פתח האוהל סב

ואמר אביי בור ברה"ר עמוקה עשרה ורחבה ארבעה מלאה מים וזרק לתוכה חייב מלאה פירות וזרק לתוכה פטור, מ"ט מים לא מבטלי מחיצתה פירות מבטלי מחיצתה וע"ש בתוס', וא"כ גם הכא נימא דחלק הכותל מה שהוא שם לא גרע ממלא עפר וביטלם שם דמבטלי מחיצתא, וכן אמאי לר"מ חייב במזוזה אם יש בו כדי לחוק דמ"מ נימא דמבטלו שם ושוב אין כאן שער, וע"כ דהלכה חוקקין להשלים דרואין שכל החקק אינו שם כלל וכמאן דליתא דמי, וא"כ מאי קשיא להו להתוס' דהעצמות חוצצים:

ובירושלמי עירובין (פ"י ה"ט) איתא ר' אבא בר פפי בעי למה עבד ר"מ את הכותל מיבעיא ליה הא דסבר ר"מ חוקקין להשלים לענין מאי מר חוקקין. קה"ע] כמים [או] כנקוב, אין תימר בגמום, אפילו למעלה מעשרה מותר, אין תימר בנקוב אפילו למטה מעשרה אסור ע"כ, ובפירוש הב' כתב הקה"ע דמספקא ליה אי כגמום כאלו נחתכה הפתח מלמעלה עד מקום החור או כנקוב כאלו חקוק בו במקום המפתח מקום דע"ד, וה"ג אי כגמום למטה מעשרה מותר ואי כנקוב אפילו למטה מעשרה אסור, וע"ש בשירי קרבן, ובתוס' שבת (ד"ז) וביפה עינים שם, וצ"ע עוד בזה:

והנה רש"י ז"ל בחולין שם כתב בהא דר"מ מטמא אם יש בצוארו פו"ט, דאע"ג דאין חללו טפח סבר ר"מ דממשיך הואיל ורחבו טפח ע"כ, ולא כתב טעמו של דבר, ובמש"א כתב משום דר"מ גזר הקיפו משום עביו וחכמים ס"ל דרק גבי אכר גזרו דשכיח כרפט"ז ע"ש, ודוחק דהרי הכא הוא להביא הטומאה על אחרים:

והריטב"א ז"ל בעירובין (דק"א) כתב וז"ל ש"מ לר"מ חוקקין להשלים, ק"ל מאי שמעתא דהא שמעינן לה שפיר ממתני' דכפה דההוא לית ליה פתרון אלא בהכי וכדנקטינן לה בכל דוכתא להדיא, וי"ל דאפ"ה כיון דלא מתנייתא בהדיא התם, בעי למידק לה מהכא נמי אגב דדייקינן באידך א"נ דהכא קמ"ל טפי דאמרינן לה אפילו בדלתות בעלמא שיש קצת תורת כלי עליהם אלא שמחוברין לקרקע כנ"ל עכ"ל, משמע בהדיא דס"ל דבכלי לא אמרינן חוקקין להשלים וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בריש שבת דלא אמרינן לבוד בכלי, וקמ"ל דבדלתות אמרינן חוקקין, ולפ"ז ע"כ אי"ל דטעמו של ר"מ הוא משום דאמרינן חוקקין להשלים דכלב לא עדיף מכלי, ועי' בססי' שאח"ז עוד בענין חור הנעשה שלא בידי אדם:

סימן ו שיעור חלון העשוי למאור באהלות שם תנן (פי"ג מ"א) העושה מאור בתחלה שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה ובמשנה ב' תנן חלון שהיה לאויר [להכניס בו אויר העולם והיינו חלון העשוי למאור, ומשום דבעי למתני בנה בית חוצה לה הדר תנייה. הרב] שיעורה מלא מקדח, בנה בית חוצה לה כנגד החלון ונתבטל אויר של חלון שיעורה בפו"ט כחלון העשוי לתשמיש. הרב] שיעורה בפותח טפח, נתן את התקרה באמצע החלון ] [שנמצא החלון חציה למעלה מן התקרה וחציה למטה. הרב] התחתון בפותח טפח [כדין חלון העשוי לתשמיש דהא אין כאן אויר. הרב] והעליון מלא מקדח (דלמעלה מן התקרה הוא לאויר. הרב]:

