פתח האוהל סג

לתשמיש דהיינו להושיט דרך שם שום דבר אבל למאור שיעורו מלא מקדח ע"ש, ואפשר משום דסתם ארובה היו עושים כדי להשתמש על הגג ולא נעשה למאור כמו חלון מש"ה שיעורו בטפח, דאל"כ קשה למה נקט דוקא בעשאו לתשמיש דשיעורו טפח ולא נקט מלא מקדח דכיון דהוא לאויר מסתמא הוא למאור דמש"ה אם סתר החיצון הפנימי שיעורו מלא מקדח אע"פ שלא חישב למאור וצ"ע עוד. ועיין ברמב"ם ז"ל רפי"ד:

וברמב"ם ז"ל פט"ז ה"ג שהעתיק משניות דארובה הנ"ל כתב וכל אלו הדינין בעושה ארובה אבל תקרה שנפחתה מאליה שיעורה מלא אגרוף כמו שביארנו עכ"ל, וקשה שלא כתב ג"כ ודוקא דחשבו לתשמיש ולא למאור:

והנה בחכמת אדם כתב בהא שכתב הט"ז (בסי' שע"א) לענין סריגין חוצצין לא שייך בחלונות שלנו דעשוין למאור דבהדיא כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ד ה"ד דשיעורו בפונדיון ע"ש ובבינת אדם בסופו, ופשוט דכוונתו בחלונות העשוים לאויר אבל לא בין בית לבית, ומש"ה הביא מרמב"ם ז"ל ולא ממשנה דאהלות משום דברמב"ם ז"ל מבואר טפי דאם גלוי לשמש ואין עליה תקרה. וראיתי בשדי חמד כללים מ"ט כמ"ד שהביא שגם בפרח מטה אהרן כתב כן אך בספר חיי אריה השיג דכיון דהוא אינו גלוי לשמש שיעורו בטפח ע"ש, ולפע"ד דודאי כוונת החכ"א ג"כ רק באופן שגלוי לשמש:

אמנם יש לדון דבחלונות שלנו הרי למעלה סמוך לגג עשוי עטרות ופתוחים וא"כ הוי כמו תקרה על גבו דשיעורו טפח כמ"ש הר"ש ז"ל הנ"ל דהתקרה מאפלת עליו, וכ"כ הרמב"ם ז"ל הנ"ל דדוקא שאין עליה תקרה וגלוי לשמש. וכן מוכח בהדיא בראב"ד ז"ל פט"ז בהשגה הבית שנסדק, דהואיל דיש לפניה תקרה עודפת דינו כחור שבין בית לבית ע"ש, אך אפשר דבבתים הגבוהים שעשוים חלונות תחתיים שניים ושלישים די"ל דהחלון הסמוך להגג דשם התקרה מאפלת שיעורו בטפח והחלון שתחתיו דרחוק מהעטרה י"ל דאינו מאפיל עליה ושיעורו במלא מקדח וצ"ע אך לדינא אין נפ"מ לכאורה דחלונות שלנו הרי הם גדולים הרבה אך יש לדון אם החלונות מוגפים דהזכוכית חוצצים כמ"ש בנו"ב מה"ק (סי' צ"ה וצ"ו) הובא בפ"ת (סי' שע"א סק"ט) ויש בהחלונות טסי ברזל מנוקבים העשוים להחליף האויר הנקראים [ווינטעלאטאר] אם יש בנקב אחד כשיעור פונדיון מביא הטומאה, דהרב ז"ל פירש חלון שהוא לאויר להכנס אויר העולם:

והנה שיעור פונדיון מבואר בכלים (פי"ז מי"ב) ושנעשה בידי אדם שיעורו כמלא מקדח גדול של לשכה שהוא כפונדיון האיטלקי, וכסלע הנירונית וכמלא נקב שבעול. והנה בתפ"י כאן כ' דשיעורו שליש טפח דכיון שהוא כסלע הנירונית ושיעור סלע הוא שליש טפח כדאיתא ביו"ד (סי' ל') ובש"ך שם, ובמחכ"ת נעלם ממנו גמרא דבכורות (דל"ז ע"א) דסלע נירונית גדולה מסלע סתם והובא בתוס' וברמב"ן ז"ל בב"ב (ד' י"ט) גבי דיני חלון ע"ש. והרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות כאן כתב דשיעור שירי המאור רום אצבעיים על רוחב הגודל, הוא שיעור גדול ממקדח, ובתוס' בב"ב שם כתבו דחלון העשוי למאור אינו מתמעט עד שלא יהיה רום אצבעיים על הגודל משמע דמקדח גדול מזה וכ"כ במש"א, אך הב"ח ז"ל שם גריס רום אצבע על רוחב הגודל ע"ש:

ושיעור מלא אגרוף בחלון הנעשה שלא בידי אדם, מבואר בכלים שם דזה הוא אגרופו של בן בטיח ר' יוסי אומר ישנו כראש גדול של אדם והר"ש ז"ל שם הביא התוספתא דכלים ב"מ פ"ז אגרוף שאמרו ר"ט (אומר) פושט ראשי אצבעותיו ומראה, ר"ע (אומר) קופץ אצבעותיו ומראה, ר' יהודה אומר מניח אצבעו על גודלו כופל חוזר ומוריד, ר' יוסי אומר ישנו בראש כרים גדולין של ציפורי, אחרים אומרים משמו טפח ושליש טפח וכך היו משערים עד שלא בא בן בטיח ע"כ:

והנה הא דקתני ברישא חררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת שיעורו מלא אגרוף, פשוט דלאו דוקא בחלון שהוא לאויר דביה איירי מתני', אלא ה"ה בחלון שבין בית לבית דשיעורו טפח אם נעשה מאליו שיעורו מלא אגרוף, דהרי חלון שבין בית לבית קיל ממנו דשיעורו טפח והוא יותר מפונדיון, וכמו דבסיפא דקתני בנה בית חוצה לה שיעורה בפו"ט, אע"ג דסיפא איירי רק בחלון שעשוי לשמור גנות ופרדסים לפירוש הר"י ב"ר מרדכי ז"ל, מ"מ קאי גם ארישא כמו שכתבתי לעיל, וכן מפורש בהדיא ברמב"ם ז"ל (פט"ז ה"ד) והיא מתוספתא פי"ג הובא ברמב"ם ז"ל בפה"מ ובר"ש (פי"ב מ"ב) דארובה שבין בית לעליה שנפחתה מאליה שיעורה מלא אגרוף ע"ש:

ובבכורות (דל"ז ע"ב) כתב רש"י ז"ל מאור שלא נעשה בידי אדם שנפל הכותל מאליו מעט בין בית לבית, ובסוכה (דכ"א ע"א) בהא דקאמר בגמרא מודה ר' יהודה כמלא אגרוף כתב רש"י ז"ל אהל שרחב כמלא אגרוף שהוא יותר מטפח מודה ר"י שאע"פ שאינו עשוי בידי אדם חשוב להיות אהל דבמלא אגרוף מצינו חשוב למאור שאינו עשוי בידי אדם כדתנן באהלות ובמסכת בכורות מייתינן לה בפרק על אלו מומין מאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו להוציא את הטומאה לאויר כמלא אגרוף וזה אגרופו של בן בטיח וכי קאמר ר"י דאינו אהל היכא דאין עשוי בידי אדם בטפח קאמר עכ"ל:

ובפנ"י שם עמד בסתירת דברי רש"י ז"ל דאמאי בבכורות כתב בכותל בין בית לבית, והכא בסוכה כתב דשיעורו להוציא הטומאה לאויר כמלא אגרוף, וכתב לתרץ וז"ל, והנלע"ד ליישב דודאי פרש"י בבכורות עיקר, דעיקר שיעור מלא אגרוף במאור היינו מבית זה לבית זה כדאשכחן במשנה פי"ג דאהלות דנקיט כמה שיעורין חלוקין במאור ומסיים בה בהאי לישנא להביא את הטומאה ולהוציא את הטומאה, ור"ש פליג וקאמר להביא כו', ופשטא דלישנא דלהביא ודאי משמע מבית זה לבית זה, ועוד דבמשנה הסמוכה קתני חלון שהוא לאויר, אלמא דמעיקרא לאו לאויר היה אלא להביא מבית לבית, וע"ש בפירוש המשניות, אלא לפי שכבר כתבתי בסמוך ובכמה דוכתי דטומאה שמבית לבית ובצדה דרך חלונות אינה אלא מדרבנן כו', נמצא דלפ"ז לא הוי א"ש הא דאמרינן בשמעתין דמודה ר"י במלא אגרוף דטהור דלענין טומאה דאורייתא איירי, וא"כ האי שיעורא דמלא אגרוף מאי עבידתיה ואי משום דלרבנן נמי אשכחן האי שיעורא דמלא אגרוף במאור שלא נעשה ביד"א, מ"מ איכא למימר דשאני התם דטומאה מבית לבית לא הוי אלא טומאה דרבנן כו' לכך הוצרך רש"י לפרש דלענין חציצה הוי טעמא דר"י מסתברא כיון דמלא אגרוף הוי שיעור חשוב אפילו לרבנן לענין טומאה דאורייתא כגון להוציא את הטומאה לאויר כו' עכ"ל:

ומאד תמוהים דבריו ז"ל מ"ש דרישא איירי בכותל שהוא בין בית לבית מדקתני סיפא חלון שהוא לאויר, שהרי לכל הפוסקים הרישא איירי ג"כ דוקא שהוא לאויר, דבין בית לבית היה שיעורו טפח וכדאיתא בהדיא בתוספתא וכמש"ל. ומה שדייק הפנ"י מהא דקתני בין להביא את הטומאה ובין להוציא את הטומאה דע"כ איירי בכותל שבין בית לבית. הנה הרמב"ם ז"ל שם בפה"מ כתב להביא היינו שאם היה שם טומאה דהחלון מביא הטומאה לבית או שהיה טומאה תחת אהל מחובר בזה החלון, וכוונתו שעשה אהל לפי שעה סמוך להחלון דזה אינו מבטל ממנו תורת מאור לפי שאין נטוי אלא לפי שעה כמ"ש הר"ש ז"ל, ועי' עוד