פתח האוהל עה

מאחוריו טמא טומאת ערב, הוא דוקא הנוגע מאחוריו בשיפועי אהל, אבל באהל גמור אין חילוק בין תוכו לאחוריו, והראב"ד ז"ל השיג עליו דגם באהל גמור הנוגע מאחוריו טמא טומאת ערב, והכ"מ כתב דהרמב"ם ז"ל בפה"מ כתב דכן משמע בתוספתא דאיירי רק בשיפועי אהלים ע"ש:

והמרכבת המשנה בח"ג כתב הטעם דשיפועי אהל שאני מאהל, משום דודאי שיפוע אהל אינו אהל גמור ד"ת, דהא כתב שם הרמב"ם ז"ל ה"ה דכלים שבין המגדל לארץ שבינו לבין הכותל ושבינו לבין הקורות, אם אין שם פותח טפח טהורים, וא"כ אינו בדין שתכנס הטומאה לשפוע במקום פחות מטפח, אלא דמדרבנן עשוי לשפוע אהל כאלו הוא כותל ישר, ומש"ה הקילו בו לעשות חילוק בין תוכו לגבו, דגבו לא מחזי כאהל אלא כשטוח ע"ג קרקע עכ"ל:

ולפ"ז היה נראה לתרץ מה שהקשה במלאכת שלמה כאן, וכן הקשה במגלת ספר הובא ביד דוד סוכה (די"ט) דבאהלות קיי"ל שיפועי אהלים כאהלים דמי ובסוכה קיי"ל דלאו כאהלים דמי, ולפ"ז א"ש דכיון דמה"ת אינו כאהלים ומש"ה בסוכה פסול שיפוע אהל, ובאהלות רק מדרבנן לחומרא:

אמנם ז"א דלפ"ז תקשה הא דאמר בגמרא שם אביי אשכחיה לרב יוסף דקא גני בכילת חתנים בסוכה, א"ל כמאן כר' אליעזר [דאמר אהל משופע לאו אהל הוא. רש"י] שבקת רבנן ועבדת כר"א, א"ל ברייתא איפכא תני [מצאתי ברייתא ששנויה איפוך בשיטתן, ר"א מכשיר וחכמים פוסלין לפי שאין לה גג. רש"י], וקשה מה בכך דחכמים פוסלין הלא זה רק לחומרא, דמה"ת לא הוי אהל, אבל לקולא שלא יהיה הפסק בינו לבין הסכך לא, דהא קיי"ל באהלות שיפועי אהלים כאהלים, וע"כ מאן דס"ל בסוכה, שפ"א לאו כאהלים דמי, ה"ה לקולא, והא דבאהלות קיי"ל דהוי כאהלים ע"כ כמ"ש במלאכת שלמה וביד דוד דע"כ טומאת אהל שאני, וכמ"ש הר"ש והרא"ש ז"ל דאע"ג דלענין שבת אמרינן בפרק תולין דכילת חתנים שאין בגגה טפח מותר לנטותה ומותר לפרקה בשבת דלא הוי אהל כיון שאין בגגה טפח, לענין טומאת אהל שאני ע"ש. וכתב ביד דוד דזה כוונת הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל' אלא שיש שם ט"ס בדבריו ז"ל, וכן בחזון נחום כאן רמז על תשובת הרא"ש הנ"ל וכתב דלשונו שם צריך תיקון, ובסוכה (ד"י ע"א) קאמר כמה יהיה בין סיכה לסוכה ותהא תחתונה פסולה אר"ה טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח, ור"ח ורבה בר"ה אמרי ארבעה שלא מצינו מקום חשוב פחות מארבעה. וכתב הריטב"א ז"ל דל"ק לר"ח ורבה בר"ה מאהל טומאה, דאהל טומאה אפילו אהל עראי לא חשוב, אלא גזה"כ היא, והכא בסוכה אהל חשוב בעינן ע"ש, וה"ה לענין שיפועי אהלים י"ל דבטומאה שאני דגזה"כ היא ולא דמי לסוכה:

ולפעד"נ דודאי שפועי אהלים כאהלים הוא מה"ת, והלכה היא בטומאת אהל, דהא בטומאה תחת השפוע תנן דכלים שבאהל טמאים, משמע ודאי הא כלים שע"ג השפוע נגד הטומאה טהורים, וכן מוכח בהדיא בסיפא דקתני מקצתו מרודד על הארץ טומאה תחתיה או ע"ג טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, הרי בהדיא דדוקא מרודד על הארץ בוקעת הטומאה אבל בשיפוע אינה בוקעת ועולה, וחוצץ בפני הטומאה, וכן הוא מבואר בתוספתא רפ"ז שהבאתי לעיל ס"א דקאמר ר' יוסי בר"י בנסר שראשו אחד נתון ע"ג האבן וראשו אחד ע"ג ספסל רואין שאם ינטל הספסל יהיה בו לרבע טע"ט על רום טפח חוצץ מפני שנידון כשיפוע אהלים, הרי בהדיא דשיפועי אהלים חוצצים, וכן הוא בתוספתא הובא בר"ש ז"ל סופ"ה גבי קדרה היתה גביה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה, תחתיה טמא וגבה טהור, מפני שהיא נדונית כשיפועי אהלים ע"כ, ואי נאמר דשיפ"א כאהלים רק מדרבנן, איך חוצץ בפני הטומאה ולא הוי טומאה רצוצה לקולא, והר"ש ז"ל כתב בהדיא בפ"ח סומ"ב דאהל מדרבנן מביא ולא חוצץ ע"ש. וע"כ דשיפועי אהלים כאהלים דמי הוא מה"ת:

אמנם מה שהביא המרכה"מ ראיה מהא דכלים תחת המגדל כו' אם אין שם פו"ט טהורין, והרי האויר שבין המגדל לארץ או שבין המגדל לקורה הו"ל שיפועי אהלים, הנה גם לדידיה קשה דעכ"פ מדרבנן יהיה טמא דהא עכ"פ מדרבנן שיפועי אהלים כאהלים, אך קושיא זו הקשה במשנה אחרונה פ"ד וכן הקשה בתפ"י שם [בבועז ב'] וכתב דבשיפועי אהלים אין כותל מפסיק בין חלל האהל לחלל השפועי אבל במגדל המגדל מפסיק בין ב' החללים עי"ש:

ולפע"ד דהנה הרמב"ם ז"ל כתב שם וז"ל כלים שבין המגדל ובין הארץ, שבינו ובין הכותל, שבינו לבין הקורות, אם יש שם פותח טפח טמאים, ואם לאו טהורים, שהרי אנו רואין את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות עכ"ל, והוא מתוספתא פ"ה הובא בכ"מ ובפירוש המשניות, והר"ש ז"ל הביאה בסופ"ד וז"ל התוספתא היתה מוכני שלו משוכה לאחוריו שלש אצבעות וטומאה שם כנגד הקורות הבית טהור, שאני רואה את הקירות כאלו הן יורדות וסותמות, ד"א אין טומאה נכנסת לאהל ואינה יוצאה הימנו אלא בפותח טפח. כלים שכנגד הזוית רבי מטמא וחכמים מטהרים, א"ר רואה אני את דבריהם מדברי, ע"כ, וצ"ע אמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל הטעם דהקורות יורדות:

וסותמות גבי מוכני בהלכה הקודמת וכתבה גבי מגדל והרי בתוספתא אמרו טעם זה גבי מוכני, אך מפירוש המשניות משמע קצת דהרמב"ם ז"ל גריס לה גבי מגדל:

אך קשה לי טובא שהרי בתוספתא איתא ב' טעמים א' מפני שהקורות יורדות וסותמות, וד"א מפני דאין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה הימנה פחות מטפח. וקשה אמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל גם טעם הב' דאין הטומאה נכנסת בפחות מטפח דזה פשוט טפי בכל מסכת אהלות, ואדרבה קשה להיפך דלמ"ל הטעם דרואין כאלו הקורות יורדות וסותמות, והרי כלל גדול באהלות דאין הטומאה נכנסת ויוצאת בפחות מטפח, וכברייתא זו תניא בתוספתא בפי"א ארובה שבין בית לעליה ואין בה פו"ט טומאה בבית כלים שבעליה טהורים, טומאה בעליה כלים שבבית טהורים, שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסתמות, ד"א אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה הימנה אלא בפו"ט, כלים שכנגד הזוית רבי מטמא וחכמים מטהרים, א"ר רואה אני את דבריהם מדברי ע"כ:

אמנם גירסת הגר"א ז"ל בשני הברייתות הוא, כלים שכנגד הזוית רבי מטמא וחכמים מטהרין שאני רואה את הקורות כאלו הם יורדות וסותמות, ד"א אין הטומאה יוצאת ונכנסת בפחות מטפח עי"ש, ולפ"ז א"ש דודאי בטומאה נגד הארובה אף בפחות מטפח הטומאה יוצאת כמו דאיתא בפ"י ומש"ה הוצרך להטעם דהקורות יורדות וסותמות משא"כ התם בפ"י בארובה שאין בה פו"ט, דאיירי בארובה הפתוחה לאויר דליכא קורות לסתום, וקאמר ד"א אין הטומאה נכנסת ויוצאת בפחות מטפח היינו דחכמים דהכא ס"ל דאף בטומאה כנגד הארובה אין הטומאה נכנסת וא"ש. אך הרי הרמב"ם ז"ל כתב בהדיא הך טעמא דהקורות יורדות וסותמות על כלים שעל המגדל, דאין הטומאה כנגד כלים, וזה שלא כדברי הגר"א ז"ל [ועיין לקמן] לזה נראה לפע"ד דהיה קשה לו להרמב"ם ז"ל קושיא הנ"ל אמאי כלים שבינו לבין הקורות טהורים באין שם פו"ט והלא הו"ל שיפועי אהלים. והנה