פתח האוהל עא

כמ"ש התוס' ורבא יליף לה מטומאה דהיכא דאיכא טפח אמרינן חבוט רמי ואי ליכא טפח לא אמרינן חבוט, והרי בסוכה גזה"כ הוא דלא אמרינן חבוט, וע"כ דגם בסוכה אמרינן חבוט ורק בסכך שלם לא אמרינן לבוד כלל, הן בסוכה הן בתקרת הבית וסוכה שוה לטומאה ולכל דבר:

ובהגהות מלא הרועים הקשה שם על פירוש מהר"ם לובלין ז"ל שהרי התוס' שם (ד"ט ע"ב) כתבו בהא דקאמר התם דסוכה תחת הסוכה תחתונה כשרה ועליונה פסולה כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימי תרווייהו בתוך עשרים, היינו דהתחתונה צלתה מרובה מחמתה העליונה ומש"ה אי העליונה למעלה מעשרים תחתונה נמי פסולה, והקשו ע"ז דכיון דאין תחתונה צלתה מרובה אלא מחמת עליונה אמאי כשרה הא לקמן בריש הישן אמרינן סוכה המדובללת כשרה ומפרש שמואל בגמ' קנה עולה וקנה יורד, וקאמר אביי ל"ש אלא שאין בין זה לזה שלשה אבל יש בין זה לזה שלשה פסולה, ותירצו דהא אמר רבא התם דאפילו יש בין זה לזה שלשה אם יש בגגו טפח אמרינן חבוט רמי, הרי דאמרינן חבוט אפילו בסכך שלם, ותירץ דהתם ג"כ לא אמרינן חבוט רמי על כל הסכך רק על מקצת בכדי להכשיר סוכה זו שתהיה צלתה מרובה מחמתה. עוד תירץ דכיון דעליונה חמתה מרובה לא חשיב סכך שלם ושפיר אמרינן חבוט עי"ש:

ולפע"ד נראה דכוונת התוס' דלא שייך חבוט רמי בסוכה תחת הסוכה היינו דלא מצינו חבוט רמי רק להשפיל הקורה העליונה ע"ג אויר התחתונות וכמ"ש רש"י ז"ל בסוכה שם (דכ"ב ע"א) ד"ה שאין בדבר המוטל ברוחב ובא לסתום אויר שייך למימר חבוט רמי עי"ש, אבל לומר חבוט קורה ע"ג קורה סוכה ע"ג סוכה זה לא אמרינן, ובריטב"א ז"ל שם כתב בשם י"א וכ"כ בכ"מ ה' סוכה פ"ה דאם הקורה העליונה רחבה יותר מאויר שבין הקורות התחתונות לא אמרינן חבוט עש"ה ומ"ש לקמן (כ"ז ס"ו) בס"ד. ואפילו לרש"י ותוס' דחולקין מ"מ בענין שיהיה בתחתון אויר אמרינן חבוט אף שהוא רחב יותר, אבל כל שאין אויר תחתיה לא אמרינן חבוט. והא דאמרינן בעירובין (ד"ט ע"א) חבוט הקורה ע"ג הכותל התם כיון דלא אמרינן חבוט רק בשלשה טפחים ע"כ דהוא רק מתורת לבוד כמ"ש שם בחדושי הרש"ש ז"ל עש"ה. ולפ"ז וכן לפמ"ש המהר"ם לובלין ולפמ"ש המלא הרועים ע"כ אי"ל כשיטת הפנ"י דחור טע"ט דמביא הטומאה הוא רק מפני דאמרינן חבוט, דבודאי בתקרה שלמה ואין אויר תחתיה לא אמרינן חבוט רמי וע"כ דרק הטומאה עוברת ממקום למקום ע"י חור טפח:

עוד נראה לפע"ד ראיה מכלים פ"ח מ"ז, הובא ברא"ש ותוי"ט רפ"ה דאהלות, דתנן השרץ שנמצא בעין של תנור, בעין של כירה, בעין של כופח, מן השפה הפנימית ולחוץ טהור, ואם היה באויר [במקום מגולה שלא היה תחת האהל. הרב] אפילו כזית מן המת טהור [התנור שאין טומאה נכנסת לתוכו כיון שאין בעין פו"ט. הרב]. ואם יש שם פו"ט שעובי שפת העין החיצונה בולטת ומאהלת על כזית מן המת בטפח על טפח. הרב] הכל טמא [האהל והתנור שטע"ט אהל מביא את הטומאה. הרב]:

ובתוס' יו"ט שם כתב וז"ל ואם היה באויר פירש הרב במקום מגולה כו' וקאי אתנור וכן פירשו הר"ש והראב"ד ז"ל בפי"ג מהלכות כלים אבל הרמב"ם מפרש שאם היה השרץ באויר העין, וכתב הכ"מ משום דקשיא ליה לפרש אתנור דמלתא דפשיטא היא, ולי קשה טפי שאם הפירוש שהתנור הוא באויר א"כ סיפא ביש פותח טפח דטמא, אמאי כיון שהתנור אין עליה אהל מי יביא הטומאה, וכמ"ש בשם התוס' במ"ב פי"ח ועיין בפ"י דאהלות עכ"ל:

