פתח האוהל סח

והרב החת"ס ז"ל בחיו"ד (סי' ש"מ) השיג ע"ז, כי מ"ש הפנ"י ראיה ממשנה דביב לפי פי' המשניות להרמב"ם ז"ל דיש בפתח הביב אשר בבית פו"ט, ומ"מ אם טומאה בבית אין נכנסת לביב, וכן אם טומאה בביב אין נכנסת לבית, אפילו יהיה כן דעת הרמב"ם ז"ל מ"מ כיון דהוא חידוש דין אמאי שתקו מזה הר"ש והר"ב הרא"ש והתוס' יו"ט, והרמב"ם ז"ל כתב בפ"כ ה"ו מהלכות טו"מ כל הבלועין בקרקעיתו של בית הרי הן טמאים ואינן ניצולים שקרקע האהל כמוהו עד התהום כו' כיצד הטומאה בבית והכלים טמונים בקרקעיתו אפילו תחת מאה אמה טמאים, אם יש במקומם טע"ט טהורים, שהרי הן תחת אהל אחר, למה זה דומה לעליה שע"ג הבית וטומאה בעליה שהבית טהור וכו' ושוב מייתי הך דביב הקמור ע"ש. והנה מדכתב שדומה לעליה שע"ג הבית, ובעליה שע"ג הבית אם יש שם ארובה פתוחה כל הבית טמא שיורדת הטומאה לבית ה"נ אם יש בקרקע פו"ט יורדת הטומאה מבית לתוך חלל הקרקע שיש בה טע"ט וטמא ע"ש. ובחדושי חת"ס לסוגיות בסוגיא דקולית המת ומוקדשין הביא עוד ראיה מפי"א מ"ח גבי חדות מבואר לולי הכפישה היתה הטומאה יורדת מהבית לתוך הדות ומטמאה כל הכלים שבתוכה עש"ה:

ומה שכתב הפנ"י דאין חור אלא העשוי להצניע בתוכו לא העשוי להוציא שופכים, הקשה ע"ז החת"ס מפי"א מ"ז הובא בחולין (קכ"ה) גבי כלב שאכל בשר המת וכי שולי הכלב עשויים להכניס ולהוציא טפי מביב של שופכים, ואמנם הר"מ רפ"ה דאהלות גבי עין התנור כתב פתח העין אינו פתח כיון שאינו עשוי להכניס אלא להוציא עשן ע"ש בתוי"ט, הוא כתב כן רק גבי כלים ומשום דכתיב וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו וס"ל להר"ם כיון דכתיב בתורה לשון פתוח צריך להיות דין פתח כמו לענין שבת כל שאינו עשוי להכניס ולהוציא איננו פתח אהל לענין חור ונקבים אף שאינו עשוי להכניס ולהוציא מביא הטומאה:

ולזה כתב החת"ס דע"כ הא דטומאה בבית מה שבביב טהור, היינו שיש על פתח הביב אשר בבית סריגות שאין במקום אחד טפח וסתמא כל הביבין ששופכים לתוכם עשוים סריגים ע"ג לסנן המים שלא יסתום הנקב מעפרורית והם סריגים פחות מטפח וכמ"ש בתוספתא הובאה בר"ש ז"ל פי"ח דאהלות סוף מ"ז וז"ל ביבין היוצאים מארץ העמים לא"י עושין להם סריגות וממעטן עד פחות מטפח וכו', ומש"ה אם יש בפתח הביב ביציאתו פו"ט אין הטומאה נכנסת לבית כיון שאין פתוח טפח במק"א, אבל אי אין ביציאתו פו"ט סט"ל בבית כיון שלא פרץ את פצימיו של הפתח הביב אשר בבית סופה לצאת בבית, והביא ראיה מתוס' יו"ט פ"ד מ"ב שהקשה דר' יוסי דלא ס"ל סוף טומאה לצאת אמאי לא פליג ג"כ אהך משנה דביב ע"ש, ומאי קשיא ליה הרי כתב שם דהיכא דפתוח טפח מודה ר"י, וע"כ דביב איירי דאין פתוח טפח, וע"ש מה שפירש הירושלמי הובא בתוס' סנהדרין (י"ב) דגלגלת של ארונה היבוסי מצאו שם עש"ה:

והרב החת"ס ז"ל שאל בזה את פי הרב ישועות יעקב ז"ל, והוא השיב לו כמ"ש ביש"י חלק או"ח (סי' שמ"ג) עש"ה בארוכה. וכתב ג"כ לדחות הראיה מעין של תנור שכתב הרב ז"ל שאינו עשוי להכניס ולהוציא דשם הוי כלי, אבל בקרקע חשיב פתח אף שאינו עשוי להכניס ולהוציא וכמ"ש המהרשד"ם ז"ל הובא במג"א (סי' שי"ד) ע"ש היטב:

