פתח האוהל סד

בא"ר וברש"ש ובמ"א שם, ולפע"ד כיון דקושטא דמילתא אין נפ"מ בין שהוא לאויר או מבית לבית נקט רש"י ז"ל פעם הכי ופעם הכי:

עוד כתב הפנ"י שם בסה"ד וז"ל מיהו מה שכתב רש"י כאן לשון חישב עליה למאור, נראה דלא דק ואשיגרת לישנא בעלמא הוא, דהא להדיא תנן בפי"ג דחור שחררוהו שרצים וחישב עליה למאור, שיעורו כמלא מקדח שהוא פחות אפילו מטע"ט, ושיעור דמלא אגרוף היינו כשלא חישב עליה לא למאור ולא לתשמיש ע"ש עכ"ל. ומה מאד תמוהים דבריו ז"ל, דח"ו מעולם לא עלתה על דעת רש"י ז"ל לומר דאם חישב למאור יהיה שיעורו מלא אגרוף נגד משנה מפורשת ובפרט שאין שום נפ"מ בזה לכאן, ולמה הוצרך רש"י ז"ל לכתבו. אך דרש"י ז"ל כתב דמודה ר"י שאע"פ שאינו עשוי בידי אדם, חשוב להיות אהל, דבמלא אגרוף מצינו חשוב, למאור שאינו עשוי בידי אדם, והיינו דמצינו שחשוב להיות אהל גבי מאור שלא נעשה ביד"א, וזה פשוט כוונת רש"י ז"ל, אבל מעולם לא היה כוונת רש"י ז"ל שחישב עליה למאור, והרב הפנ"י ז"ל קירב את הרחוקים בזרוע, ובמקום חשוב שכתב רש"י ז"ל כתב הפנ"י חישב, ואי היו מגיהין בי"ת במקום למ"ד, ובמקום למאור שאינו עשוי ביד"א צ"ל במאור שאינו כו' היה ניחא טפי, והוא דשם במאור מצינו דמלא אגרוף הוא אהל חשוב וז"פ. [ועי' בעירובין (ד"ל ע"א) ובחולין (דקכ"ה ע"ב) ובסוף שבת שכתב רש"י ז"ל דשיעורו הוא מלא אגרוף וזה צ"ע כמ"ש במש"א פי"ג מ"ב ובחדושי הרש"ש ז"ל]:

קשה לי בהא דתניא בתוספתא שהבאתי לעיל חלון שבין שני בתים שיעורו בפו"ט, סתר את החיצון אע"פ שלא חישב עליה שיעורו מלא מקדח, ומ"ש מחלון הנעשה שלא בידי אדם דשיעורו מלא אגרוף, אע"פ שהוא לאויר, והרי הכא דלא חישב עליה ולא עשה שום מעשה בגוף החלון רק שסתר הכותל החיצון אמאי יהיה שיעורו מלא מקדח ויש לחלק, וצ"ע מדוע השמיטה הרמב"ם ז"ל:

סימן ז העתק תשובת הרב הפנ"י ז"ל בענין ביבין הקמורין כפי אשר נדפס באשכול סוף ה' טומאת כהנים שהעתיקה הרב בעל נחל אשכול משו"ת מאמר מרדכי עם הגהות נחל אשכול:

זה לשון הרב הפנ"י ז"ל:

בבואי לק"ק פפד"א עיר הגדולה לאלהים רבתי עם רבתי בדעות ראיתי שערוריה בין כהני ה', בהיות שאין ליהודים פה כ"א רחבה אחת ארוכה כמו שהיא מצפון לדרום, ונחלקת לב' שכונות, א' מצד מזרח ושכנגדה לצד מערב, ואין הפסק בין בתי כל שכונה ושכונה כ"א במקומות מעט, וכי ימות מת בא' מבתי השכונה הוצרכו הכהנים להיות נעים ונדים משכונה לשכונה שכנגדה, ואם גם באותה שכונה ימות מת לא ימצאו מנוח לכף רגלם ללון ברחוב כ"א במקומות מעט, וספרו לי הכהנים צערם, ואמרתי הלא אפשר לתקן ע"י הפסקת חומות שקורין בראנדמויער שעושין ריוח בין הדבקים בגגין וזיזין הבולטין, ואמרו לי שלא יועיל מחמת הביבין שמתחת לארץ בכל אורך השכונות, ששם שופכים כל בתי כסאות וכל השופכים שבבתים הכל הולך אל מקום אחד מתחת לארץ, וחוזרת [פי' הטומאה שבבית זה לחבירו. נחל אשכול] אף מתחת לחומה דרך הביב, ולדעתי אין בית מיחוש שתסוב הטומאה מבית לבית מתחת לארץ, הרי שנינו בפ"ג דאהלות ביב שהוא קמור תחת הבתים יש בו פותח טפח, ויש ביציאתו פו"ט טומאה בתוכו מה שבבית טהור [ומסיים במשנה טומאה בבית מה שבביב טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס, הרב הפנ"י מפרש שהביב פתוח טפח לא לבד בחללו אלא גם פתחו נגד הבית פתוח טפח, ומ"מ אמרינן טומאה בביב לא נטמא הבית כיון שיש לביב יציאה פתוח טפח, נ"א] יש בביב פו"ט ואין ביציאתו פו"ט טומאה בתוכו הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכו טהור [שדרך הטומאה לצאת מן הבית ולא להכנס לביב. נ"א] עכ"ל. ובתוספתא הובאה בר"ש איתא, פיו קמור ד' על ד' טפחים וכן בכולי בבי [כ"מ דתני במתניתין טפח קתני בברייתא ד"ט. נ"א] ולא פליגי מתניתא איירי בכזית (שאסור) ששיעורו בטפח, וברייתא איירי בנפל שהוא יותר מכזית, ופירש הרמב"ם כ"מ ששנה במשנתנו פותח טפח ירצה שיש גם בטפח [צ"ל בפתח הביב פתוח טפח במקום שפתוח לבית, ולא לבד בחלל הביב, ומציעתא יש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט טומאה בבית הביב טהור, נמי איירי שהביב פתוח טפח וקצה הטומאה נכנסת בביב, קושיא זו מתרץ בהמשך התשובה. נ"א] הביב פתוח טפח וכן כפל במשנה שהכל תלוי בפתח הביב הפתוח לבית, אפ"ה ברישא אין טומאה יוצאת מפתח הביב לבית וכן להיפך אם הטומאה בבית אינה יוצאת תוך הביב אע"ג שפתח הביב טפח, והאריך שם בטעם, ושאר מפרשים קצרו לגודל הפשיטות, רק בבא מציעתא יש בביב פו"ט ואין ביציאתו פו"ט, טומאה בבית מה שבביב טהור, טומאה בביב מה שבבית טמא נחלקו אבות העולם הרמב"ם מפרש שנכנסה טומאה לבית דרך פתח הביב כיון שפתוח טפח, ואין ביציאתו טפח פתוח. ובשיטה זו פירשו מקצת רבותינו הצרפתים וכמה מקדמונים שהזכיר הרמב"ן בתה"א דלית להו האי סברא דבוקעת ועולה דלא אמרינן הכי כל היכא דאיכא חלל טפח על הטומאה וסתום למעלה, לכן הכא לא נכנסת הטומאה מן הביב לבית אי לא הוי פתוח טפח לצד הבית, וכן ברשב"א ורמב"ן ב"ב ק', אבל הביאו שגם מקצת חכמי צרפת ס"ל כתוס' ב"ב ק' כל שיש חלל טפח אף שסתום למעלה בוקעת ועולה אפילו שלא כנגד הטומאה כקבר סתום, ולדידהו אפשר שהמשנה איירי שאין פתח הביב פתוח למעלה כ"מ מר"ש ורא"ש דמ"מ כיון שיש בחללו טפח ואין לו יציאה טפח טומאה בוקעת, להכי הבית טמא אם טומאה בביב, והביב טהור אם טומאה בבית כיון שאין פתוח טפח לצד הבית ויש בחללו טפח הוי כחדר אחר שיש לו תקרה, ובסיפא שאין לביב חלל טפח נחשב כקרקעית הבית כמ"ש הרע"ב להכי טומאה בבית הביב טמא, אבל תוס' ע"ז מ"ב כתבו דלא נטמא בעמדו רגליו על הבור שבתוכו הטומאה דיש בו חלל טפח ולא הוי רצוצה. נ"א], וכן דעת תוס' בע"ז וא"צ להגיה כמהרש"א אלא הדברים ברורים כגי' מהר"ם לובלין כמו שהארכתי בקונטרס, וכן דעת רש"י ברכות גבי מדלגין היינו ופסחים וע"ז ונדה ונזיר [ברכות י"ט, פסחים ט', ע"ז מ"ב, נדה ט"ו, נזיר נ"ג ע"ב. וכן דעת ראב"ד כמש"ל קע"ט, ומרמב"ם פ"ז דטו"מ נראה דס"ל כתוס' בברכות דחלל טפח מטמא כל סביביו ודוקא בקבר. נ"א] ביש חלל טפח לא אמרינן בוקעת ועולה, אמנם כת החולקין הרא"ש והר"ש מפרשים בבא מציעתא דמשנתנו טומאה בביב הבית טמא משום דטומאה בוקעת ועולה וכ"כ תוס' במשנה דכוכין [ב"ב ד"ק ע"ב] וכמ"ש מהרש"א שם [שאין הטעם שהבית טמא כיון שאין יציאת הביב טפח ויוצאת דרך הבית, ליתא דמ"מ יוצאת אפילו בנקב קטן שהרי הנקב עשוי להגרות כל אשר בתוכו אלא ודאי הטעם משום שהטומאה בוקעת ועולה כל שאין ביציאתו טפח תוס' ברכות. נ"א] אלמא אדרבה פשיטא להנך רבוותא טפי הך סברא דלא שייך למימר שהטומאה תכנס מפתח הביב לבית [שמודים לפירוש רמב"ם שהביב פקוח פתחו טפח לצד הבית, ומ"מ אינו מביא טומאה לבית