פתח האוהל עח

טפח, וכן מוכח מהך דטבליות של עץ דהכלים אשר תח הקרן טמאים אע"פ שאין בי רוחב טפח כמ"ש הר"ש ז"ל הנ"ל, וכן מוכח בהדיא ברמב"ם ז"ל שכתב וקצתו פחותה מטפח, והרי להביא הטומאה להלאה לאהל אחר אינו מביא כמש"ל וע"כ דנפ"מ רק להכלים שתחת קצתו, וכמ"ש שם וכל הכלים או האדם שתחתיו טמאים וז"פ:

וקשה לי דבעירובין (דל"א ע"א) איתא, והא דתניא ר' יהודה אומר מערבין לכהן טהור בתרומה טהורה בקבר, היכי אזיל, בשידה תיבה ומגדל, והא כיון דאחתא איטמי לה, בשלא הוכשרה, או שנילוש במי פירות, והיכי מייתי לה, בפשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה, ופריך והא קא מאהיל [קס"ד כשיש בכלי פותח טפח או בהיקפו טפח, וגזרו על האדם הנושאו בעובי המרדע ביציאות השבת, רש"י] ומשני דמייתי לה אחודה דכלי שאין בחודו טפח לאו אהל הוא, רש"י], ולשיטת הרמב"ם ז"ל קשה מה בכך שאין בחודו טפח מ"מ כיון שיש בהכלי טפח שוב מביא הטומאה אף שאין בחודו טפח כיון דקצתו מאהיל על הקבר שוב נטמא אדם הנושאו דהרי הטומאה והאדם תחת הפשוטי כלי עץ:

אמנם הריטב"א ז"ל כתב על הא דקאמר רש"י ז"ל דאין בחודו טפח וז"ל ולא נהירא מדקאמר דמייתי לה אחודה דהאי לישנא משמע דבההיא דקס"ד מעיקרא בההיא מיירי השתא, אלא דמעיקרא ס"ד דאיירי דמייתי לה בשטח שלה שיש בו טפח מן הסתם, והשתא אמרינן דמייתי לה אחודה שאין בו טפח ונקט לה הכא לאשמעינן דלא גזרינן דלא לאתויי בחודה אטו דלאו חודה עכ"ל. ולפ"ז י"ל דהרמב"ם יפרש לה כהריטב"א ז"ל שאין בו טפח מתחלתו עד סופו, אך לפ"ז יהיה מוכרח דעת רש"י ז"ל כרא"ש ולא כרמב"ם ז"ל, וקשה כיון דעור העסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח והאויר אינו מפסיק כיון דמוקף מכל צד, ואמאי אם באמצע פחות מטפח לא יצטרף וכי גרע מאויר, ולהרא"ש ז"ל י"ל דלא ס"ל כפירוש רש"י ותוס' שם בעור העסלא וס"ל כפירוש הגר"א ז"ל בתוס' דכלים בב"ב פ"א דאיירי לענין לטמא מושב דשיעורו טפח ע"ש אבל לרש"י ז"ל קשה ועיין לקמן כ"ד. ואפשר לומר דרש"י ז"ל ס"ל דאם בסוף אין בו טפח גרע טפי מאמצע ודוחק וצ"ע עוד. ועיין עוד מש"ל ס"ד בס"ד:

ולפע"ד דבפלוגתת הרמב"ם והרא"ש ז"ל פליגי בזה תנאי, דבתוספתא פט"ו שהבאתי לעיל המאהיל כנגד ריבוע טמא שלא כנגד הריבוע טהור ר' מנחם ב"ר יוסי אומר ב"כ וב"כ טמא מפני שנדונין כקרן טבלא, כלים שכנגד הריבוע טמאים שלא כנגד הריבוע טהורים. ר"מ בר"י אומר ב"כ וב"כ טמאים מפני שנדונין כקרן טבלא. הרי משמע דת"ק ס"ל דקרן טבלא לא הוה אהל, ויותר מפורש באליה רבה בפט"ו מ"ב דאיתא במשנה השלחן אינו מביא את הטומאה עד שיהיה בו ריבוע בפו"ט, וכתב הא"ר דשלחנות שלהן היו עגולין הלכך אינו מביא את הטומאה עד שיהיה בעגולה כדי לרבע בו טע"ט דכל אהל טע"ט מרובע בעינן, ובתוספתא תניא כלים שכנגד הריבוע טמאים שלא כנגד הריבוע טהורים, ר"מ ב"ר יוסי אומר ב"כ וב"כ טמאים כו', פירוש אם יש בו לרבע טע"ט, ת"ק סבר אינו טמא אלא הכלים שבאמצע כנגד הריבוע, וכלים שכנגד הקרנות העגולים טהורים, ור"מ בר"י סבר נדונין כקרן טבלא וכל הכלים שתחתיו טמאים עכ"ל, הרי בהדיא דלת"ק לא ס"ל דקצתו מקצת אהל ומטהר הכלים שתחת קצות השלחן אע"ג דבאמצע יש בו לרבעות טע"ט והוא כשיטת הרא"ש ז"ל, ור' מנחם בר"י סבירא ליה כשיטת הרמב"ם ז"ל:

