פתח האוהל ח

פתח האהל כלל א בענין סוף טומאה לצאת סימן א ביאור ענין טומאת פתחים באהלות (פ"ז מ"ג) תנן, המת בבית ובו פתחין הרבה כולן טמאים [כל הכלים המונחים תחת המשקוף של פתח בחלל הפתחים מבחוץ כולן טמאים, אף ע"פ שהפתחים נעולים, דגזרו חכמים טומאה על המקום שהוא דרך יציאת טומאה שסופו של מת לצאת דרך שם. הרב]. נפתח אחד מהן, הוא טמא, וכולן טהורים. חשב להוציאו באחד מהן [אע"פ שלא נפתח, או בחלון שיש בו ארבעה דבהכי שיערו חכמים שראוי להוצאת המת. הרב] או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים, הציל על כל הפתחים [הנעולים] בית שמאי אומרים יחשוב עד שלא ימות המת [ דמשירדה תורת טומאה לפתחים במיתת המת, שוב אינה עולה מהן במחשבה אלא ע"י מעשה כגון נפתח. הרב]. בית הלל אומרים אף משמת [דמחשבה מפקעת תורת טומאה מן הפתחים מכאן ולהבא, אבל כלים שהיו בפתחים קודם מחשבה מודו ב"ה שהם טמאים. הרב]. היה [אחד מן הפתחים סתום באבנים. הרב] סתום ונמלך לפתחו, ב"ש אומרים כשיפתח ד' טפחים הוצלו שאר הפתחים. הרב] וב"ה אומרים כשיתחיל [לפתוח מיד הוצלו שאר הפתחים. הרב] ומודים בפותח בתחלה (כגון כותל שאין בו פתח ובא לעשות פתח חדש, לא הוצלו הפתחים עד שיפתח ארבעה על ארבעה. הרב] שיפתח ד' טפחים, ע"כ. והובא משנה זו בביצה (דף י' ודל"ז) ובעירובין (דס"ח) ע"ש:

נסתפקתי הא דהפתחים טמאים, אי מטעם דרואין כאלו גוף הטומאה שם, הואיל וסופה לצאת דרך הפתחים. וכך היה ההלכה למשה מסיני, או אפשר דההלכה היה שנחשוב כאלו הדלת פתוח, הואיל וסוף טומאה לצאת ולפתוח הדלת, רואין כאלו הוא עכשיו פתוח, וממילא הטומאה מתפשטת מבית לתחת המשקוף, אבל לא שנחשוב כאלו גוף הטומאה שם. או אפשר דבאמת חשבינן גם הדלת לסתום, ואעפ"כ הפתחים טמאים, דגזה"כ הוא, וטעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה כמ"ש רש"י ז"ל בעירובין שם. ולהפוסקים ז"ל דס"ל דטומאת פתחים רק מדרבנן הוא, ג"כ יש להסתפק כנ"ל, אי דגזרו חז"ל שיהיו רואין כאלו גוף הטומאה שם, או רק שיהיו רואין כאלו הדלת פתוח:

וראיתי כי הוא פלוגתת הפוסקים ז"ל. דהנה הב"י כתב ביו"ד (סי' שעא) וז"ל כתב בכתבי מה"ר איסרלן (סי' כ"ד) אשר דרשתני על אשר מחמירים הכהנים שלא לצאת בשערי החצרות והעיר ושער ב"ה עד שעבר המת חוצה לאותם שערים ופתחים משום דסוף טומאה לצאת כדתנן בפ"ז דאהלות המת בבית וכו' וכתבת דמקרוב בא מנהג זה. דע כי לא מקרוב בא, כי זה קרוב למ' שנה שהיה היום הנועד באר"פצט והיו שם ה' זקנים ושם נתחדשו אלו הדברים. וגם נמצא בנימוקים שנתחדשו לפני מה"ר שלום, שמה"ר מאיר סג"ל אסר לכהנים שיצאו דרך שער העיר שסוף המת לצאת שם עד לאחר שעבר המת חוצה, אבל כתב ג"כ שמה"ר שלום לא חשש לאיסור זה, וכ"נ נמי דלא נהגו ליזהר בגבולינו בזה כו', מ"מ הואיל ורבנן קשישי חששו לאיסור זה, חלילה להפליג דבריהם והמחמירים כמותם לשנות מנהג המקילים לאו שפיר דמי כו' עכ"ל:

אמנם המהרי"ל ז"ל חולק ע"ז וכתב (בסימן ק"נ) וז"ל וההיא דמהר"ם ז"ל שאר רבותי' ז"ל לא ס"ל, והיו מחלקין דהתם עבדינן כאלו הדלת פתוח והוי חד. אהל אבל כשאויר מפסיק אין לחוש עכ"ל. וכ"כ המהרי"ט ז"ל (סי' צ"ו) וז"ל. מעשה שמת אחד והיה בבתים שבאמצע השכונה באויר החצר, ומופלגין מפתח החצר ומן הבתים. שסביבות החצר, ולפי שאין לאותה שכונה אלא פתח אחד נהגו הכהנים חומר בעצמם שלא לעבור בפתח שעתיד המת לצאת, ומנהג זה של כת קודמין הוא, ואומר העולם סוף טומאה לצאת. וכבר נתרעמו על הדבר חכמי הדורות, כי אין למנהג זה על מה שיסמוך, כי לא אמרו סוף טומאה לצאת אלא בשיש שם אהל, אלא שסתימת הפתח חוצצת כגון ההיא דפ"ז דאהלות דתנן, המת בבית ובי פתחים הרבה כולם טמאים, פירוש מטמא באהל אם האהיל המשקוף על האדם ועל הכלים טמאים, ואע"פ שהם מוקפין בדלתות, גזרו חכמים שלא תהיה הדלת חוצצת בפני הטומאה, ותנן חשב להוציאו באחד מהם או בחלון שהוא דע"ד הציל על כל הפתחים, אבל במקום שאין שם אהל מה מקום יש לטמא פתח שער העיר או שער השכינה מפני שעתידה טומאה לצאת משם. וכמדומה לי שהרב מוהר"ר איסרלן בכתביו דבר בזה, אין ספריו כעת בידי. ואלו ידענו שהמנהג יצא להם מהלכה זו היינו מבטלין המנהג, שמנהג בטעות הוא כו', אלא אמרו שמא רצו הכהנים לנהוג סלסול בעצמן שמא יביאוהו בפתע בלא ראות ויאהיל עליהם. ואם מטעה זה נהגו אין לבטל מנהגם אע"פ שלא מצינו שחשו חכמים בדבר מ"מ נכון הוא ליזהר. במצות כו' עכ"ל:

וביו"ד שם סעיף ד' איתא חצר המוקפת זיזין ואכסדראות וטומאה באחד מן הבתים, אם כל הבתים והחלונות נעולים, טימאה יוצאת לתחת הזיזין והאכסדראות. וע"ז כתב הרמ"א ז"ל וז"ל. והטעם משום דהואיל וסוף הטומאה לצאת דרך שם, רואין כאלו יצאה. ולכן יש מחמירין לכהנים לילך דרך שער העיר שסוף המת לצאת משם (פסקי מהרא"י. סי' כ"ד כלבו) ויש מתירין (שם הביא בשם י"א) והמקיל לא הפסיד במקום שלא נהגו להחמיר עכ"ל. פירוש דבריו ז"ל דאם היה הטעם דסוף טומאה לצאת דרואין כאלו הדלת פתוח, היה מותר לצאת דרך שער העיר, וכמ"ש מהרי"ל ומהרי"ט ז"ל הנ"ל, דהא איכא אייר מפסיק בין הבית שהמת שם לשער העיר, ומה בכך דהדלת פתוח, אך כיון דהטעם משום דהואיל וסט"ל דרך שם רואין כאלו יצאה, פירוש כאלו גוף הטומאה כבר