פתח האוהל סט

לגמרי, והרי לפמ"ש הפנ"י אין דרכה להכנס היינו להכנס לביב אע"ג דיש בו פו"ט, או מטעם דיש לו תקרה בפ"ע או מטעם דביב אין עשוי להכניס ולהוציא, וזה כוונת המשנה אין דרכה להכנס לביב כזה כמ"ש הפנ"י בסוף התשובה, וא"כ איך השמיט הרמב"ם ז"ל עיקר הדין והחידוש שאין דרכה להכנס אע"ג דיש בו פו"ט, ובסיפא דיש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט דאיתא במשנה ג"כ שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס כתב הרמב"ם ז"ל רק הסיום שאין דרכה של טומאה להכנס:

וע"כ דבפתחו אשר בבית אין בו פו"ט או יש בו פו"ט ומכוסה בסריגות ומש"ה כתב הרמב"ם ז"ל לדייק ויש בפתחו אשר חוץ לבית פו"ט, הא פתחו אשר בבית אין בו פו"ט, ומש"ה לא כתב הרמב"ם ז"ל הטעם דדרך טומאה לצאת ולא להכנס דכבר כתבה הרמב"ם ז"ל בפי"ח ה"ד גבי מגדל, ובפי"ט ה"ג גבי כוורת כתב בהדיא דרך הטומאה לצאת לתוך הבית בפחות מטפח ואין דרכה להכנס ע"ש, ומש"ה לא הוצרך לכתבו כאן, אבל התנא דקאי שם בפ"ג דעדיין לא אשמועינן הך דינא דדרך טומאה לצאת שפיר קאמר הטעם דדרך כו', ואף דגם בפ"ד גבי מגדל איתא הטעם דדרך טומאה לצאת, מ"מ השמיטה הרמב"ם ז"ל כיון דכבר כתב לה בפרקים הקודמים:

והא דביש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט כתב הרמב"ם ז"ל רק משום דאין דרך טומאה להכנס ושינה מלשון המשנה דקתני שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס, ג"כ א"ש. דהנה התוס' בב"ב (ד"ק ע"ב) הקשו בהא דקתני טומאה במגדל מה שבבית טמא משום דדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס תפ"ל מטעם דהוא קבר סתום והטומאה בוקעת ועולה, ותירצו דאין בכלים קבר סתום דאין מבטלו, והקשה המהרש"א ז"ל דא"כ גבי ביב שאין ביציאתו פו"ט דטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור וקאמר הטעם דדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס תפ"ל בלא"ה דטומאה בביב בוקעת ועולה לבית כדין קבר סתום, ותירץ דודאי כזית טומאה בביב אף אם אין ביציאתה טפח אין דרך הטומאה לצאת דרך הבית רק שיורדת עם השופכים לר"ה ואין הבית טמא אלא משום דהטומאה בוקעת ועולה כמ"ש הר"ש, ולא קאמר לפי שדרך טומאה כו' אלא לתת טעם אסיפא דמילתא, דמש"ה טומאה בבית מה שבביב טהור לפי שאין דרך להכנס ע"ש. הרי עיקר הטעם הוא רק שאין דרכה להכנס לביב ומש"ה הביב טהור, והא דקאמר לפי שדרך טומאה לצאת הוא רק שיגרת לישנא, משום דנקט כן ברישא נקט ג"כ בסיפא כי הך לישנא, וכמו דקתני בסיפא אין בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט כו', וכתב הרב דלחנם נקט אין ביציאתו פו"ט ורק דנקט כן משום דנקט ברישא ויש ביציאתו נקט הכא אין ביציאתו כמ"ש במלאכת שלמה שם:

ולפ"ז מדויק שפיר דהרמב"ם ז"ל כתב רק הטעם דאין דרכה להכנס [לפחות מטפח] ומש"ה הביב טהור, אבל טומאה בביב מה שבבית טמא לא כתב משום דדרך טומאה לצאת, דהטעם הוא רק משום דבוקעת ועולה, ולהרמב"ם ז"ל כיון דלא נקט כלל ברישא הך טעמא דדרך טומאה לצאת שוב לא שייך למינקט בסיפא משום שיגרת לישנא דרישא, אבל התנא כיון דתנא ברישא דדרך טומאה לצאת נקט ג"כ בסיפא, אע"ג דבסיפא העיקר הוא רק הטעם דאין דרכה של טומאה להכנס כמ"ש המהרש"א ז"ל, ומדויקים דברי הרמב"ם ז"ל. שוב ראיתי במשנה אחרונה שם שהרגיש בזה דהשמיט הרמב"ם ז"ל הך טעמא דדרך טומאה כו' ע"ש:

וראיתי בפירוש מלאכת שלמה שם שכתב וז"ל, ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו פו"ט ויש ביציאתו פו"ט לשון הר"ס ז"ל פירוש בחללו אמנם בכניסתו דהיינו מקום שהוא פתוח לבית אין בו פותח טפח שאם יש בו פו"ט בכל ענין הבית טמא ולא שייך לומר שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס, ומפירוש הרמב"ם ז"ל נראה שמפרש יש בו פותח טפח בכניסתו, ונראה שזה ט"ס כי זה הפירוש אי אפשר כלל ובחבורו הגדול כתב המשנה כצורתה וכן כתבה סמ"ג, ובסוף כתב ומכאן אתה למד כל שיש בו פו"ט ואין ביציאתו טפח שמטמא באהל מלמעלה וצריך לחלק בין זה לארונות כמו שחילק רבינו משה עכ"ל, משמע מדבריו שאין בכניסתו כלל פו"ט, שאם יש בכניסתו פו"ט מה חידוש אתא לאשמועינן לומר מכאן אתה למד עכ"ל. הרי כתב בהדיא שלא כדברי הפנ"י, ושהרמב"ם ז"ל בחבורו לא ס"ל כמ"ש בפירוש המשניות, ולפמ"ש הוא מוכח מלישנא דהרמב"ם ז"ל:

וכתב עוד שם במלאכת שלמה וז"ל וכתב ה"ר יהוסף ז"ל בס"א ל"ג שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס לא ברישא ולא בסיפא ע"כ, ונראה לפע"ד דכך היה ג"כ גירסת הרמב"ם ז"ל דמש"ה לא כתב בחבורו הטעם שדרך הטומאה כו' ולא צריכינן למה שכתבתי לעיל ונראה שכן היה ג"כ גירסת התוס' בב"ק (ד"ק) הנ"ל, שהביאו המשנה דביב הרישא ובבא דסיפא ולא הביאו הך דדרך טומאה לצאת ע"ש, ושוב ל"ק קו' המהרש"א ז"ל הנ"ל שהקשה דהתוס' תירצו הקו' דלמה קתני גבי מגדל הטעם דדרך טומאה לצאת, ואכתי קשה למה קתני גבי ביב, ולפ"ז י"ל דבאמת התוס' לא גרסי לה כלל וא"ש:

והנה הפנ"י הביא ראיה מרפ"ה דתנן תנור שהוא עומד בתוך הבית, ועינו קמורה לחוץ, והאהילו עליו קוברי המת, בש"א הכל טמא, ובה"א התנור טמא והבית טהור, רע"א אף התנור טהור, וכתב הרמב"ם ז"ל דאינו מביא טומאה לבית לפי שאינו גבוה מן הארץ, והוא דכיון דכאן אי אפשר שיהיה אהל אחד עם המת עצמו דכיון שהתנור בתחתית הארץ לא שייך לומר חבוט רמי וגוד אחית שתקרת הבית תהיה מונחת על פתח התנור ונדבקת לאהל עין התנור דא"כ אין כאן אהל כלל להביא הטומאה על הטהרות שהרי תקרת הבית מכסית התנור ומש"ה מטהר ר"ע אפילו התנור, וב"ה מטמאי התנור כיון שנראה אהל אחד עם עין התנור אבל הבית טהור מה"ט גופא שאינו אהל אחד ע"ש:

אמנם לא ביאר הרב הפנ"י ז"ל טעמא דב"ש דמטמאי הבית כיון דלפי שיטת הפנ"י הוא כלל דאין הטומאה הולכת ממקום למקום אלא בענין שהכל נעשה אהל אחד ע"י חבוט רמי או גוד אחית, וכי פליגי ב"ש אכלל זה:

ונראה לפע"ד דהנה בסופי"ג דתוספתא דאהלות איתא קוברי המת שהיו עוברין ברה"ר מצטרף אהלן עם אהל המת החלון לטמא את הבית דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל ע"כ:

והנה הר"ש ז"ל בסופ"י במשנה היתה נתונה בצד האסקופה שאם תעלה והיא נוגעת בשקוף פותח טפח, טומאה תחתיה בתוכה או ע"ג טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, היתה גבוה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא. וכתב הר"ש ז"ל דמביאה טומאה לבית רק אם טפח מהקדרה נכנסת להבית ועוד פירש דלא דבעינן שיהיה נכנסת לפנים להבית טפח ורק הפירוש שתהיה נוגעת בשקוף פו"ט היינו ברוחב טפח כיון דהקדרה עגולה ואין הטומאה עוברת מזה לזה אם לא שנוגעת ברוחב טפח, וכתב הר"ש עוד תניא בתוספתא קוברי המת שהיו עוברין ברה"ר מצטרף אהלן עם החלון לטמא הבית דר"א, רי"א אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל, ודילמא היינו כשאין התחתון כנוס לתוך העליון ומיהו בלא"ה יש ליישב ההיא כגון דליכא טפח בבליטה של מעלה חוץ לחלון עכ"ל. ובסופי"ב כתב הר"ש ז"ל לפרש