פתח האוהל עג

דיש לצרף לסניף ג"כ שיטת הראב"ד ז"ל בריש פט"ו דחור טע"ט מביא הטומאה רק לכזית מן המת אבל למת שלם בעינן דוקא ד"ט והכ"מ כתב שכן גם דעת הרמב"ם ז"ל וכתבתי לעיל ס"ב דדעת הרמב"ם ז"ל בפה"מ סוף מס' שבת אינו כן אך דכן ג"כ דעת מקצת פירוש רש"י ז"ל בביצה (ד"י) כמ"ש שם בשיטה מקובצת. ולפ"ז בעיר ווארשא אשר כל הצנורות ההולכין מהבתים להחצרות אשר בהם יורדים השופכים להחצרות אין בהם ד"ט, א"כ אין הטומאה יוצאת ונכנסת כלל דרך הצינורות למת שלם, וליותר מכזית, וכזית מן המת לא שכיח כלל וכלל. שוב הגיע לידי ספר שו"ת חסד לאברהם מהד"ת וראיתי בחיו"ד (סי' פ"ג) כתב ג"כ שאלה בענין הביבין והעלה להתיר, וראיתי שהעיר ג"כ על דברי הפנ"י הנ"ל דלא אמרינן חבוט רמי רק היכא שיש תחתיו אויר ע"ש:

שוב מצאתי ת"ל בילקוט פ' חקת הביא בשם הספרי זוטא וז"ל, כל הבא אל האהל איזהו שבאין לו [פירוש אדם שנכנס לתוכו. זית רענן] ומביאין אליו [פירוש אם שני אהלין סמוכים זה לזה ויש ביניהן נקב פותח טפח מביא הטומאה כדאיתא סופ"ג. זית רענן], אמרו מכנסת היא האשה את הנפל בפותח טפח לפיכך שיערו חכמים שפותח טפח מביא הטומאה, עיין דף רל"ו ע"ד. זית רענן, כוונתו ז"ל דבדף זה איתא בילקוט, אמרו כזית מן המת טמא שכן היא תחלת יצירתו, והמג"א דס"ל בסי' רמ"ג דחור פו"ט מביא הטומאה מה"ת, רמז לומר שאף שהוא מה"ת שייך ליתן בו טעם ולומר לשון אמרו] הרי דזה ממש כסברת התשב"ץ והפנ"י ז"ל דרק אהל שמכניסין לו מת מביא הטומאה, ורק מה שכתב התשב"ץ דבמגדל אין דרך להכניס בו המת, הכא מבואר דסגי אם מכניס בו נפל, ומצניעין בו עד שיקברנו, אבל בביבין שאין דרך להכניס בו נפל ובפרט לפמ"ש המג"א ססי' תקכ"ו דמצוה לקבור הנפלים ואין זה קבורה במקום שופכין שיורדין לחוץ אינו מביא הטומאה וכמ"ש הרב הפנ"י ז"ל, ולפע"ד היא ראיה גדולה לסמוך עליה, והנח לישראל:

כלל ג בענין אהל טע"ט על רום טפח סימן א בענין שפועי אהלים כאהלים דמי:

באהלות (פ"ז מ"ב):

כל שיפועי אהלין כאהלין [שאם היתה הטומאה תחת השפוע אע"ג שאינה תחת הגג של אהל טמא כאלו היתה מונחת תחת הגג. הרב], אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע [מלמעלה לצד הגג, דלא חיישינן באהל אלא שיהיה בתוכו אויר כשיעור טע"ט ברום טפח מרובע. הרב], טומאה באהל [רוחב הגג שאינו משופע קרוי אהל. הרב] כלים שתחת השיפוע טמאים, טומאה תחת השיפוע כלים שבאהל טמאים, טומאה מתוכו, הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה, ומאחוריו טמא טומאת ערב, טומאה מאחוריו, הנוגע בו מאחוריו טמא טומאת שבעה, מתוכו טמא טומאת ערב, כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו, הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו, טמא טומאת ערב, מקצתו מרודד על הארץ לאחר שפירשו האהל סרח העודף ביריעות האהל פירשו אותה בארץ, מרודד תרגום וירקעו את פחי הזהב (שמות ל"ט) ורדידו. הרב] טומאה תחתיו [תחת אותו רדוד. הרב] או על גביו על גבי הרדוד. הרב] טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת [ונטמא האהל אבל הנכנס לתוכו טהור אם לא נגע בו. הרב]:

