פתח האוהל ע

תוספתא זו וז"ל, מצטרף אהלו עם אהל החלון כגון שמעל החלון יוצא חצי טפח ואם תצרף אהל הקוברין עמו תלך הטומאה לבית, וקסבר ר"א דמעלין הנמוך עם הגבוה לצרף הטומאה לטמא את הבית, ור"י סבר דאין מעלין והבית טהור אפילו בולט אהל החלון לרה"ר טפח אין מעלים אהל הקוברין להביא טומאה לבית אא"כ יעלה אהלו ויכנס לתוך אהל החלון בפותח טפח כדתנן לעיל (פ"י מ"ז) גבי קדרה שהיא נתונה בצד האסקופה עכ"ל:

ובפירוש זר זהב שם כתב דר' יהושע סבר אין מעלים באהלים את הנמוך לצרף עם אהל הגבוה הימנו לטמא את הבית, אלא מורידין את הגבוה לנמוך והכלים שתחת החלון טמאים, אבל ר"א סבר דמעלין את הנמוך לגבוה ע"ש ובא"ר פי"ד מ"ד ומ"ה:

ולפ"ז א"ש דב"ה ס"ל כר"י, דר"י הוא תלמיד ב"ה דאמר בחגיגה דכ"ב בושני מדבריכם ב"ש דס"ל דאין מעלים את הנמוך לגבוה ורק דמורידין הגבוה לנמוך ומש"ה הבית טהור דאם תאמר חבוט רמי שוב ליכא אהל כלל על התנור וכמ"ש הפנ"י, אבל ב"ש ס"ל כר"א, דהוא היה מתלמידי ב"ש, ומש"ה י"ל דמעלין את פי התנור לתקרת הבית ונעשה אהל אחד ואצ"ל חבוט רמי להשפיל את תקרת הבית ומש"ה גם הבית טמא:

והנה בטוי"ד סי' שע"א איתא דגגים הבולטים למעלה לחוץ על פתחי הבתים וטומאה באחד מן הבתים, כל הבתים שפתחיהם פתוחים טמאים, וכתב הרמ"א דב' גגין זה למעלה מזה אע"פ שאינן נוגעים אמרינן חבוט רמי וכאלו נוגעים, [והוא ממנ"י ברי"ף ובאשכול ע"ש]. ולפ"ז אי נאמר דאין מעלין את הנמוך לגבוה ורק דמורידין הגבוה לנמוך, דבודאי הלכה כר"י לגבי ר"א, א"כ אם יהיה טומאה באחד מן הבתים ודלת פתוחה והבית הסמוך לו יש לו חלון פתוח, וחלון זה גבוה מגג הבית אשר המת בו, דכאן אם תאמר מורידין הגג הגבוה לגג הנמוך ממנו, אי אפשר להטומאה ליכנס לחלון הפתוח דהא החלון הוא במקום גבוה יותר מהגג התחתון ואיך אפשר לומר חבוט רמי העליון לתחתון, דאז לא יהיה אהל על החלון הגבוה, וכמ"ש הפנ"י גבי תנור כנ"ל, ורק אם נאמר דמגביהין אהל התחתון לעליון א"כ נמצא דגג התחתון שוה לגג העליון ומביא טומאה לחלון הגבוה, ומסתימת הפוסקים משמע בודאי דמביא טומאה לחלון אף שהוא גבוה מגג הנמוך, וזה דלא כפירוש הז"ז הנ"ל:

ולמה שפירש הר"ש ז"ל דלר"י אין מעלים אהל הקוברים להביא טומאה לבית אא"כ יעלה אהלו ויכנוס לתוך אהל החלון פו"ט כמו גבי קדירה שהיא נתונה בצד האסקופה, וקשה ג"כ אמאי בשני גגין אמרינן חבוט רמי ונכנס טומאה לבית אע"פ שאינו נכנס לתחת אהל החלון טפח:

והנה לכאורה קשה ג"כ מהא דתנן בפי"ב מ"ה קורות הבית והעליה שאין עליהם מעזיבה והן מכוונות טומאה תחת אחת מהן כו' היו העליונות כבין התחתונות טומאה תחת אחת מהן תחת כולם טמא ע"ג כנגדו עד הרקיע טמא ומבואר בסוכה דכ"ב דהא דהיו העליונות כבין התחתונות דטומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא הוא משום דאמרינן חבוט רמי, והרי אינו נכנס קורה לתחת קורה שאצלה פותח טפח, אך בזה י"ל לפמ"ש המרכבת המשנה ח"ג פט"ז דרק בקדירה אצל אסקופת הבית דלהכניס טומאה מחוץ לפנים בענין שיכנוס פו"ט דדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס, וא"כ הכא בקורות הבית דאין כאן כניסה לתוך הבית לא בעינן פו"ט, אבל מהא דגגין דנכנס הטומאה לחלון להבית יהיה בעינן דוקא טפח שיכנוס לתחת הגג המאהיל על החלון, ואפשר דיש לחלק דשם דהטומאה שתתפשט מאהל הקוברים לפנים להבית אמרינן אין דרכה להכנס ובעי אהל טפח לפנים דוקא, אבל הכא דמקודם נתפשט הטומאה מגג לתחת גג חבירו, ועדיין אין כאן כניסה לבית, ולא צריך טפח, ושוב אח"כ מתפשטת הטומאה ג"כ לפנים דרך החלון וע"ש במרכבת המשנה:

או אפשר דשאני לן דאהל המיטלטל כגון אהל קוברים או קדירה בעינן שיכנס דוקא טפח אבל אהל קבוע ובנין אין צריך טפח דהא מבואר בפי"ד מ"ד דזיז שהוא סובב את הבית ג' אצבעות דר"א מטמא את הבית ור"י מטהר, ומבואר שם במפרשים דאם היה סובב טפח מביא הטומאה לבית אף לר"י, אע"ג דאינו נכנס טפח לתחת אהל הפתח, וע"כ משום דאהל קבוע שאני, וצ"ע עוד בזה. וי"ל דשם אין אנו צריכים לומר רק חבוט רמי הזיז למטה לפתח הבית אבל לא להגביה הפתח לאהל, אבל היכא שצריך להגביה אהל הנמוך צריך פו"ט דוקא, ועי' באליה רבה שם בארוכה. או אפשר דהכא שאני דזיז עם הפתח הוא אהל אחד מחובר ע"י כותל הבית משא"כ הקדירה עם הבית וכן אהל קוברין עם אהל החלון דהם שני אהלים נפרדים צריך לכנוס מזה לתוך זה טפח דוקא, וצ"ע:

ומה שכתב הר"ש ז"ל דלר' אליעזר מצטרף אהל הקוברין עם אהל החלון אע"ג שאינו יוצא מאהל החלון רק חצי טפח, וקשה שהרי מבואר בסוכה דכ"ב הנ"ל דכי אית ביה פו"ט אמרינן חבוט רמי וכי לית ביה פו"ט לא אמרינן חבוט רמי, ומשמע דכ"ע מודים לזה וכדיליף לה התם מברייתא, וא"כ כיון דלית ליה באהל חלון טפח איך מצטרף עם אהל הקוברין, ואע"ג דאית באהל הקוברין פו"ט מ"מ כיון דליכא באהל החלון פו"ט לא אמרינן חבוט רמי ולא גוד אסיק, וכמו בקורות דבעינן שיהיה בקורות העליונות פו"ט ובקורות התחתונות פו"ט, וכמ"ש בריטב"א ז"ל (עירובין די"ד ע"א) בהא דקאמר בשתי קורות היתה אחת למעלה ואחת למטה רואין את העליונה כאלו היא למטה ואת התחתונה כאלו היא למעלה, אם יש בה פו"ט ובלבד שלא תהיה הקורה העליונה למעלה מעשרים והתחתונה למטה מעשרה, וכתב הריטב"א ז"ל דאו התחתונה קאמר דאי לא פשיטא שאין אומרים חבוט עשרים אמה, וגם נלמוד מכאן שאין אומרים חבוט או אחית, אלא בשכל אחת מהן ראוי שתעמוד במקומה ותתקרב חברתה משא"כ בזו ודו"ז עכ"ל. הרי שאם בכל אחת ואחת יש לומר חבוט רמי או גוד אסיק אמרינן חבוט בשניהם לקרבם זא"ז, אמנם אם אחת אינה ראויה שוב לא אמרינן חבוט אף דחברתה ראויה [ולדברי הריטב"א ז"ל נעלם ממנו משנה אחרונה בפי"ב מ"ה הנ"ל עי"ש], וא"כ קשה כיון דאין באהל חלון טפח אמאי נימא חבוט, ואולי דר"א פליג וס"ל כל שיש באחד מהם טפח אמרינן חבוט וצ"ע עוד בכל זה:

ובגוף היתר הא' שכתב הפנ"י לחדש דאין הטומאה עוברת ממקום למקום כלל, והא דחור טע"ט מביא הטומאה היינו מטעם דאמרינן חבוט תקרת הבתים לחור טפח ונעשים אהל אחד [וע"כ אהל אחד ממש לאו דוקא וכמש"ל כ"ב ס"א] וקשה לי שהרי בסוכה ד"י קאמר בגמרא כמה תהא בין סוכה לסוכה ותהא תחתונה פסולה משום סוכה תחת הסוכה א"ר הונא טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח, ובתוס' שם בד"ה אר"ה טפח כתבו דאע"ג דלקמן בפרק הישן דכ"ב אמרינן חבוט רמי הכא לא שייך ע"כ, וכתב המהר"ם לובלין ז"ל לפרש דחבוט רמי אמרינן רק בקנה עולה וקנה יורד אבל בסכך שלם לא שייך חבוט רמי ע"כ, וא"כ איך אפשר לומר דחור טע"ט מביא הטומאה משום דלתקרת הבית אמרינן חבוט רמי הרי בתקרה שלמה לא אמרינן חבוט כלל:

וראיתי בהגהות ש"ס דפוס ווילנא שכתב שם הרב מדעסוי ז"ל לפרש כוונת התוס' דבסוכה פסול מטעם גזה"כ משום שני סככים דיליף מקרא דבסכת, ולפע"ד ז"א דא"כ איך קאמר שם בפרק הישן חבוט רמי