פתח האוהל עט

הרמב"ם ז"ל אין זה רבותא דהרי שיפועי אהלים כאהלים עיש"ה, ולפע"ד הרי הרא"ש ז"ל באמת חולק על הרמב"ם ז"ל ושפיר הוה עכ"פ רבותא דלא כרא"ש ז"ל, וע"כ דאי היה ממש כשיפועי אהלים לא היה הרא"ש חולק ע"ז. שוב ראיתי שנסתפק בזה בחדושי הרש"ש ז"ל שם אי הוה מדבריהם או דדמי לשיפועי אהלים עי"ש:

והנה אי נאמר דהוה רק מדבריהם, מתורץ מה שהקשיתי לעיל בהא דקתני ברפי"ב נסר שהוא נתון על פי תנור חדש ועודף מכל צדדיו כפותח טפח חוצץ בפני הטומאה דלמ"ל עודף מכל צדדיו דהרי אף אם בשני צדדים לא יהיה עודף טפח ג"כ יהיה אהל. ולפ"ז א"ש דכיון דהוה רק מדרבנן הוה רק אהל להביא הטומאה אבל לא להקל שיהיה חציצה דכל אהל דרבנן מביא וחוצץ וכמ"ש הר"ש בפ"ח ורמב"ם פי"ז:

ובאמת שכן משמע מלישנא דמתניתין דקתני קורה שהיא נתונה כו' וטומאה תחתיה מביאה טומאה תחת כולה, ואמאי לא קתני ג"כ דחוצצת, ולמה קתני כלל הא דטומאה תחתיה, הו"ל למיתני דכולה מביאה וחוצצת וכמו דקתני במשנה הקודמת, קורות הבית והעליה כו' קתני ג"כ טומאה ע"ג דכנגדם עד הרקיע טמא, וע"כ דבאמת אינו חוצץ:

ואם נאמר דקצתו מקצת אהל הוי רק דרבנן, י"ל דכל זה באהל גמור שהוא אהל מה"ת שוב גזרו חז"ל דאף דקצתו אינו רחב טפח הוי אהל (ואפשר משום דדמי לשיפועי אהלים], אמנם באהל שהוא בלא"ה רק מדרבנן שוב י"ל דלא גזרו דהוי תרי דרבנן:

ולפ"ז יש לתרץ מה שעמד במשנה אחרונה שם דלמה נקט קורה שהיא נתונה מכותל לכותל דוקא, והרי אף היא תלויה באויר הדין כן ע"ש. ולפ"ז א"ש דהנה הרמב"ם ז"ל כתב בסופי"ט וז"ל, כבר ביארנו בנזירות שאם היה הנזיר וכזית מן המת תחת הגמל או תחת המטה וכיוצא בה משאר הכלים, אע"פ שנטמא טומאת שבעה אינו מגלח, ומשם אתה למד שכל אלו ההלכות האמורות בטומאת אהלים הנעשים מן האדם או מן הבהמה או מן הכלים הכל מדברי סופרים, ולפיכך אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן כרת על ביאת מקדש או אכילת קדשים, ואין הדברים כולן אמורין אלא לענין טומאת תרומה וקדשים בלבד כמו שביארנו עכ"ל. ועי' בפ"ג ה"ג ובמל"מ שם, ולפ"ז י"ל דדוקא בקורה הנתונה מכותל לכותל דהו"ל אהל קבוע, וכנראה דהיא קורה העשויה להכשיר המבוי, וכעין שכתב הדרישה בסי' שע"א דקורות העירוב מביאין הטומאה אם יש ברחבן טפח ע"ש, אבל קורה התלויה באויר ועשוי רק לשעה דלא הוי אהל קבוע והוי רק מדרבנן בזה שוב לא אמרינן דקצתו מקצת אהל הוא דהו"ל תרי דרבנן:

ולפ"ז מתורץ מה שהקשיתי מנסר שנתון ע"ג תנור כא דכיון דתנור הוא כלי אין הנסר שנתון עליה רק טומאה דרבנן ולא אמרינן ביה מקצת אהל, ומתורץ ג"כ מה שהקשיתי מכלב שאכל בשר המת דהוי ג"כ רק טומאה דרבנן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל אהל הנעשה מן הבהמה:

ולפ"ז א"ש הא דכתב הש"ך שע"א סקי"ד הנ"ל ס"ג דצריך להיות אהל טפח מתחלה ועד סוף, היינו דהרי שם איירי דהטומאה בבית והגג מבחוץ מאהיל, ושיטת הש"ך ז"ל דחור טע"ט וסט"ל הוי רק דרבנן כמ"ש בסי' שע"ב ולעיל כ"ב ס"ג, ומש"ה לא אמרינן קצתו מקצת אהל הוא, ואין ראיה מרמב"ם ז"ל שעמד ע"ז הדמ"ר, דרמב"ם איירי בטומאה דאורייתא:

