"ל סותם בפני הטומאה, אבל מידי דעייל ליה טומאה כיון דאיהו גופיה הא איטמי ליה והו"ל ככל הכלים שנטמאו בבית ליכא למימר דחציץ וסתום בפני הטומאה דהא איהו גופיה הא קא עיילא ביה טומאה לא חייץ עכ"ל. הרי דבדבר המקבל טומאה ביה גופיה קא עיילא הטומאה, ולפ"ז א"ש דבודאי אנן בעינן אהל רום טפח על הטומאה ומודדין מן הטומאה וכל דליכא רום טפח מהטומאה הו"ל טומאה רצוצה דליכא להטומאה מקום להתפשט טפח. אמנם היכא דאיכא רום טפח מהטומאה ורק שמונח שם דבר המקבל טומאה בזה כיון דאיכא להטומאה מקום להתפשט לתוך דבר המקבל טומאה שפיר אינו ממעט החלל דהרי איכא מקום טפח דגם זה הוי כחלל פנוי כיון דהטומאה מתפשטת לתוכו אבל אי ליכא מהטומאה טפח הו"ל טומאה רצוצה כיון דליכא אהל חלל טפח וא"ש:

סימן ו אם גם עובי האהל צריך שיעור טפח הרמב"ם ז"ל בסופי"ב כתב, סאה שהיא מוטה על צדה באויר אינה מביאה את הטומאה תחת כולה עד שיהיה בהקיפה ד' טפחים ומחצה בקרוב, כדי שיהיה גובה הצד העליון טפח ומחצה ויהיה הטע"ט ממנה גבהו מעל הארץ טפח, לפיכך אם היתה גבוהה מעל הארץ חצי טפח והיה בהקיפה שלשה מביאה את הטומאה עכ"ל:

והראב"ד ז"ל כתב ע"ז, א"א ק"ל אם זה הגבהות שאמרו אויר הוא האיך אויר מצטרף לרום טפח, והתוספתא לא אמרה גבוה מעל הארץ אלא אם היתה גבוה חצי טפח, ואולי הגבהות אינו אויר אלא שהיה עבה מתחתיה, א"נ כשמחשב ההיקף מבפנים הוא מחשב וכשהסאה דפנה דק צריך שיהיה ההיקף מבפנים ד"ט ומחצה, אבל אם דפנה עב חצי טפח די לה בהיקף ג"ט, ושמעינן מרישא דרואין חללה של סאה כאילו הוא מלא לחשבו ברום טפח וברוחב טפח להביא את הטומאה תחת כולה, וכל מה שאמרתי בגובהה חצי טפח שהוא בעובי הדופן ולא באויר לא אמרתי אלא למי שסובר דבעינן טפח על טפח ועובי טפח להביא את הטומאה, אבל למי שאינו מצריך עובי טפח, אפילו גבוהה באויר קאמר, וזה עיקר עכ"ל ועי' במרכה"מ ח"ג. הרי לפנינו דאיכא מאן דאמר דבעינן ג"כ עובי האהל שיהיה טפח והראב"ד ז"ל הכריע דעיקר כמאן דלא מצריך עובי טפח:

וקשה לי שהרי בהדיא תנן בפי"ב מ"ו הנ"ל קורה שהיה נתונה מכותל לכותל וטומאה תחתיה אם יש בה פו"ט מביאה את הטומאה תחת כולה, ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, כמה יהא בהקיפה ויהא בה פו"ט, בזמן שהיא עגולה הקיפה ג"ט, ובזמן שהיא מרובעת ד', שהמרובע יתר על העגול רביע ע"כ, ואי נאמר