פתח האוהל סה

והבית אינו מביא טומאה אליו, כ"ז שביציאתו טפח. אך כבר כתבתי לעיל ס"ק ט"ו דלר"ש ורא"ש אין בפתח הביב לצד הבית פו"ט, ולא מצאתי רושם בדבריהם המורה כדברי הגאון, והוכחת הגאון לקמן דע"כ צ"ל שהביב פתוח לצד הבית שהרי עשוי להגרות כל אשר בבית, ודאי כן הוא, אבל מאן יימר שנקוב נקב טפח מרובע במקום אחד, דילמא פתחו ע"י סריגות ומעשה רשת נחשת וברזל ואפילו כמלא מקדח ליכא במקום אחד. עפי"ג דאהלות הסריגות והרפפות ורמב"ם פי"ד הט"מ, אבל אי הוי פו"ט לבית מביא טומאה לבית אף כשביציאתו פו"ט, ועי' לקמן הוכחה לזה. נ"א], ולא פליגי אלא במציעתא אבל בבא דרישא יש בביב פתוח טפח וגם ביציאתו פו"ט טומאה בבית מה שבביב טהור, טומאה בביב מה שבבית טהור, דהא כל אנפין שוין ואין פלוגתא עד שלא הוצרכו המפרשים להאריך, זולת הרמב"ם שמאריך בפירוש המשנה ומדשתקי אודויי אודי ליה ואביא לקמן טעמים ע"ז:

זכינו לדין ביב הנמצא בקהלתנו אפילו המת באותו מרתף עצמו שבו הביב ויש חומה מפסקת שקורין בראנדמויער רשות לכהן לעמוד במרתף שבבית השני מעבר לחומה תחת קמורת הביב מטעם שאין תקרה א' מאהלת על שניהם, אפילו היה נפל או כזית מן המת נמצא בביב עצמו במקום הקמור רשות לכהן להיות שם בכל הבית כיון שיש בחלל (הבית) הביב הרבה יותר מטפח בענין דלא הוה טומאה רצוצה וגם ביציאת הביב בסוף שער העיר במקום שכלה הביב פתח גדול יותר מדע"ד טפחים שעור להוציא מת שלם, ולפ"ז א' מאלף ק"ו שאין זה הביב מכניס ומוציא טומאה כלל מבית לבית אחר, עד שלא יאומן שיצא מפי חכם מובהק להחמיר בזה, וכל מי שיש לו מוח בקדקדו יבין וישכיל שא"א בעולם שתכנס טומאה מבית לבית דרך הביב במקום שיש חומה מפסקת שקורין בראנדמויער, שלא מצינו בכל הטומאות שאחד מהן מטמא באהל חוץ מן המת] ודבר שיצא לדון בדבר החדש אין לך בו אלא חדושו דלא שייך טומאת אהל אלא באחד מג' דרכים. א) שמאהיל אדם או אוכלין נגד גוף המת בכולו או מקצתו, אף אם המת במקום מגולה בלא אהל, אמנם בזה אין בצדדי מת טומאה כלל ובהפסקה כל דהו סגי כיון שאין אהל. ב) שמאהיל המת כולו או מקצתו על האדם או על הטהרות כנגדם ממש. ג) שהיה המת והאדם תחת אהל אחד וזה הנקרא בגמ' (המשנה) המשכה [כדאיתא בחולין קכ"ה ע"ב] והוא עיקר טומאת אהל המפורש דכתיב אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל יטמא. למדין מזה היכא דליכא חד מג' טומאות אהל אלו, לא שייך טומאה לא מד"ת ולא מד"ס ומה שמצינו בכמה דוכתי בגמרא טומאה נכנסת ממקום למקום אין הפירוש טומאת מת יש לה כח מעיקר הדין לילך מאהל לאהל מעלית לתחתית ואף מתחת לארץ דרך נקב פ"ט לבית אחר זה טעות, דלעולם לא שייך טומאת אהל אלא באחד מג' דרכים שבארנו [דעת הרב טע"ט פתוח אינו מביא טומאה לבית אחר אלא אם התקרה בשטח אחד, אבל אם טומאה בביב מקורה וחללו טפח ויש לו יציאה טפח אף שפתוח לצד הבית טפח אינו עולה הטומאה לבית לפי שתקרת הביב מבדיל בין הטומאה לבית ואין כאן אהל א' ואין אומרים הטומאה נכנסת דרך נקב מחדר לחדר אלא אם שתי התקרות בשטח שוה ולא אם תקרה א' למטה וא' למעלה, ומה שיש לתמוה ע"ז כתבתי לקמן. נ"א] ודבר זה א"צ לפנים שמוסכם מכל הפוסקים, ואפ"ה אביא ראיות מלבד המשנה דביב:

במ"א פ"ה דאהלות:

תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי המת בש"א הכל טמא, ובה"א התנור טמא והבית טהור, רע"א אף התנור טהור, והסכימו מפרשי משניות לפרש המשנה שיש בעין התנור טפח על טפח [הר"ש פירש להדיא בפותח טפח הבית טמא ומיירי שאינו פתוח טפח, והרע"ב והרמב"ם שתקו מזה, אבל הרא"ש פירש דמיירי שיש בעין התנור טע"ט דאל"ה אפילו טומאה בעין, התנור טהור עכ"ל. כוונתו לע"ד העין טע"ט, אבל בפי התנור לבית מודה לר"ש דאין בו פו"ט, ואף אי מיירי שפתוח לבית טע"ט, מ"מ הטומאה שבאה ע"י עין התנור אין לדמות לשאר טומאות כמ"ש מהר"ם הביאו תוי"ט, שאני כלי דמה"ת לא עיילא טומאה אלא דרך פתח הכלי ועינו של תנור אינו להכניס אלא להוציא עי"ש, והרמב"ם פירש התנור שקוע בארץ וי"ל דמיירי התנור פו"ט לצד הבית, אבל לא עין התנור כמ"ש הר"ש דלחומרא טמאו התנור דנכנס טומאה לכלי אף בנקב קטן אבל לא לבית, ולרמב"ם הטעם כיון שמשוקע בארץ ואינו דומה לכלי, נ"א] ואפ"ה לא נכנסת הטומאה דרך התנור לבית והטעם מבואר ברמב"ם [פי"ח דטו"מ] התנור טמא והבית טהור לפי שאין התנור גבוה מן הארץ כדי שתבוא הטומאה לבית, והסכים עמו הראב"ד והקיל יותר אפילו בגבוה מן הארץ טע"ט, וכ"מ מפרש הרמב"ם לפמ"ש בפה"מ שעין התנור הוא הנקב אשר בשפלות הארץ וכו', ומיירי שהתנור משוקע בקרקע הבית, נמצא לענין זה אין אהל אחד עם הבית שיבוא לו טומאה שנכנסת לתנור דרך עינו עכ"ל. הרי לפנינו שלעולם אין כח לטומאה לכנוס בעצמותה ממקום למקום, אם לא היכי שאהל אחד עם המת עצמו, והטעם מבואר כיון שהתנור בתחתית הארץ לא שייך לומר חבוט רמי וגוד אחית [סוכה כ"ב פירש"י חבוט רמי השפל והשלך תקרה שלמעלה על אויר שתחתיו ברוחבה וגוד אחית משוך אותה והורד לעשות מחיצה בארוך. נ"א] שתקרת הבית תהיה מונחת על פתח התנור ונדבקת לאהל עין התנור, דא"כ אין כאן אהל כלל להביא הטומאה על הטהרות שבבית שהרי תקרת הבית מכסית התנור, ולקמן אבאר יותר:

למדין מזה שאין לתמוה ענין הביב שאין טומאה נכנסת [צ"ל על ענין הביב שאין טומאה נכנסת מתוך הבית לביב ומפתח הביב לביב. נ"א] שהרי לפנינו שעין התנור נראה קצת כאהל אחד [עם התנור והבית] אפ"ה אין הטומאה נכנסת חוץ לגבולה אפילו כחוט השערה כיון שאין אהל אחד ממש. [אף לפי פירושו לענ"ד אין דמיון לביב, התם בתנור אמרינן הבית טהור היינו הטהרות שמונחות בבית ושם שפיר קאמר שא"ל חבוט רמי שאז אין כאן אהל כלל על הטהרות, אבל הכא שהטומאה בבית אם נאמר חבוט רמי, תקרת הבית עם הטומאה מונחת על פתח הביב והביב חללו טפח ומקורה, ולמה יהיה הביב טהור אם בתקרה הטומאה. נ"א] ומש"ה מטהר ר"ע אפי' התנור, ולב"ה מטמא התנור כיון שנראה (כדבר אחד עם התנור עתוי"ט. נ"א] ואפ"ה הבית טהור מה"ט גופא שאין אהל אחד, ונראה שמפרשי משניות פרשו (צואר) צורת התנור שעומד תחת תקרת הבית כתנורים שלנו ולא כרמב"ם, א"כ ק"ו שאין כח בטומאה לכנוס] להכנס מבית ופתח הביב לתוך הביב לפי שאין אהל הבית ואהל הביב אחד שתקרת הבית ותקרת הביב מפסקת לגמרי בין הביב ובין [תקרת הבית] וזהו שכתב הרמב"ם אמרו טע"ט חוצץ בפני טומאה לפי שקבעו לו בשם אהל בפ"ע, עיין דברים ברורים כשמלה, כפתור ופרח:

העולה מזה לעולם אין טומאה נכנסת ממקום למקום אלא בענין שאנו אומרים שהכל נעשה אהל אחד והיינו היכי דשייך גוד אחית וחבוט רמי, והכא לא שייך, ואם [צ"ל דאא"ל שהם אהל אחד א"כ אין לטומאה כלום כמש"ל] אהל אחד, אין לטומאה כלום ממקום למקום, כ"ש מביב לבית. [וקשה האיך מפרש פ"י דאהלות מ"ד דמוכח הטומאה בבית ועליה ע"ג ויש ארובה פו"ט בין הבית לעליה