פתח האוהל עד

הביב מדין קבר סתום, או שנאמר דסוף טומאה לצאת דרך פתח הביב, כיון דאין רואין כאלו הוא רום טפח, והו"ל רק כחלון שהוא לאויר במלא מקדח דמוציא הטומאה ואינו מציל:

אך דאכתי קשה לשיטת החולקין על הפנ"י [לעיל כ"ב ס"ח] וס"ל הא דאם יש בו פו"ט ויש ביציאתו פו"ט טומאה בתוכו הבית טהור, הוא דוקא שאין בפתח הביב אשר בתוך הבית פותח טפח, דאל"כ הטומאה נכנסת מביב לבית, וקשה מאי מהני אם אין בו טפח אכתי נימא דשיפועי אהלים כאהלים דמי, עכ"פ לענין שיבוא הטומאה לבית:

ואפשר לפמ"ש החזון נחום סופ"ט [מובא לקמן ס"ב] דהא שכתב הרמב"ם ז"ל קצתו מקצת אהל הוא אע"פ שאינו רחב טפח הוא רק לענין אותה קורה בעצמה אבל אינו מביא הטומאה לתחת אהל אחר כיון שאין לו רוחב טפח ע"ש, ה"ה י"ל לענין שיפועי אהלים דכאהלים דמי רק לענין אותו אהל בעצמו אבל אינו מביא טומאה לאהל אחר ע"י השיפוע. ובזה היה מתורץ מה שהקשה המשנה אחרונה לשיטת המח"כ דחלון יש לו דין שיפועי אהל א"כ אפילו בפחות מטפח יבוא הטומאה מבית לבית, ולפ"ז א"ש דשיפועי אהל אין לו כח רק לענין עצמו אבל לא להביא מבית לבית וצ"ע, או י"ל דאיירי שיש ביציאת הביב לבית פו"ט ורק דעשוי עם סריגות וכמ"ש החת"ס ובאופן שאין סתימת פתח הביב עם תקרת הביב הוי אהל אחד ואין אומרים בו שיפועי אהלים:

והנה בתוספתא רפ"ה, הובא בר"ש ז"ל סופ"ג, תניא ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו ד"ט ויש ביציאתו ד"ט ונפל בתוכו וכו' [דלמת שלם בעינן ד"ט] רחב מבפנים וצר מבחוץ [הביב מקצתו מבפנים ומקצתו יוצא תחת כותל הבית לחוץ, והכא בכזית מן המת שפתחו טפח ומאי רחב, רחב כשיעור פתחו שהוא טפח ומאי צר שאין בו פותח טפח המפרש] טומאה ברחב הבית טמא שאין דרך לטומאה לצאת. המפרש] טומאה בצר נידון מחצה על מחצה [הבית נידון מחצה על מחצה הואיל ואין בו פו"ט כאלו היא בכותל הבית וכל טומאה בכותל הבית נידון מע"מ כדתנן בפ"ו מ"ג. המפרש] טומאה בבית כלים שברחב טהורין [הואיל ויש בו פו"ט ואין דרך טומאה להכנס. המפרש] ושבצר נידון מחצה על מחצה [הואיל ואין בו פו"ט נידון ככלים שבכותל הבית. המפרש] רחב מבחוץ וצר מבפנים [שיש בחוץ טפח ובפנים אין בו טפח] טומאה ברחב הבית טהור שיש שם דרך לטומאה שתצא. המפרש] בצר הבית טמא הואיל ואין בו פו"ט אין לטומאה יציאה למקום הרחב, המפרש], טומאה בבית כלים שברחב טהורים [הואיל ויש בו פו"ט ואין דרך הטומאה ליכנס. המפרש] ושבצר טמאים הואיל ואין בו פו"ט בטל לקרקע הבית כדתנן (פ"ט מ"ה) שארצו של בית כמוהו עד התהום. המפרש], כן הוא לפי ש גירסת הגר"א ז"ל:

אמנם הר"ש ז"ל כתב טומאה בבית כלים שברוחב טהורים דהא אית ביה ארבעה, ושבצר טמאים דהא לית ביה ארבעה ע"כ. הרי דלא מוקי לה הר"ש ז"ל בכזית ושיעור טפח רק בנפל ושיעור ד"ט וארישא דתוספתא קאי, אך בזה קשה טומאה דאמאי טומאה בבית כלים שבצר טמאים דמה בכך דלית ביה ארבעה, הא כיון דאית ביה טפח שוב אין דינו כבית שארצו של בית עד התהום כמוהו הוא רק באין בו טפח:

