פתח האוהל פ

אהל דכיון דכולה יכולה לקבל מעזיבה לית לן בה אי ארובה אינה יכולה לקבל מעזיבה כיון דהוי רק מקצת אהל:

ובעירובין (ד"י ע"ב) דעור העסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח מפני דפרוץ כעומד דמי. וקשה מה בכך דפרוץ כעומד הא בעומד גופא אם לא היה יכול לקבל מעזיבה לא הוי דינו כאהל. וע"כ צ"ל דפרוץ כעומד היינו כיון דעומד מקבל מעזיבה לית לן בהפרוץ וע"כ דינו כעומד, ועיין באו"ח שס"ג סכ"ב וכ"ג ודוק. ועי' ברמב"ם ז"ל בפירוש המשניות (פ"י מ"ב) כתב ואם רגלו קדמה את הטומאה יהיה כמו גג ויתחבר הגג ולא יטמא זה האדם ע"ש:

סימן ה רום טפח אי מודדין מהארץ או מהטומאה כתב הרמב"ם ז"ל ברפי"ב, טפח על טפח מרובע על רום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה דין תורה, שאין קרוי אהל אלא טע"ט ברום טפח או יתר על זה, כיצד כזית מן המת מונח לאויר ובצדו כלים כגון מחטין וצינוריות וכיוצא בהן ואינן נוגעים בטומאה אם האהיל עליהן אהל שיש בו טפח על טפח והיה גבוה מעל הארץ טפח ה"ז מביא את הטומאה לכלים וטמאין כו' עכ"ל:

ובהשגות הראב"ד ז"ל טפח על טפח מרובע כו' א"א לא בירר את דבריו דחלל טפח פנוי בעינן להביא את הטומאה ולחוץ בפני הטומאה שאל"כ והטומאה ממעטת את החלל טפח טומאה רצוצה היא ואינה מביאה ואינה חוצצת עכ"ל. ובכ"מ כתב ע"ז וז"ל, וי"ל שרבינו העתיק לשון המשנה כמות שהיא וכבר נודע שזה הוא דרכו, ועוד שלקמן בפרק זה ביאר רבינו שכתב גבי ארונות של עץ אם יש בין כיסוי הארון והמת טפח חוצץ, וגם בפ"ז כתב כמה פעמים אם יש לו חלל טפח, ואם אין שם חלל טפח, ולשון חלול הוא המקום פנוי עכ"ל:

ובחזון נחום (פ"ג מ"ז) כתב ע"ז וז"ל, ולענ"ד שכוונת הראב"ד לומר שלא היה לו לשנות מלשון המשנה דתנן טע"ט על רום טפח מרובע, דמלת מרובע אכולהו קאי, ר"ל גם על הרום שיהיה מרובע, והכוונה שמודדין הגובה מן הארץ ממש כדי שלא ימעט הטומאה החלל דאל"כ לא היי החלל מרובע טפח. ואילו הרמב"ם ז"ל שינה מלשון המשנה וכתב טע"ט מרובע על רום טפח, הורה בזה דמלת מרובע לא קאי כ"א אאורך ורוחב, לא על הרום ר"ל על החלל, דלא בעי חלל מרובע דהטומאה אינו ממעט, ועוד שכתב בסמוך אם האהיל עליהן אהל שיש בו טע"ט והיה גבוה מן הארץ טפח כו', והיה לו לומר והיה גבוה מעל הכלים טפח. ולפ"ז יהיו דברי הרמב"ם ז"ל סותרין זא"ז, דכמה פעמים כתב אם יש לו חלל טפח ולשון חלל הוא המקום הפנוי וכמ"ש הכ"מ שם, ואולי יהיה כוונת הרמב"ם בזה שאם מחטין וצינוריות אלו ממלאים כל שטח הארץ אזי ודאי מודדין טפח הרום מן הכלים ולא משטח הארץ כיון שמעטו וכסו פני כל הארץ, אבל אם לא כסו פני כל הארץ אלא קצת משטח הארץ אינו עולה מקום פנוי מכלים על שטח הארץ, אזי מודדין הרום משטח הארץ ולא מעל גבי הכלים, וכיון שיש טפח משטח הארץ עד הרים סגי, אע"פ שאם באנו למדיד מעל גבי הכלים אין שם טפח, ובכן ניחא ב' לשונות הרמב"ם שאינן חולקין וסותרין זה את זה, אלא שצריך לדעת מנין לו ז"ל פשרה הלזו וצ"ע עכ"ל:

ולפעד"נ דטעמו של הרמב"ם ז"ל דחילק דאם הכלים מכסין שטח כל הארץ דאז מודדין מהכלים, ואם מכסין רק מקצת השטח אז מודדין מהארץ, דהנה בהון עשיר שם כתב וז"ל טע"ט מרובע כתב הרב לאפוקי דאין האורך משלים לשיעור הרוחב, וה"ה שאינו משלים לרום, אבל הרום עצמו משלים קצתו את קצתו כדתנן במ"ב דפ"ז כל שיפועי אהלים כאהלים לפי פירוש הרמב"ם. או אפשר דאפילו הרום אינו משלים קצתו לקצתו, ושאני התם דכבר יש רום טפח באורך וברוחב טפח ומש"ה אף שיפועו הפחות אינו חשוב רצוץ עכ"ל. ועי' בהשגת הראב"ד ז"ל בסופי"ב בהשגה אחרונה. אמנם הרמב"ם ז"ל דשינה מלשון המשנה וכתב טע"ט מרובע על רום טפח (ונראה שכן היה באמת גירסת הרמב"ם ז"ל במשנה וכ"כ בפירוש המשניות ע"ש]. וע"כ ס"ל דרום קצתו משלים קצתו, ומשום שיפועי אהלים כאהלים דמי, ומש"ה שפיר דאם כל שטח הארץ מכוסה בכלים ע"כ צריך טפח גבוה מהכלים דאנן חלל טפח בעינן כמ"ש בכמה מקומות. אמנם אם הכלים רק מכסים מקצת שטח הארץ שפיר מודדין רום טפח מהארץ אע"ג דמכלים אינו גבוה טפח שוב הו"ל שיפועי אהלים כאהלים דאף שאין גבוה מן הארץ טפח מביא הטומאה דטומאה באהל כלים שתחת השיפוע טמאים, וה"ה מ"ש הראב"ד ז"ל דהטומאה ממעטת החלל ג"כ יש לחלק כנ"ל דאם הטומאה מכסת שטח כל הארץ צריך להיות גבוה טפח מעל הטומאה דהטומאה ממעטת החלל, אבל אם הטומאה אינה מכסת שטח כל הארץ מודדין הטפח מהארץ, ואע"ג דמטומאה אינה גבוה טפח שוב הו"ל שיפועי אהלים, דטומאה תחת השיפוע כלים שבאהל טמאים וא"ש:

ולפ"ז הא דהביא הכ"מ שם מהא שכתב הרמב"ם ז"ל אם יש חלל טפח בין כיסוי הארון להמת דמוכח דהטומאה ממעטת החלל צ"ל דהמת ממלא כל הארון דאל"כ שוב חוצץ כיון דיש במקום אחד חלול טפח השאר הו"ל שיפוע אהלים ועי' חידושי הרש"ש פ"ג מ"ז:

ובזה א"ש דקשה לשיטת הראב"ד ז"ל מפי"ד מ"ה שני זיזין זה ע"ג זה ויש בהם פו"ט וביניהן פו"ט, טומאה תחתיהן תחתיהן טמא, טומאה ביניהם ביניהן טמא ע"ש. וקשה דמה בכך דיש בין זיז לזיז טפח מ"מ הא הטומאה ממעטת וא"כ טומאה ביניהן טומאה בוקעת ועולה דהו"ל רצוצה ואמאי רק ביניהן טמא ועל גביהן טהור, ולפ"ז א"ש דכיון דבכל משך הזיז איכא טפח שוב מקום הטומאה הו"ל שיפועי אהלים. ועי' בר"ש ז"ל רפ"ו שכתב בהא דאין בכוסות פו"ט דע"כ איירי בגבוה באמצע דאל"כ הו"ל טומאה רצוצה ולא כתב כן בגבוה הכוסות טפח, דע"כ גבוה באמצע ע"כ דאין הטומאה ממעטת:

ולפ"ז י"ל ג"כ דבמשנה דקורה שהיא נתונה מכותל לכותל טומאה תחתיה אם יש בה פו"ט מביאה את הטומאה תחת כולה, והקשה בהון עשיר דהרי מכאן מוכרח דאין הטומאה ממעטת מקומה בענין שצריך שיהיה לה טפח מלבד מה שהיא מחזקת, שהרי כאן נותן מדה מצומצמת לקורה הזאת כדי שתקרא הטומאה שתחתיה תחת אהל טפח ואם לא נאמר הכי לעולם אין הטומאה שתחת הקורה הזאת שרחבה טפח מצומצם באהל טפח, שהרי מקום הטומאה ממעט רוחב זה הטפח, דכי נאמר גוד אחית מחיצתא דקורה מכאן ומכאן לטומאה נמצא היות הטומאה במקום צר שאין ברחבו חלל טפח כי מה שחוץ לאהל הקורה אינו עולה בחשבון עכ"ל:

ולפ"ז א"ש, דשפיר י"ל דהטומאה ממעטת חלל האהל, אך הא דטומאה תחת הקורה דרחבה טפח מצומצם מביאה הטומאה אע"ג דבמקום שהטומאה שם הוי הקורה כאינה רחבה טפח דהטומאה ממעטת, דשוב י"ל דקצתו מקצת אהל הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל דמביאה הטומאה תחת כולה, אע"ג דבמקום אחד אין ברחבה טפח, וכתבתי לעיל בס"ג דאע"ג דהטומאה תחת מקצת האהל שפחות מטפח ג"כ מביאה הטומאה תחת כולה:

אמנם לפ"ז אם הטומאה תהיה ממלאת את כל רוחב הקורה שוב לא תבוא הטומאה כיון דהטומאה