והר"ש ז"ל שם כתב חלון שהיה לאויר, להכנס לאויר ] העולם והוא החלון העשוי למאור דלעיל [במ"א] ועוד יש לפרש לאויר שצופה בה למרחוק לשמור גנות ופרדסים, למאור ולאויר שיעורו שוה, אבל קשה דלעיל הו"ל למיתנייה בהדי אינך ולימא למאור ולאויר שיעורו מלא מקדח, לכך נראה דהכל אחד והדר תנייה הכא משום דבעי למיתני בנה בית חוצה לה, ועוד יש לפרש שהוא לאויר העולם כמו אויר דכולה מכלתין שאין אהל ע"ג דלא חשיב חלון למאור אא"כ אין תקרה קבועה ע"ג מבחוץ לפי שהתקרה שע"ג מאפלת עליו, וכן מוכחא סיפא דקתני בנה בית חוצה לה וקתני נמי נתן את התקרה, ואע"פ שאין ע"ג תקרה מבחוץ שייכא בו הבאה כגון אם טומאה בבית ובא אדם ונתן בו אצבעו בחלון זה או הניח בו כלי או שהאהיל עליו אהל בצד הכותל נטמא כל שהאהיל לפי שהטומאה יוצאה ואין אותו אהל מבטל ממנו תורת מאור שאינו נטוי אלא לפי שעה וכן עיקר עכ"ל. וכן פירש הרמב"ם ז"ל בפה"מ ובחבורו פי"ד ה"א ובה"ה, דחלון שהוא לאויר היינו חלון שהוא למאור דרישא ורק דקרי לאויר מפני שאין עליה תקרה אלא גלוי הוא לשמש ע"ש וכ"פ הרא"ש ז"ל:

אבל בתוס' ב"ב (די"ט ע"ב) בד"ה רקיק כתבו דיני חלון בשם ר"י ב"ר מרדכי ז"ל דחלון העשוי לאורה היינו למאור שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה, וסיפא דקתני חלון שהוא עשוי לאויר היינו שאינו עשוי לא לאורה ולא לתשמיש אלא לאויר ולשמור גנות ופרדסים, ושיעורו כמלא מקדח בינוני, דברישא קתני כמלא מקדח גדול של לשכה ובסיפא קתני סתם כמלא מקדח, ולא קשה מה שהקשה הר"ש ז"ל דאי החלון דסיפא לאו היינו החלון דרישא אמאי לא קתני תרוייהו ברישא ולימא למאור ולאויר שיעורו מלא מקדח, והרי אין שיעורם שוה דרישא מקדח גדול דוקא וסיפא במקדח בינוני:

ולפי שיטת הר"י ב"ר מרדכי ז"ל היה לכאורה אפשר לומר דהא דקתני בסיפא בנה בית חוצה לה שיעורה בפותח טפח קאי דוקא אחלון שהוא לאויר דאיירי בה, אבל בחלון שהוא למאור אע"ג דבנה בית חוצה לה שיעורה מלא מקדח, כיון דלא קתני הך דינא דבנה בית חוצה לה ברישא רק בסיפא. אמנם בסמ"ג כתב ג"כ דיני חלון לר"י ב"ר מרדכי ז"ל דסיפא חלון העשוי לאויר כגון לשמור גנות ופרדסים שיעורו מלא מקדח סתם אעפ"כ כתב ברישא חלון העשוי לאורה בידי אדם כגון שאין עליה תקרה וגלוי לשמש שיעורו מלא מקדח גדול ע"ש ובכל בו:

וכן מוכח בתוספתא רפי"ג הביאה הר"ש ז"ל במ"א דאיתא פתח שעשאו למאור שיעורו מלא מקדח, הגיפו למאור שיעורו בפותח טפח. ב' חלונות זו לפנים מזו החיצונה העשויה למאור שיעורה מלא מקדח ע"כ, וכתב הר"ש ז"ל שיעור הפנימית לא מפרש ומסתברא בפו"ט. הרי דהכא בחלון העשוי למאור ג"כ דוקא החיצונה שיעורה מלא מקדח אבל לא הפנימית. והנה ע"כ צ"ל דהא דקתני בתוספתא מלא מקדח סתם ע"כ היינו מלא מקדח גדול דהרי העשוי למאור הוא שיעור של מלא מקדח גדול:

עוד תניא בתוספתא שם חלון שבין שני בתים שיעורה בפו"ט, סתר את החיצון אע"פ שלא חישב עליה שיעורה מלא מקדח, נתן את התקרה באמצע חלון התחתון בפו"ט והעליון מלא מקדח, השפיל את הקורה למטה מאמצע חלון העליון בפו"ט והתחתון מלא מקדח. וכתב הר"ש ז"ל דכשסותר בית החיצון נעשה חלון לאורה ואע"פ שלא חישב עליה ע"כ. ונראה בודאי לשיטת הר"י ב"ר מרדכי ז"ל ג"כ כשסתר הבית החיצון דשיעורה של חלון הפנימי מלא מקדח היינו מקדח גדול כחלון שהוא עשוי לאורה, דאע"פ שלא חישב עליה נעשה לאורה כיון דגלוי לשמש, אבל אי"ל דשיעורו מלא מקדח בינוני, דהרי מסתמא לא עשוי לשמור גנות ופרדסים:

וקשה לי בהא דאיתא בר"פ יו"ד דארובה שהיא בתוך הבית ומגולה לאויר שיעורה בפותח טפח, והרי כל שהוא לאויר מסתמא הוא למאור ושיעורו מלא מקדח. וראיתי בתפ"י שם שעמד בזה וכתב דמתני' איירי שעשוי