ובאמת שזה הוא קו' החת"ס ז"ל בסי' ש"מ ברישא דתוספתא דקתני אין בו ד"ט ואין ביציאתו ד"ט טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טמא, והקשה החת"ס דמה בכך שאין ביציאתו ד"ט מ"מ כיון שיש בו בחללו טע"ט ואמאי הביב טמא, וכתב דנהנה שמצא בהגהות הגר"א ז"ל דטומאה בבית מה שבביב טהור זה נכון דכיון דיש בחללו טפח שוב הוי א אהל בפני עצמו ואין לו דין קרקע הבית ע"ש, וקשה טובא לפירוש הר"ש ז"ל דמוקי לה בנפל ורחב ד"ט דאמאי טומאה בבית כלים שבצר טמאים כיון דאין בו ד"ט, והרי כיון דיש בו טפת הו"ל אהל בפ"ע, ומש"ה מוקי לה הגר"א והמפרש בכזית ורוחב טפח:

וקשה לשיטת הגר"א ז"ל אמאי טומוה בצר נידון מחצה על מחצה וכן טומאה בבית וכלים בצר טמאים אמאי לא נאמר שיפועי אהלים כאהלים דמי, כיון דהביב יש בו מקום רחב שוב י"ל על הצר שיפועי אהלים כאהלים:

ונראה לפי הנ"ל דשיפועי אהלים דאע"ג דיש לו דין אהל לענין להביא הטומאה מ"מ אין רואין כאלו הוא גבוה טפח ומש"ה כיון דקרקע הבית הרי הוא כמוהו עד התהום ורק באם יש לו חלל טפח הו"ל כאהל בפ"ע ואינו בטל לקרקע הבית הוא רק באהל גמור אבל לא בשיפועי אהל, וכן לענין טומאה בכותל דנידון מחצה על מחצה אין אומרים בו שיפועי אהלים. וכן תניא בתוספתא פ"ז, הובא בר"ש ז"ל (פ"ו מ"ג) כותל שנסדק בין שתי [שהסדק הולך מלמעלה למטה עד גובהו של כותל. הר"ש] בין ערב [שהסדק ארכו לרחבו של כותל. הר"ש] ועשוי כמין משפך [הסדק עשוי כמין משפך הזה שתוכו רחב ופיו ארוך מצדו שהמשקים יוצאים דרך שם. הר"ש] רחב מבפנים מחצי כותל ולפנים של צד הבית. הר"ש] וצר מבחוץ [מחצי כותל ולחוץ של צד האויר. הר"ש] טומאה ברחב הבית טמא, ובצר נידון מחצה על מחצה [דאע"פ שהצר כולו במחצה של צד האויר מ"מ שדינן חציה של צר בתר הרחב. הר"ש], רחב מבחוץ וצר מבפנים טומאה ברחב הבית טהור ובצר נידון מחצה על מחצה וכו'. וקשה ג"כ נימא שיפועי אהלים כאהלים דמי ויהיה דינו כאילו הוא כולו רחב, וע"כ לענין טומאה וכלים בכותל לא אמרינן שיפועי אהלים דכל שאינו רחב טפח בטל לגבי כותל וכן לקרקע הבית ועדיין צ"ע:

ויותר נראה לפע"ד דהנה בסוכה (די"ט ע"ב) איתא במשנה העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר"א פוסל מפני שאין לה גג, וחכמים מכשירין, וקאמר בגמרא דפליגי בזה דרבנן ס"ל דשיפועי אהלים כאהלים דמי ור"א ס"ל דלא כאהלים דמי. ונראה דגם באהלות לאו כ"ע ס"ל דכאהלים דמי, וכן משמע בתוספתא רפ"ז, הובא בר"ש ז"ל רפ"ו, דתניא נסר שראשו אחד נתון על גבי האבן, וראשו אחד נתון ע"ג הספסל רואין אותו שאם ינטל הספסל ויכול לעמוד בפ"ע מציל [דספסל כמאן דליתיה והו"ל כנתון על האבן לבדו, הר"ש] ואם לאו אינו מציל, ר' יוסי ב"ר יהודה אומר רואין את הנסר שאם יושב ויורד ויש תחתיו רבוע טפח על טפח על רום טפח ה"ז מציל מפני שנדון כשיפועי אהלים [ר' יוסי בר"י אואין יכול לעמוד בפ"ע קאי, ואם ינטל הספסל ראש הנסר לארץ, ואם באויר שתחתיו שעשוי בשיפוע יכול אדם לרבע טע"ט על רום טפח נידון כשיפועי אהלים ומציל. הר"ש], משמע בהדיא דת"ק פליג וס"ל דלא אמרינן שיפועי אהלים כאהלים, ולפ"ז י"ל דברייתא דביב וסדק בכותל דחילקה בין מקצתה רחב ומקצתה קצר ס"ל דלא אמרינן שיפועי אהלים כאהלים, ולפ"ז א"ש דהשמיטה הרמב"ם ז"ל:

סימן ב שיפועי אהלים כאהלים אם הוא מה"ת או מדרבנן:

הרמב"ם ז"ל ספי"ח כתב דהא דאיתא במשנה הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה והנוגע בו