פתח האוהל ס

כמי שהונחה דמיא. אבל לא בשבת] בשבת כתיב לא תעשה מלאכה ונעשית היא מאליה, ברם הכא התורה אמרה ונתן בידה ברשותה ע"כ. וא"כ קשה נהי דאמרינן חוקקין להשלים מ"מ רק ההלכה היא שיהיו רואין כאלו הוא חלל אבל הוא לא עביד החלל וא"כ שיב יהיה צריך כמלא אגרוף כחור הנעשה שלא בידי אדם ואמאי סגי אם יש בצוארו פו"ט:

וכן קשה לר' יוסי דקאמר בגמרא שם דס"ל דרואין את חלל הצואר אם יש בו פו"ט מביא הטומאה, ולא ס"ל חוקקין להשלים. וקשה דמה דכך דיש בחלל הצואר פו"ט מ"מ הרי בודאי דהצואר יש לו דין כאהל שנעשה שלא בידי אדם דהו"ל כחררוהו מים או שרצים ואמאי סגי בטפח, וכמ"ש בסוכה דכ"א דשוורים הו"ל אהל הנעשה שלא ביד"א. ונראה דהנה רש"י ז"ל כתב שם אם יש בצוארו פו"ט מביא הטומאה משום דדופנו העליון מאהיל על הטומאה וראשו השני ממשיך האהל לבית ויוצאה דרך פיו לבית ואף ע"ג דאין לה אהל שחללו טפח, סבר ר"מ דממשיך, הואיל ורחב טפח עכ"ל. הנך רואה דהכא אין דנין לומר דצואר הכלב יהיה לו דין חלון טפח שבין בית לבית דגוף הכלב יהיה כמו בית בפ"ע והצואר מביא הטומאה דבזה שפיר היה צריך מלא אגרוף כדין חלון שבין בית לבית, ורק הכא קא אתינן לה מטעם דצד העליון מביא הטומאה ומטעם טפח על טפח על רום טפח דמביא הטומאה ממקום למקום ובזה קיי"ל כרבנן דר' יהודה דאף ע"ג דלא נעשה מאליה סגי בטפח, ואף ע"ג דהכא הרי הטומאה והכלים אינם תחת אהל אחד מ"מ י"ל כמ"ש הפנ"י הנ"ל דחור הסמוך לבור סגי בטפח, וכתוספתא הנ"ל, וכל שמונח קורה רחב טפח וגבוה טפח מביא הטומאה לבית ואין זה כמו חלון שבין בית לבית, וגם דהכא נעשה אהל אחד מטעם חבוט רמי דהשפל תקרת הבית עם הקורה וכמש"ל בענין לבוד וז"ב לפע"ד דהכא אין לו דין כחלון שבין בית לבית ורק כחור הסמוך לבור וכמ"ש הפנ"י, ובמשנה ספ"ג, דקתני אחד חור שחררוהו המים, וכתב הר"ש ז"ל דקאי אביב הקמור דקתני לעיל, ולשיטת החת"ס איירי דוקא שפתח הביב אשר בתוך הבית סתום דאל"כ מביא הטומאה לבית וכמש"ל בס"ד, הרי דאע"ג דאינם באהל אחד רק הביב פתוח במלאו פתח טפח לבית הבית טמא אף ע"ג שלא נעשה בידי אדם, ובפירוש הרא"ש כתב אם יש בצוארו טפח היינו שיש בחוט המקיפו ד"ט וחומש, כי אלכסון המרובע טפח, וטפח ושני חומשין, וכל שיש בעוביו טפח יש בהיקפו שלש אז בצד העליון של צואר מביא את הטומאה עכ"ל ולא סגי לי' בהיקפו שלש דאז יהיה חללו טפח ויהיה כחור שבין בית לבית ע"כ דהכא רק צד העליון מביא את הטומאה. ולפ"ז שפיר לר"מ אמרינן חוקקין להשלים וכן לר"י דרואין אם יש בחלל הצואר טפח מביא הטומאה לבית וכרבנן דר"י דאהל שלא נעשה בידי אדם סגי בטפח וא"ש:

ולפ"ז יש לתרץ דבהא דקאמר ר"א פיו לפנים הבית טהור פיו לחוץ הבית טמא הקשו בתוס' דהרי ר' יוסי איירי שיש בצואר הכלב פו"ט א"כ מביא הטומאה לבית אע"ג דדרך הטומאה לצאת דרך שולים ולא שייך דרך פיו סוף טומאה לצאת מ"מ הרי מתפשטת הטומאה דרך פיו, ותירצו דר"א לא קאי אכלב דר"י רק בסתם כלבים איירי שאין בצוארם פו"ט עי"ש וזה דוחק דהרי סליק מדברי ר"י וע"ז קאי ר"א ואמר פיו לפנים הבית טהור. אך דהנה בתוספתא רפ"ט דאהלות איתא ר"א אומר נזיר והמת תחת כריסו של גמל אין הנזיר מגלח עליהם ואין חייבים על טומאת מקדש וקדשיו, והקשה בר"ש ז"ל בפ"ח מ"ב. דאמאי לא חשיב כאהל בית והרי אף לר' יהודה דס"ל דאהל שאינו עשוי בידי אדם לא הוה אהל מ"מ במלא אגרוף מודה, ותירץ דהא דמודה ר"י במלא אגרוף היינו רק מדרבנן ואתיא הך דר"א כר"י עי"ש, ולפ"ז א"ש דר"א לשיטתיה דס"ל כר"י. א"כ אף שיש בפיו פו"ט מ"מ אינו מביא הטומאה לבית דפיו של כלב הו"ל אהל שאינו עשוי בידי אדם ככריסו של גמל וא"ש. ולפע"ד היה נראה מה שהקשה הר"ש ז"ל דהרי ר"י מודה במלא אגרוף דהנה בפי"א מ"ג תנן היה אדם נתון שם בש"א אינו מביא את הטומאה ובה"א אדם חלול הוא וצד העליון מביא הטומאה. וכתב התפ"י דב"ש ס"ל דאהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אהל עי"ש. ולפ"ז ר"א דהוא מתלמידי ב"ש לשיטתיה אזיל דאינו אהל ואפילו הוא כמלא אגרוף, דהא אדם חללו הוא מלא אגרוף מ"מ פליגי ב"ש וא"ש, ור' יהודה פליג היינו דס"ל כב"ה וב"ה רק במלא אגרוף ס"ל דאדם מביא הטומאה. ומה שתירץ הר"ש דר' יהודה רק מדרבנן מודה במלא אגרוף הקשיתי לעיל כ"א ס"ט דא"כ איך ס"ל בסוכה דכ"א דחוצץ לקולא עי"ש, ועיין לקמן כ"ג ס"ח מה שכתבתי בזה, [ועיין במלאכת שלמה במשנה שם דכלב שאכל בשר המת דברוב הספרים גרסי ר"א בלא יו"ד, אך במשנה שם איתא ר"א ביו"ד, ואפשר דמש"ה לא ניחא להתוס' תירוץ זה] קשה לי בב"ב די"ט דקאמר שמואל רקיק אינו ממעט בחלון משום דאינו מבטלו פריך מהא דתניא עשבין שתלשן והניחן בחלון או שעלו מאליהן בחלונות ומטלוניות שאין בהן שלש על שלש והאבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה ועיף ששכן בחלון ועכו"ם שישב בחלון ובן שמונה המונח בחלון והמלח וכ"ח וס"ת כולם ממעטין בחלון ופריך האבר והבשר המדולדלין בבהמה וחיה ערקא ואזלא ומשני בקשורה וכן פריך עוף ששכן בחלון פרח ואזיל ומשני בקשור וקשה מה בכך דערקא ואזלא והרי איתא בתוספתא רפי"ד ניטל פקק איספקלריא שיעורה מלא האגרוף [משום דניטלה מאליה] וכתב הר"ש ז"ל רפי"ג פירוש דרך חלונות שסותמין אותן בזכוכית ניטל ממילא] מאותו פקק שיעורו מלא אגרוף משום דעייל ממילא והוי כחררוהו מים ע"כ, וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי"ד ה"ב וז"ל חלון הנעשה שלא בידי אדם כגון שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת, או שהיה חלון פקוק וניטל הפקק או שהיתה בו זכוכית ונשברה שיעורו מלא אגרוף עכ"ל, וא"כ הרי י"ל דאיירי בחלון טפח, וא"כ אפילו ערקא הבהמה שוב תהיה כניטל הפקק דחלון מאליו והו"ל כחררוהו מים או שרצים ושיעורו מלא אגרוף ואינו מביא הטומאה בטפח, וכן עוף ששכן בחלון שפיר סותם ואי דפרח ואזיל שוב הו"ל כניטל הפקק מאליה ואינו מביא הטומאה בטפח:

והנה להראב"ד ז"ל בפט"ו וסייעתו דס"ל דלחור טפח לא בעי הסתימה ביטול רק בחלון ד"ט והא דפריך מעשבין שתלשן והניח בחלון כו' דאינו מבטלו ולא משני דאיירי בטפח ולא בעי ביטול משום דההוא חור מקרי אבל חלון משמע ד"ט ושפיר פריך דבעי ביטול עי"ש, וא"כ שפיר פריך בבהמה דערקא ואזלא דהוה כעשוי ממילא מ"מ הרי איירי בד"ט ושיעורו יותר ממלא אגרוף, אך לרש"י ורמב"ם ושאר פוסקים דגם בחלון טפח בעי ביטול וגם זה נקרא חלון א"כ י"ל דאיירי בטפח או יותר ואף אי ערקא הבהמה לא תבוא הטומאה רק במלא אגרוף:

אך י"ל דלא דמי לחלון שהיה פקוק וניטל הפקק דשם דהיה פקוק סתימה מעלייתא והו"ל סתום לגמרי ואחר שניטל הפקק מאליו שוב הו"ל כחלון הנעשה מחדש שלא בידי אדם, אבל הכא הרי מתחלה שישבה הבהמה בחלון לא הו"ל סתימה מעלייתא דערקא ואזלא ואנן בעינן שיבטל שם הסתימה ואם אינו מבטל לא הוה סתימה, וא"כ בהמה דערקא ואזלא לא היה כאן סתימה מעולם וכן בעוף ששכן בחלון:

ובהא דאיתא התם אבל השלג והברד והגליד והכפור