ובזה היה נראה לכאורה לתרץ מה שהקשיתי, והקדימני בזה בתפ"י [פי"ב מ"ו בבועז ז' ועיין פט"ו בועז ב'] בהא דאיתא בפי"ב מ"ג נסר שהוא נתון על פי תנור ישן יוצא מזה ומזה טפח, אבל לא מן הצדדים [נסר שהוא ארוך וצר וכשהוא נתון ע"פ תנור יוצא טפח מן המזרח טפח מן המערב ודרום וצפון אינו יוצא, הרב] טומאה בצד זה [תחת הנסר במזרח או במערב, הרב] כלים שבצד השני טהורים (דאין מקום לטומאה לעבור שאין הנסר עודף מן הצפון ומן הדרום, הרב] ור' יוסי מטמא קסבר אין תנור מפסיק, ואין הלכה כר"י] וקשה דהרי משמע דעודף מכל צדדיו טפח אבל לא מן הצדדים היינו שבצדדים אין בו טפח אבל יוצא עכ"פ פחות מטפח, והרי להרמב"ם ז"ל הטומאה מתפשטת כיון דאיכא בצד מזרח ובצד מערב אהל טפח אף שאין באמצע טפח מביא הטומאה. ולפ"ז י"ל דבאמת דבזה פליגי ת"ק ור' יוסי דת"ק ס"ל דאינו מביא ור' יוסי ס"ל דמביא כשיטת הרמב"ם ז"ל, ולפ"ז א"ש דר' מנחם ב"ר יוסי ס"ל דהמאהיל כנגד הריבוע טמא דנידון כקרן טבלא דאזיל בשיטת אביו ר' יוסי דס"ל דמקצת אהל מביא הטומאה:

אמנם ז"א דהרי הרמב"ם ז"ל פסק כת"ק דטומאה בצד זה כלים שבצד השני טהורים [בפי"ב ה"ד]. והנה היה אפשר לדחוק ולומר דאיירי דבצדדים אינו יוצא כלל אפילו פחות מטפח, אך קשה אכתי מריש פרקין דאיתא נסר שהוא נתון על פי תנור חדש ועודף מכל צדדיו בפותח טפח טומאה תחתיו כלים שע"ג טהורים, טומאה ע"ג כלים שתחתיו טהורים וכ"פ הרמב"ם. וקשה למ"ל דוקא דעודף מכל צדדיו פותח טפח והרי אם רק במזרח ומערב או צפון ודרום עודף טפח שוב מביא הטומאה דהו"ל מקצת אהל. ואולי דיש לחלק דדוקא אם עצם האהל עשוי כך שיש במקום אחד פחות מטפח אמרינן דמקצת אהל הוא, אבל הכא דגוף הנסר רחב הרבה ורק שע"י שמונח ע"ג התנור נעשה במקום אחד פחות מטפח לא הוה דינו כמקצת אהל ודוחק, ועיין לקמן ס"ד מה שכתבתי עוד לתרץ ועיין במש"א פי"ד מ"ד ופט"ו מ"ב]:

סימן ד שיטת הרמב"ם דקצתו מקצת אהל הוא, אם הוא מה"ת או מדרבנן:

נסתפקתי הא דס"ל להרמב"ם ז"ל דקצתו מקצת אהל הוא אע"פ שאין ברחבו טפח אם הוא מה"ת ומדמי לה לשיפועי אהלים דאע"ג דמקצתו אינו גבוה טפח אמרינן שיפועי אהלים כאהלים, ה"ה לענין רוחב האהל אמרינן דאע"ג שמקצתו אינו רחב טפח הו"ל אהל, וכיון דשיפוע אהלים כאהלים הוא מה"ת כמש"ל ס"ב, ה"ה ברוחב קצתו מקצת אהל הוה מה"ת או אפשר דהוה רק מדרבנן דבכ"מ נזכר רק שיפועי אהלים ולא לענין רוחב, והרמב"ם ז"ל כתב ברפי"ז וז"ל זיז שהוא יוצא מפתח הבית ופניו למטה, והיה גבהו מעל הארץ שתים עשרה טפח או פחות מכאן הרי זה מביא את הטומאה בכל שהוא ודבר ברור הוא שאינו מביא אלא מדבריהם, וכן כל כיוצא בהבאת הטומאה כזו שאינה באהל טפח הבריא אינו אלא מדבריהם עכ"ל (וכתב בקרית ספר דהא דכתב בפה"מ דזיז הוא הלכה למ"מ אפשר דכוונתו דהיא הלכה פסוקה כהלכה למ"מ ועי' במש"א רפי"ד], הרי כתב בהדיא דכל אהל שאינו בטפח הבריא הוה רק דרבנן וכיון דקצתו אינו מחזיק טפח י"ל דהוה רק דרבנן:

וראיתי במשנה אחרונה שם פי"ב גבי קורה שהיא נתונה מכותל לכותל ובספט"ו דמדמי לה לגמרי לשיפועי אהלים, וקשיא ליה מאי קמ"ל התנא דאם יש ברחבה טפח מביאה הטומאה תחת כולה דאפילו לפי פירוש