נסתפקתי הא דאמרינן שיפועי אהלים כאהלים דמי, מי אמרינן דרואין השיפוע כאלו הוא רום טפח, ומש"ה כאהל דמי, או דילמא אין רואין כלל כאלו הוא גבוה טפח, ומ"מ כאהלים דמי דכך היה ההלכה דהשיפוע יש לו כל דיני אהל אע"ג דאין רואין כאלו הוא רום טפח:

ונראה דהנה במשנה אחרונה ספי"ג כתב בשם משנת חכמים דחלון הסמוך לבתים אפילו אין בכל חללו טפח אין לו דין טומאה רצוצה כיון שאהל החלון מחובר עם אהל הבית הוי כשיפועי אהלים, והמש"א השיג עליו, דלפ"ז כל השיעורין דתנן בחלון שבין בית לבית לחנם נאמרו דהא בכל שהוא נמי מביאין הטומאה שבבית דהו"ל שיפועי אהלים, והרי אפילו כלים שבחלון כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מ"ו דאינם טמאים אא"כ יש בחלון טפח, אלא ע"כ שאין שיפועי אהלים אלא באהל הנטוי, שאהל עצמו שופע ויורד, אבל חור שבכתלים אינו כשיפוע אהלים ע"ש, וכוונתו דרצון יש לו תקרה בפ"ע הוא עובי הכותל ואינו שוה עם תקרת הבית מש"ה אין אומרים בו שיפועי אהלים וכמש"ל בס"ד, ומזה נראה ג"כ דלא כשיטת הפנ"י לעיל כ"ב ס"ז דאמרינן חבוט תקרת הבית, דא"כ שוב כל חלון שבכותל נימא דהוי כשיפועי אהלים כיון דשוה עם התקרה]:

וקשה אכתי ממשנה דביב סופ"ג, ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו פו"ט ויש ביציאתו פו"ט טומאה בתוכו הבית טהור, יש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט טומאה בתוכו הבית טמא, וקשה הרי הכא פתח הביב הוא שוה ממש עם תקרת הביב והכל הוא אהל אחד, א"כ אמאי לא נימא כאן דשיפועי אהלים כאהלים דמי והו"ל כאלו יש כאן פתח טפח, והרמב"ם ז"ל כתב דאהל שהוא רחב טפח אף ע"ג דקצתו אינו רחב טפח הו"ל אהל דקצתו מקצת אהל הוא וכמש"ל ס"ב בס"ד, והכא הרי בכל חלל הביב יש בו טפח שוב אף דקצתו פחות מטפח הו"ל כמקצת אהל וכשיפועי אהלים דמי:

אך נראה דהנה בפ"ג מ"ו דתנן כזית מן המת פתחו בטפח, והמת פתחו בד' טפחים, להציל הטומאה על הפתחים, אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח ע"כ. ונראה בודאי דכמו דמת שלם אם יש חלון טפח אע"ג דמוציא הטומאה לבית השני, מ"מ אינו מציל על הפתחים משום דשיעורו ד"ט דוקא, ה"ה בכזית מן המת אם יש שם חלון שעשוי לאויר דשיעורו מלא' מקדח דמוציא הטומאה לבית השני כמ"ש ברפי"ג, אינו מציל על הפתחים דשיעור לכזית הוא טפח דוקא, כדי להציל הטומאה, ומלא מקדח הוא פחות מטפח:

ולפ"ז נראה דהא דשיפועי אהלים כאהלים דמי, הוא רק דההלכה היה שיש לו כל דיני אהל דמביא וחוצץ בפני הטומאה, אבל אין רואין כאלו הוא ממש גבוה טפח, ומש"ה הכא גבי ביב כיון דאין ביציאתו טפח אינו מציל על הבית, ולא מהני שיפועי אהלים כאהלים להוציא