פתח האוהל עב

וע"כ דזה חשיב ליה להרמב"ם ז"ל אהל אחד, דהכל הוא אהל המשכה, ומה שכתב אהל אחד היא לאפוקי שלא יהיה הפסק ביניהם:

היתר הב' כתב הפנ"י ז"ל דדוקא חור וחלון מביאים הטומאה דהם פתחים גמורים וראוי להצניע בהם מת מחדר לחדר כשאין רוצין לקברו באותה שעה כגון שבת ויו"ט, מש"ה טמא דלא חלקו בין פתח קטן לגדול, ומש"ה כתבו המפרשים ז"ל בפ"ד גבי מגדל בטומאה בבית מה שבמגדל טהור הוא דוקא כשהדלת נעולה דאל"כ הוי טמא משום שראוי להצניע בו נפל קטן עד שעת קבורה או כזית מן המת, אבל ביב שעשוי רק להגרת מים ואין דרך להכניס בו טומאה שהמים ישטפוהו וגם אין עשוי להצניע בו שום דבר אינו מביא טומאה ממקום למקום. ולא מיבעיא לשיטת הש"ך דהא דחור טפח מביא הטומאה הוא רק מדרבנן פשיטא שיש לחלק בין ביב לחלון אלא אפילו נאמר דהוא מה"ת, עכ"פ הוי דוקא מהלכה למ"מ דהא בקרא משמע דוקא כל אשר באהל ולא באהל אחר ג"כ י"ל דהכי גמירי דלא שייך אלא היכא דראוי להצניע בו, וזה טעם דאיתא כמשנה שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה להכנס לביב ע"כ:

ההנה סברא זו שחידש הרב הפנ"י ז"ל דלמקום שאין דרך להצניע בו מת או כזית ממת אין הטומאה מתפשטת לשם אפילו אם יש פתח פתוח כוון דעתו הגדולה לדעת התשב"ץ ח"א ס "א שכתב וז"ל אבל נראה בנדון הזה שהבתים הם טהורים, ממה ששנינו בפ"ד ממסכת אהלות מגדל שהוא עומד באויר כו' היה עומד בתוך הבית טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור לפי שדרך הטומאה לצאת ואין דרך טומאה לכנוס וכיוצא בו שנינו שם בתיבת המגדל והביאה בגמרא פרק העור והרוטב, ואע"פ שהבית שיש בו פתחים הרבה אם הם כולם פתוחים כולם טמאים אע"פ שחשב להוציא באחד מהם, וכן זיז שיש בו פו"ט מביא את הטומאה אפ"ה כשמת בבית מה שבתוך המגדל טהור, לפי שאין דרך להכניס המת במגדל לא גזרו בו חז"ל דמוכח בפ' משוח מלחמה שאין בכל זה אלא גזרה דרבנן וכמ"ש רש"י ז"ל בפ"ק דביצה ובפרק העוה"ר, וכן בהסכמה הסכימו כל המפרשים ז"ל שאין בכל זה אלא גזרה דרבנן, והוא הדין לנדון זה שאין דרך להוציא המת מקבר להכניסו בבתים שאין לגזור עליו עכ"ל. [ועיין מ"ש על זה לעיל בכלל זה ס"ג:

] הרי דכתב דלמקום שאין דרך להכניס בו המת אין הטומאה נכנסת ורק שהפנ"י כתב דבמגדל איירי בדלתות נעולות כמ"ש כל המפרשים ז"ל משום דדרך להצניע בו כשאין רוצין לקברו באותה שעה, ודעת התשב"ץ ז"ל דלפי טעם זה ה"ה אם טומאה בבית מה שבמגדל טהור אע"ג דהדלתות פתוחות, (וזה נגד שיטת כל המפרשים ז"ל] וכן לפי דעת הפנ"י ז"ל אע"ג דחור טפח מביא הטומאה מהלכה למשה מסיני מ"מ י"ל ולחלק כנ"ל והתשב"ץ כתב דכיון דהוי רק טומאה דרבנן אמרינן דלמקום שאין דרכה להכנס אין הטומאה נכנסת אף בחלון פתוח:

אמנם לא הבנתי מה שכתב הפנ"י דזה ממש טעם המשנה שאמרה שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס היינו לביב כזה שעשוי להגרת מים, דקשה הא תינח טומאה בבית מה שבביב טהור שאין דרכה להכנס לביב, אבל קשה טומאה בביב אמאי מה שבבית טהור, הרי דרכה של טומאה להיות בבית ולהצניע בו, ואי"ל דכיון דביב אין עשוי להצניע בו אם מונחת בו טומאה אין מתפשטת הטומאה מהמת ולהלאה, ומש"ה אין הטומאה נכנסת לבית, שהרי הפנ"י כתב דכיון דהוא רק הלכה למשה מסיני, דקרא משמע כל אשר באהל יטמא, הא באהל אחר טהור, וכיון דהוי רק מהלכה אמרינן הבו לא לוסיף עלה כמ"ש התה"ד לענין סט"ל. הרי דבכלים וטומאה תחת אהל אחד לא אמרינן סברא זו, ופשיטא דכלים וטומאה בביב דהכלים טמאים אם יש בביב פו"ט, כמו טומאה תחת קורה, וא"כ כיון דהטומאה מתפשטת בתוך הביב ממקום למקום, וכדמוכח ג"כ במשנה עצמה דטומאה בבית רק מה שבתוך הבית טהור הא מה שבתוך הביב טמא, וא"כ קשה תתפשט הטומאה לתוך הבית שדרך טומאה ליכנס לתוך בית כיון דאיירי ביש פתח טפח לשיטת הפנ"י ז"ל, וממש כמ"ש התשב"ץ גבי מגדל דדלתותיה פתוחות, דטומאה בבית מה שבתוך המגדל טהור דאין דרך טומאה לכנוס למגדל דאין דרך להצניע בו מת מ"מ אם טומאה במגדל מה שבתוך הבית טמא דיוצא ממגדל לבית ה"ה גבי ביב, וע"כ דבמשנה דקתני טומאה בביב מה שבבית טהור איירי שאין בפתח פו"ט או שיש עליה סריגות, וכמ"ש:

והנה בחת"ס הקשה על הפנ"י ממשנה דפי"ב בכלב שאכל בשר המת דמביא טומאה לבית וכי שולי הכלב עשוים להכניס ולהוציא טפי מביב של שופכים ואעפ"כ מביא הטומאה ע"ש, ולפ"ז לא על הפנ"י בלבד תלונתו, אלא אף על התשב"ץ ז"ל דס"ל כן. אמנם לפע"ד ל"ק לפמ"ש דרק אין דרכה של טומאה להכנס לביב כזה, או למגדל לשיטת התשב"ץ ז"ל, אבל בודאי הטומאה יוצאה מביב לבית וכן ממגדל לבית וכן משולי הכלב לבית, אבל בודאי אי היה טומאה בבית וכלב מת מונח על האסקופה היה הכלי אשר בתוך הכלב טהור אף לר"מ דס"ל חוקקין להשלים או אף אם היה בצואר הכלב חלל טפח לר' יוסי דאין דרכה של טומאה להכנס לשולי הכלב או לפי הכלב:

ובזה מתורץ מה שהקשה בחת"ס שם מדברי הר"ש פ"ז מ"ה שכתב במשנה דיצא ראשון מת ושני חי אם הוציאו המת מן הבית קודם לידת השני וכתב הטעם משום דאין דרך טומאה להכנס, ועוד דטהרה בלועה אינה מטמאה ע"כ, משמע גם בלא טהרה בלועה נמי אין טומאה נכנסת, וקשה אמאי לא תמשך הטומאה לבית הרחם כדרך שנמשכת מאהל לאהל אפילו דרך כניסה ע"ש, ולפ"ז א"ש דאין דרך טומאה להכנס לבית הרחם שאין באין לו ואין מביאין אליו ואין הדרך כלל להצניע בו כזית או נפל, אבל יצא הראשון חי והשני מת טמא, דהטומאה יוצאת מבית הרחם לבית. כנ"ל. ואין להקשות דלפ"ז לא יהיה סיפא דומיא דרישא דטומאה בבית אע"ג דיש בפתח טפח הביב טהור וטומאה בביב הבית טהור דוקא באין בפתח טפח, דהא ע"כ בלא"ה אין הסיפא דומיא דרישא דביש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט הבית טמא אע"ג דהטומאה בביב מחוץ לבית, ואין בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט הבית טמא רק אם הטומאה בביב כנגד הבית דאז בוקעת ועולה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בתולדות האדם ובתוס' ב"ב (ד"ק), ועיין חת"ס ש"מ בענין קבר סתום:

ולדינא הנה דעת החת"ס ז"ל דמביא הטומאה וכן דעת חכמי דורו של הרב הפנ"י ז"ל החולקין עליו וכמ"ש ביש"י, אך דעת הפנ"י להתיר, וכתב דבק"ק לבוב היו ביבין כאלה וכל הרבנים הגאונים הגדולים לא חששו לאסור והישועות יעקב כתב לדינא דבמקום שנהגו להיתר כגון בלבוב ושאר קהלות ישראל שנהגו להיתר ולא חשבו הביבים לאהל אין להחמיר. אמנם בפרעשבורג מקום החת"ס שנהגו לאסור כתב דאין להורות היתר כיון שדעת החת"ס ז"ל ג"כ נוטה לאסור, לזאת בעיר ווארשא אף שעד היום לא היו ביבין כאלה ואין כאן מנהג להיתר, מ"מ אין להחמיר כיון דליכא ג"כ מנהג לאסור, והיא גזירה שאין רוב ציבור יכולים לעמוד בה, ובפרט לפי מה שכתבתי דסברת הפנ"י מוזכרת בתשב"ץ, וביש"י שם כתב לצרף ג"כ להיתר מהא דכהנים בזה"ז בלא"ה טמאים כשיטת הראב"ד ז"ל, ועיין מש"ל בזה בכלל זה ס"ג, ולקמן כ"ג ס"א]. ולפע"ד