אך לפ"ז הא דטבליות של עץ דכלים שתחת הראשונה טמאים, ואפילו תחת הקרן כנ"ל, והרי טבלא הו"ל רק כלי דהא במקבלין טומאה איירי, י"ל דהני טבליות של עץ הו"ל פשוטי כלי עץ והא דמקבלין טומאה הוא רק דרבנן וכמ"ש שם המשנה אחרונה וא"כ מה"ת לאו כלי הוא, וי"ל דאיירי במונח שם לקביעות ומש"ה אף כנגד הקרן טמא, אך אכתי תקשה מהא דהמאהיל אף שלא כנגד הריבוע טמא לר' מנחם בר"י ולפירוש הגר"א ז"ל היינו דמאהיל על קצה השלחן והרי בכלי הוי רק אהל דרבנן, ואכתי צ"ע בזה:

או י"ל דמש"ה נקט קורה שהיא נתונה מכותל לכותל להוציא שאם היה אחד נושא הקורה לא היה צריך הקיפו ג"ט והיה די בהקיפו טפח, וכמ"ש ברפט"ז דגזרו על האדם הנושאן בעובי המרדע, וטפי א"ש לפמ"ש בתפ"י ומש"א שם דת"ק דס"ל שם דכל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע לאו היינו ר"ע דסיפא דלר"ע גזרו דוקא על אדם הנושאן ולת"ק גזרו על כל המטלטלין ע"ש, ולפ"ז א"ש טפי די"ל דאתיא כת"ק דשם ודוקא בקורה שהיא נתונה מכותל לכותל וקבועה שם, אבל במטלטל סגי בעובי המרדע. אך דלפ"ז לא א"ש הא דנקט הרמב"ם ז"ל כן כיון דקיי"ל כר"ע:

ונסתפקתי או גם בשאר משפטי אהל אמרינן ג"כ דקצתו מקצת אהל הוא, כגון הא שכתב הרמב"ם ז"ל רפי"ג כל טע"ט ברום טפח קרוי אהל כמו שביארנו וחוצץ בפני הטומאה ומביא את הטומאה כו' בד"א כשהיה אהל חזק ובריא, אבל אהל רעוע אינו מביא את הטומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה מה"ת, אבל מד"ס מביא את הטומאה ואינו חוצץ, כיצד שריגי האילנות הסוככים על הארץ והן הנקראים סככות ואבנים היוצאים מן הגדר הסוככים על הארץ והן הנקראים פרעות אם יכולים לקבל מעזיבה בינונית והן העומדין, הרי אלו מביאין וחוצצין מה"ת, ואם אינם ראויין לקבל מעזיבה בינונית אלא הן נופלים, הרי אלו מביאין מדבריהם ואינן חוצצין וכל כיוצא בהן עכ"ל, ואהל שכולו מקבל מעזיבה בינונית ומקצתו אינו מקבל, מי נאמר דקצתו מקצת אהל הוא ומביא וחוצץ, אי קצתו מקצת אהל היא מה"ת, או אפשר דרק לענין גובה ורוחב אמרינן קצתו מקצת אהל הוא דהו"ל שיפועי אהלים אבל לענין הא דאהל צריך להיות חזק ובריא בעינן דוקא שיהיה כל האהל כן:

והנה בסוכה (די"ח ע"א) פליגי רב אחא ורבינא אי יש לבוד באמצע וקאמר מ"ט דמאן דאמר אין לבוד באמצע דתנן ארובה שבבית ובה פו"ט טומאה בבית כולו טמא מה שכנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור כו' ואידך שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו. וקשה מה מוכח ליה מכאן דאין לבוד באמצע הרי י"ל דשאני טומאה דבעינן דוקא אהל חזק ובריא שיהיה יכול לקבל מעזיבה והרי עכ"פ הארובה אינה מקבלת מעזיבה וכמ"ש הר"ש ז"ל בפ"ח מ"ב דארובה שבבית אינה מקבלת מעזיבה. ובתוס' סוכה (דכ"ב ע"ב) ד"ה הא כתבו דלרבנן דס"ל דבעינן דוקא קורה בריאה לקבל אריח ולא ס"ל אמרינן רואין מש"ה לא ס"ל חבוט ע"ש, והברכי יוסף או"ח (סי' תכ"ו) כתב דלבוד לא הוי כסתימה מעליתא רק כמסך קלוש עש"ה, ומש"ה טומאה כנגד הארובה הבית טהור וכן טומאה בבית כנגד הארובה טהור דאפילו אי נימא לבוד אכתי אינו מקבל מעזיבה, ורק די"ל דאכתי הרי מדרבנן עכ"פ מביא טומאה אף שאינו יכול לקבל מעזיבה בינונית ואמאי הארובה אינו מביא הטומאה. אך לפ"ז קשה דקאמר שאני הלכות טומאה דהלכתא גמירי לה, ופרש"י ז"ל דהלכתא גמירי דאין אומרים לבוד באמצע, משמע דאי לא"ה הוה אמרינן לבוד והיה מביא הטומאה מה"ת, ועוד דלפע"ד דרק אם אינה יכולה לקבל מעזיבה בינונית הוא דמביא הטומאה עכ"פ מדרבנן אבל אי אינה יכולה לקבל אף מעזיבה רכה אף מדרבנן אינו מביא דאל"כ ליתני רבותא טפי. וא"כ הרי ארובה אינה יכולה לקבל מעזיבה כלל ואמאי מביא אף מדרבנן וע"כ דאמרינן קצתה מקצת