והנה מה שהקשה החת"ס דמוכח מרמב"ם ז"ל דכלים בקרקע הבית ויש חור טפח מהבית לכלים הכלים טמאים אע"ג דיש במקומם טע"ט, דהרמב"ם ז"ל השוה זה לדין בית ועליה. והנה לא היה צריך לדיוק שהרי מפרש בפ"ה מ"ו ופי"א מ"ח דכלים שהבור והדות אשר בבית טמאים וכאשר הקשה בחדושיו לסוגיות כנ"ל. ועוד קשה כיון דהרמב"ם ז"ל השוה כלים שבקרקע הבית לדין בית ועליה אמאי לא קשיא ליה לשיטת הפנ"י אמאי טומאה בעליה הבית טמא הא לא שייך חבוט רמי דאם תאמר חבוט רמי הרי מכוסה בארובה, וכמ"ש הפנ"י גבי עין התנור דכיון שהתנור בתחתית הארץ לא שייך לומר חבוט רמי וגוד אחית שתקרת הבית תהיה מונחת על פתח התנור ונדבקת לאהל עין התנור דא"כ אין כאן אהל כלל להביא הטומאה על הטהרות שבבית שהרי תקרת הבית מכסית התנור ע"ש, וכאשר באמת הקשה כן בהגהות נחל אשכול, וע"כ בבית ועליה ל"ק אמאי מביא הטומאה אם יש ארובה ביניהם דכיון דתקרת העליה מאהלת על הבית כנגד הארובה, ואם יש טומאה בעליה הרי תקרת העליה מאהלת על הטומאה ועל אויר הבית כנגד הארובה והו"ל שניהם תחת אהל אחד וזה מביא הטומאה כמ"ש הפנ"י בשם הרמב"ם ז"ל דרק ע"פ שלשה אופנים מביא הטומאה כנ"ל, וא"כ כיון דכלים כנגד הארובה טמאים וכן כל האויר כנגד הארובה אשר בתוך הבית שוב הטומאה מתפשטת בכל הבית, דלא גרע מטומאה רצוצה המתפשטת לתוך אהל דבוקעת ועולה ושוב מתפשטת בכל האהל כמ"ש התוי"ט סופ"ו וכמ"ש לקמן בס"ד. וכן אם טומאה בבית כיון דכל הבית כמלא טומאה דמי כמ"ש באהלות (פ"א מ"ג) דאמרו לו אין האהל מתחשב, א"כ תקרת העליה מאהלת ע"ג אויר הבית הטמא, וכנגד הארובה העליה טמאה ושוב מתפשטת בכל העליה וכמ"ש לעיל [כלל זה סס"ג], והפנ"י לא חידש רק בביב דתקרת הבית אינה מאהלת על הביב ולא על פתח הביב דהוא עשוי מן הצד ואין התקרה מאהלת בזה כתב הפנ"י דאין הטומאה נכנסת לביב כיון דאין התקרה מאהלת על הביב, אבל בור ודות בבית בודאי הכלים שבבור טמא דהא התקרה מאהלת על המת אשר בבית ועל הכלים אשר בבור, וכן אם כלים בקרקע הבית שיש במקומם טע"ט דטהורים, ויש חור פתוח טפח מבית למקום הכלים באופן שכתב החת"ס בזה בודאי טמאים כיון דתקרת הבית המאהלת על המת מאהלת על הכלים, ואף אם הבור רחב יותר מפי הבור שוב מתפשטת הטומאה כמש"ל גבי ארובה:

ומה שהביא ראיה מתוי"ט שהקשה אמאי ר"י לא פליג אמשנה דביב וע"כ דאינו פתוח טפח, לפע"ד אין ראיה דאף דכתב התוי"ט דבפתוח מודה ר"י היינו במגדל שם דפתוח טפח מביא הטומאה וכן בשאר מקומות, אבל בביב דאף דפתוח אינו מביא לשיטת הפנ"י, ורק אי יש בו טפח ואין ביציאתו טפח הביב טמא משום סט"ל, וא"כ לר"י דלית ליה סט"ל הבית טהור, ושפיר הקשה התוס' יו"ט:

אמנם מה שהקשה החת"ס לפי שיטת הפנ"י דאף שיש בפתח הביב פו"ט אין הטומאה נכנסת מבית לביב כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות, דאכתי קשה אמאי שתקו שאר המפרשים ז"ל להשמיענו חידוש דין כזה, והפנ"י כתב דהמפרשים דשתקו אודויי אודו ליה. והנני יוסיף להפליא דאמאי הרמב"ם ז"ל בעצמו שתק להודיענו חידוש דין זה בחבורו, וז"ל בפ"כ ה"ז ביב שהיא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח, ויש בפתחו שהוא חוץ לבית פו"ט, והיתה הטומאה בתוכו הבית טהור, היתה טומאה בבית מה שבתוכו טהור, היה בו פותח טפח ואין ביציאתו פו"ט והיתה טומאה בתוכו הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכו טהור שאין דרכה של טומאה להכנס ע"כ, הרי כתב בהדיא ויש בפתחו שהוא חוץ לבית פו"ט, והרי להרב הפנ"י גם בפתח שהוא בתוך הבית יש בו טפח ואיך שתק מזה הרמב"ם ז"ל להודיענו חידוש דין זה. ועוד קשה שהרי הרמב"ם ז"ל שינה מלשון המשנה, דבמשנה איתא ברישא גבי יש בו פו"ט וביציאתו פו"ט טומאה בבית כו' שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס, והרמב"ם ז"ל השמיטה