ובמרכבת המשנה ח"ג ובמי נפתוח שם וכ"כ בשם ספר בית דוד תפשו על התוס' יו"ט דל"ק כלל, דהרי פשוט דהמשנה איירי בתנור כלי חרס, וכ"ח מטמא באויר ולא בעינן אהל כלל, ודין אהל אינו אלא בטומאת מת, וא"כ כמו אם היה כזית מן המת מונח בתנור עצמו או תלוי באוירו, היה התנור טמא מאוירו בלבד מבלי שנביט אם התנור הוא באהל אם לא, וכמו כן אם הכזית מן המת מונח באויר העין אשר הוא פו"ט דשיעור זה מביא הטומאה הו"ל כאלו טומאת המת בתנור עצמו וממילא נטמא התנור מאוירו מתורת כלי חרס עש"ה:

והנה הכא ע"כ דאין לומר חבוט רמי אהל התנור עם אהל העין דהא ליכא כלל אהל לתנור כנ"ל, ומ"מ אמרינן דהטומאה נכנסת לאויר התנור אע"ג שאין אהל עליה למעלה ונטמא התנור, הרי דיש כח לטומאה להתפשט ממקום למקום מבלי שנאמר חבוט רמי או גוד אחית:

וכן במשנה דלעיל מינה שם, דתנן בית שאור מוקף צמיד פתיל ונתון לתוך התנור, השאור והשרץ בתוכו, והקרץ בינתים (כגון שיש לכלי זה שני קבולין והמחיצה המפסקת בין בית קיבול לחבירו נקראת קרץ כו'. הרב] התנור טמא, והשאור טהור, ואם היה כזית מן המת, התנור והבית טמא והשאור טהור, אם יש שם פותח טפח הכל טמא (אם יש פו"ט שנפרצה המחיצה שבין השאור ובין כזית מן המת בפו"ט הכל טמא, דטע"ט פתוח מביא הטומאה. הרב] וע"ש בפירוש המשניות ובמי נפתוח:

והנה הכא דנפרצה המחיצה שבתוך הכלי אמרינן דמביא הטומאה מבית קיבול זה לזה, והרי הרמב"ן ז"ל כתב במלחמות בפ"ק דשבת דלבוד וגוד אחית וגוד אסיק לא אמרינן בכלים, וא"כ איך מביא הטומאה, וע"כ דהטומאה יש לה כח להתפשט ממקום למקום אף בלא חבוט רמי:

ומה שכתב הפנ"י דכיון דאין הכהן והטומאה תחת אהל אחד ורק דהביב מחברן לית לן בה, ע"פ מ"ש הרמב"ם ז"ל דטומאת אהל הוא רק ע"פ שלשה אופנים הטהרה על הטומאה, הטומאה על הטהרה, או שניהם תחת אהל אחד, קשה לי מפי"א מ"ה היה מוטל על האסקופה והאהילו עליו קוברי המת דלב"ה מביא הטומאה לבית משום דאדם חלול הוא וצד העליון מביא הטומאה, והרי הכא אין הכלים שבבית והטומאה תחת אהל אחד וכן אין מאהילים זע"ז, וכן ברפ"ו דתנן אדם וכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר כיצד ארבעה נושאין את הנדבך טומאה תחתיו כלים שע"ג טמאים, טומאה ע"ג כלים שתחתיו טמאים, וכתב ישם הרמב"ם ז"ל דאפילו כלים שלא כנגד הטומאה טמאים כיון דאינו חוצץ והטומאה יורדת ומשיורדת מתפשטת ושוב נעשה אהל על הטומאה ע"ש. ואיתא ברפ"ט כוורת שהיא בתוך הפתח כו' כל שהוא כנגד הזית כו', ובמשנה ב' היתה גבוה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית או ע"ג הכל טמא אלא תוכה, הרי בטומאה על גבה מה שבתוכה טהור אף כנגד הטומאה להרב ז"ל, ואעפ"כ תחתיה טמא אף שלא כנגד הטומאה, וא"כ הרי הכלים והטומאה אינם מאהילים זע"ז וגם אינם תחת אהל אחד דהא הטומאה היא על גבי הכוורת והכלים תחת הכוורת, ומ"מ מביא הטומאה, ואיך כתב הרמב"ם ז"ל רק ע"פ שלשה אופנים מביא הטומאה, וע"כ דהכא דכיון דכלים אינם נעשים אהל לטהר ומתפשטת הטומאה לתחת הכלי שוב הוי כמו הטומאה והכלים שתחת הכלי תחת אהל אחד, וה"נ אם הטומאה מתפשטת מבית לבית, הו"ל כאלו תחת אהל אחד, ואף דמבית לבית ע"י חור אינם נעשים אהל אחד ממש כמ"ש לעיל ס"א מ"מ לענין התפשטות הטומאה הו"ל כאלו תחת אהל אחד דאל"כ בלא"ה תקשה על הרמב"ם ז"ל דאיך כתב רק שלשה האופנים דהרי חור מבית לבית אינם תחת אהל אחד וכמש"ל,