פתח האוהל עו

בכלים שבינו לבין הארץ י"ל דכיון דתקרת הבית ותחתיה המגדל אינם אהל אחד לא אמרינן ביה שיפועי אהלים כמ"ש במשנה אחרונה הנ"ל בס"א דרק אם גוף האהל שיפע ויורד אבל לא חלון בכותל דאינו מחובר עם תקרת הבית, אבל כלים שבינו לבין הקורות קשה דהו"ל שיפוע האהלים כיון דתקרה מאהיל על הבית ועל גג המגדל, דבודאי שיפוע אהלים לאו דוקא אם האהל שופע ויורד אלא ה"ה אם האהל מונח בשוה ורק ק קרקע האהל הולכת בשיפוע ועי"ז במקום אחד יש רום טפח ובמקום השני אין בו רום טפח דג"כ אמרינן שיפוע אהלים כיון דהכל אהל אחד, וא"כ הכא דהתקרה מאהלת על הבית ועל גג המגדל קשה דנימא שיפועי אהלים כאהלים, ולזה כתב הרמב"ם ז"ל דהקורות יורדות וסותמות והוא דקורות אשר כנגד רצפת הבית יורדות עד גג המגדל ועי"כ סותמים האויר שבין המגדל להבית:

ואין להקשות דא"כ אפילו ביש טפח בין גג המגדל לתקרת הבית ג"כ נימא דהקורות יורדות וסותמות, דז"א דא"כ תקשה על הברייתא דקאמר דארובה שאין בה פו"ט דהקורות יורדות וסותמות דא"כ גם בארובה פו"ט נימא הכי, וע"כ דכל שיש פו"ט כיון דהלכה הוא דמביא הטומאה לא אמרינן דיורדות וסותמות וכמ"ש בסוכה די"ח דארובה מביא הטומאה ולא אמרינן לבוד משום דשאני הלכות טומאה דהכי גמירי לה עי"ש:

אך הא דאמרינן בכ"מ שיפועי אהלים קשה דג"כ נימא דהקורות יורדות וסותמות ואי נאמר דהלכתא גמירי לה דאמרינן שיפועי אהלים א"כ תקשה ג"כ לא נימא הקורות יורדות וסותמות, ונראה לפמש"ל [כ"ב ס"ח] דחבוט רמי אמרינן רק שהקורה העליונה אויר תחתיו אבל לא חבוט קורה ע"ג קורה וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם הנ"ל ולפ"ז בכל שיפועי אהלים לא אמרינן חבוט הקורות על רצפת הבית, אבל הכא דסגי אם יהיה חבוט תקרת הבית אשר כנגד אויר הבית עד גג המגדל ויצטרף עם גג המגדל וכמו דאמר בסוכה דכ"ב חבוט הקורות העליונות לבין התחתונות ונעשים אהל אחד, שפיר אמרינן דהקורות יורדות וסותמות ואכתי צל"ע בזה:

והרב ז"ל כתב דאם אין שם פו"ט הכלים טהורים מטעם דאמרינן לבוד וקשה ג"כ למה לא כתב הטעם דאין טומאה נכנסת לפחות מטפח, וקשה ג"כ אמאי לא כתב הטעם המוזכר בברייתא דהקורות יורדות וסותמות והוא חבוט רמי, ועי"ש במשנה אחרונה דע"כ ס"ל להרב ז"ל דרק בפחות מטפח אמרינן לבוד:

והנה י"ל לפמש"ל סס"א דהא דאיתא בתוספתא רפ"ז דנסר שנתון ראשו אחד ע"ג האבן וראשו השני ע"ג ספסל דרואין שאם ינטל הספסל ויכול לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל ור' יוסי בר"י ס"ל דאם יש שם רובע טע"ט על רום טפח נדון כשיפועי אהלים דע"כ צ"ל דהת"ק לא ס"ל שיפועי אהלים כאהלים עי"ש, וי"ל ג"כ דבהא פליגי דר' יוסי בר"י ס"ל שיפועי אהלים כאהלים מה"ת ומש"ה מציל ג"כ אבל הת"ק ס"ל דהוה רק מדרבנן מש"ה אינו חוצץ וגם הברייתא דביב שהוא רחב מצד אחד כו' ס"ל דשיפועי אהלים הוה רק דרבנן לחומרא אבל לא לקולא:

סימן ג אהל שמקצתו אינו רחב טפח באהלות פי"ב מ"ו:

קורה שהיא נתונה מכותל לכותל, וטומאה תחתיה, אם יש בה פותח טפח, מביאה את הטומאה תחת כולה כל כלים שתחתיה טמאים דמביאה טומאה לכולה, ושע"ג טהורים דחוצצת בפני הטומאה, הרב] ואם לאו, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת [ואם לאו שאינה רחבה טפח, בוקעת ועולה דאם טומאה תחתיה כלים שע"ג כנגד הטומאה טמאים, בוקעת ויורדת דאם טומאה ע"ג כלים שתחתיה כנגד הטומאה טמאים. הרב] כמה יהיה בהקיפה ויהיה בה פו"ט, בזמן שהיא עגולה הקיפה ג' טפחים [דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפ ג"ט וכו', הרב] בזמן שהיא מרובעת ד', שהמרובע יתר על העגול רביע ע"כ המשנה:

וכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב ה"ז, הביאו התוס' יו"ט שם, וז"ל קורה שהיא נתונה מכותל לכותל והטומאה תחתיה, אם יש בה פו"ט מביאה את הטומאה תחת כולה, וכל הכלים או אדם שתחתיה טמאים, אע"פ שאין כולה שוה וקצתו פחותה מטפח, מפני שקצתה מקצת אהל הוא עכ"ל, והראב"ד ז"ל מדשתיק אודי ליה, וכ"כ הסמ"ג, וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל דהרמב"ם ז"ל דייק כן מדקתני מביאה את הטומאה תחת כולה, דאל"כ ליתני מביאה את הטומאה ותו לא, וע"כ דאתי לאשמעינן דאף ע"פ שקצתו פחותה מטפח:

אמנם הרא"ש ז"ל חולק ע"ז דבסוף פט"ו תנן במשנה הנוגע במת והנוגע בכלים, המאהיל על המת והנוגע בכלים טמאין [הכלים טמאין טומאת שבעה מטעם חבורין כיון דבשעה שנגע במת או מאהיל עליה, נוגע ג"כ בכלים, הרב] מאהיל על המת ומאהיל על הכלים, הנוגע במת ומאהיל על הכלים, טהורים, אם יש בידו פותח טפח טמאין [כיון דידיו מאהילות על המת ועל הכלים מביאות את הטומאה, הרב]:

וכתב הרא"ש וז"ל תימה אף אם יש בידו פו"ט מ"מ אין בזרוע פו"ט, דהא דאמרינן פותח טפח מביא את הטומאה צריך שיהיה כל אורך דבר המאהיל פותח טפח אבל אם היה קצר באמצע לא, וראיה מטבליות שנוגעים בקרנותיהן דכלים שתחת השניים טהורים [דתנן שם בפט"ו מ"ב טבליות של עץ שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן והן גבוהות מן הארץ פו"ט, טומאה תחת אחת מהן הנוגע בשניה טמא טומאת שבעה, כלים שתחת הראשונה טמאים, ושתחת השניה טהורים ע"כ, הרי דכיון דנוגעת בקרנותיהן והקרנות אין ברחבן טפח אין הטומאה נכנסת לתחת הטבלא השניה וכלים שתחתיה טהורים] ונוכל לומר שצירף ב' ידיו אבל מסיפא (דקתני שני בתים ובהן כשני חצאי זיתים ופשט את שתי ידיו להן אם יש בידיו פו"ט מביא את הטומאה ואם לאו אינו מביא את הטומאה] פשט שתי ידיו קשה, ואיכא למימר דאיירי באדם שמן ויש בזרועותיו פו"ט וגוף אינו מפסיק דאדם חלל הוא עכ"ל הרא"ש ז"ל, הרי דס"ל דדוקא אם כל אורך דבר המאהיל טפח מביא הטומאה ואם לא אינו מביא:

והרמב"ם ז"ל כתב שם אם יש בידו פו"ט לפי שקטן בן יומו מטמא טמא מת ואפשר שיהיה נער קטן והיינו דבאדם בינוני דיש בו פו"ט אף ע"ג דבזרועו אין בו פו"ט ועיין תוי"ט שם:

ובזה תראה פלא בתוס' חדשים שהעתיק דברי הרא"ש ז"ל דצריך שיהיה כל אורך רחב טפח וראיה מטבליות של עץ, ובפי"ב מ"ו שהביא התוס' יו"ט דברי הרמב"ם ז"ל דמביאה את הטומאה אע"פ שאין כולה שוה כתב התו"ח ונראה ראיה לדבריו מפט"ו מ"ב טבליות של עץ כו' ע"ש עכ"ל, ואיך ממשנה זו דטבליות מביא ראיה להרא"ש וגם להרמב"ם ז"ל שהם שני הפכים, וכעת ראיתי במשניות דפוס ווילנא באנשי שם הביא בשם ספר שה"מ שעמד בזה וכתב דאולי ט"ס וצ"ל ונראה סתירה לדבריו ע"ש:

והש"ך מי' שע"א סוף סקי"א השיג על הדרישה וכתב וז"ל ולי נראה שצריך שיהא גג אהל טפח מתחלה