פתח האוהל נט

לא אמר אלא בכזית מן המת ולענין פתחים אבל הכא סגי בכ"ש הרי דהכא לא איירי בסדק טפח ורק בעלמא קאי ולק"מ לפ"ז:

אך קשה לי לפירוש הראב"ד ז"ל בפט"ז ה"ו שכתב על פירוש הרמב"ם ז"ל במשנה דהבית שנסדק וז"ל, א"א כמה קלקל עלינו את הענין כי הוא מפרש השעורין שבמשנה לטהרה והם אינם אלא לטומאה, ומפני זה השיבוש סיבב פירוש המשנה לדרך אחרת ובתוספתא כותל שנסדק והוא כותל הבית שהוא לצד החצר ויש לפנים תקרה עודפת ואין פתח לזה הבית זולתי זה הסדק, א"נ יש לו פתח אחר אבל אין פתח מציל אלא על פתחים מוגפים אבל על הסדק שהוא פתוח ועל החור שהוא פתוח אינו מציל, ב"ש סברי אינו מוציא את הטומאה עד שיהיה בו ד"ט ואפילו לכזית לפי שאין לסדק תאר פתח, ובית הלל אומרים כעובי חוט המשקולת אף ע"פ שאין בו טפח מפני שהוא ארוך וסופו להיות גדול והולך, ור' יוסי אומר משום ב"ה פותח טפח כדין חור שבין בית לבית לכזית עכ"ל. וקשה טובא דאיך מוציא מבית לתחת התקרה העודפת בטפח כדין חור שבין בית לבית לכזית [דהראב"ד לשיטתיה דלמת גם להוציא הטומאה בעי ד"ט כמש"ל ס"א] והרי בחור שנעשה מאליו בעינן כמלא אגרוף, ודוחק גדול לומר דאיירי דחשב עליו לתשמיש וסגי בטפח, דאמאי נקט ר"י טפח ובחשב לתשמיש דוקא, והרי פליגי הכא בשיעור הסדק שנסדק הכותל הו"ל לר"י למימר שיעורו מלא אגרוף כדין חור שבין בית לבית שנעשה מאליו:

ולפירוש הראב"ד ז"ל קשה ג"כ מתוספתא כנ"ל דכותל שנסדק בין שתי ובין ערב כו' דשיעור הסדק הוא מלא אגרוף, או טפח לת"ק לפי גירסת הגר"א ז"ל, ולא בעינן ד"ט לב"ש לפי שאין לו תאר פתח, ולב"ה כ"ש כמלא חוט המשקולת מפני שהוא ארוך וסופו להיות גדול והולך, וצל"ע בכל זה:

בפסחים ד"ט דקאמר ר' יהודה מעשה בשפחתו של מציק אחד שהטילה נפל לבור ובא כהן והציץ בו לידע אם זכר הוא אם נקבה היא, ובא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצויין שם. וכתבו התוס' דע"כ דליכא בחור פו"ט דאל"כ אכתי נכנסה הטומאה מהחור לבור, ורש"י ז"ל כתב שם דסתם חור חולדה וברדלס פותח טפח הוא וגיררוהו לשם ולא האהיל, וכתבו המהרש"ל ומהרש"א ז"ל דרש"י ז"ל סובר דהחור היה טפח אבל פתח החור לבית לא היה בו טפח ומש"ה לא נכנסה הטומאה לבור. והפנ"י כתב דשפיר כתב רש"י ז"ל דיש בחור טפח מ"מ אינו נכנס טומאה לבור דהא הו"ל חור שחררהו עכברים וצריך כמלא אגרוף להביא הטומאה לבור, וכתב דאף ע"ג דפ"ג דאהלות ת"ק דר"י לא בעי כמלא אגרוף דאחד חור שחררוהו מים או שרצים סגי בטפח היינו דשם איירי דהטומאה והטהרה תחת אהל אחד אבל מאהל לאהל בעינן כמלא אגרוף, וכתב די"ל דהתוס' שהקשו וכתבו דע"כ איירי שאין בו טפח היינו דס"ל דהאי חור של שרצים כיון דסמוך וטפל לבור ממש הו"ל אהל אחד והו"ל כחורי רה"י וסגי בטפח עי"ש. ולא הבנתי דמה בכך דהו"ל אהל אחד והא התם ר' יהודה הוא דקאמר לה מעשה בשפחתו כו' ור"י הרי אף באהל אחד בעי כמלא אגרוף וכמ"ש שם הפנ"י, אך לרבנן שפיר י"ל דאע"ג דמבית לבית ע"י חור הנעשה מאליו בעינן מלא אגרוף מ"מ מהחור לבית סגי בטפח וכמו בכותל בית שנסדק דתוספתא הנ"ל שכתב הגר"א ז"ל דגרסינן דשיעורו טפח, ורק ר' יהודה ס"ל דבעינן מלא אגרוף, כיון דהטומאה הוא בכותל מביא הטומאה לבית בטפח לרבנן ודוק ועי' בחת"ס סי' ש"מ בד"ה ע"כ פירוש ריב"ם. ומש"א רפי"ג:

ובזה נראה לפע"ד דהא דאיתא ברפ"ד במגדל שהוא עומד בתוך הבית כלים שבינו לבין הארץ שבינו לבין הכותל שבינו לבין הקורות, אם יש שם פותח טפח טמאים ואם לאו טהורים, וקשה דאמאי יהיה מהני טפח הא איתא בפי"ג מ"ג החור שבדלת [באמצע הדלת דאינו עשוי לאויר, הרב] שיעורו מלא אגרוף דר"ע, רט"א בפו"ט, שייר בה חרש מלמטן או מלמעלן האומן שתיקן הדלת מלמטן כגון ששייר סמוך לאסקופה או מלמעלן סמוך למשקוף, הרב] הגיפה ולא מירקה או שפתחתו הרוח, שיעורו מלא אגרוף ע"כ. וא"כ הכא הרי האויר אשר בין המגדל לקורה הרי לא נעשה בידים, והוי רק כמו ששייר בה החרש מלמטן או מלמעלן דגם הכא כשהעמיד המגדל הו"ל כמו שהעמיד כותל או דלת והניח למטה ולמעלה ריוח וא"כ צריך כמלא אגרוף, וע"כ דאין זה כחור שבין בית לבית ורק דהוי ככותל שנסדק וכחור בתוך הבור שכתב הפנ"י דמביא הטומאה בטפח כיון דאין הפסק מחיצה בין הבית להטומאה, ורק בכותל שבין בית לבית דאיכא מחיצה ורק שיש חור טפח בזה אם נעשה שלא בידי אדם בעינן כמלא אגרוף. ובזה מתורץ מה שהקשה במשנה אחרונה שם דמאי קמ"ל אם יש שם פו"ט הכלים טמאים וכי גרע מחלון שבין שני בתים ולפ"ז א"ש דקמ"ל דלא בעינן כמלא אגרוף אף דלא נעשה בידי אדם. אמנם חלון שבנו הכותל והונח מקום פנוי ומזה נעשה החלון זה בודאי ל"א דהו"ל חלון שנעשה שלא בידי אדם דהא בכוונה בנה הכותל באופן זה שיהיה חלון חלול ולא גרע מחשב עליו לתשמיש אבל בשייר בה החרש למטה או למעלה דבלא כוונה נעשה שיהיה מקום פנוי וכן הכא דהעמיד שם מגדל ולא בכוונה עשה שיהיה שם מקום פנוי לבין הקורות למגדל ובין הארץ, למגדל זה בודאי הוה כחלון הנעשה שלא בידי אדם:

או י"ל דמש"ה במגדל סגי בטפח אע"ג דהחלל נעשה שלא בידי אדם דבמשנה אחרונה הקשה שם הא הו"ל שיפועי אהלים ויבוא הטומאה פחות מטפח ותירץ דפחות מטפח אמרינן לבוד. ולפ"ז כל שיש טפח שוב יביא הטומאה מטעם שיפועי אהלים אע"ג דליכא מלא אגרוף. וצ"ע עוד:

והנה בפי"א מ"ז דתנן כלב שאכל בשר המת ומת הכלב ומוטל על האסקופה, ר"מ אומר אם יש בצוארו פו"ט מביא את הטומאה ואם לאו אינו מביא את הטומאה, ר' יוסי אומר רואין את הטומאה מכנגד המשקוף ולפנים הבית טמא מכנגד המשקוף ולחוץ הבית טהור, ר"א אומר פיו לפנים הבית טהור פיו לחוץ הבית טמא שהטומאה יוצאה דרך שולים, ריב"ב אומר בין כך ובין כך הבית טמא ע"כ, וכתבו התוס' בחולין (דף קכ"ו ע"א) דר"מ ס"ל אם יש בצואר הכלב פו"ט מביא הטומאה אע"ג דאין בחלל הצואר פו"ט משום דר"מ לשיטתיה דס"ל חוקקין להשלים ורואין כאלו הצואר חלל עיש"ה, וקשה שהרי בעירובין (דף ק"ב ע"א) דהא דקאמר בגמרא כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה בשבת כו' לא אמרן שאין בשיפועה טפח כתבו התוס' פירש הקונטרס שיש כילות קטנות סמוכות זו לזו ואין בכל אחת טפח ותימה דלימא לבוד מכילה זו לכילה זו ונמצא שיש בשפועה טפח, וי"ל דהא דחשיב ליה אהל לעיל ע"י לבוד דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת, אבל לא מסתבר שיחשוב בכה"ג עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה משום עשיית אהל ע"כ, וכתב המג"א סי' תק"ב סק"ט לפרש כוונתם דאע"ג דאמרינן לבוד גם להחמיר מ"מ מותר לנטות שני חוטין תוך שלשה דאע"ג דע"י לבוד נעשה אהל מ"מ הוא לא עביד האהל וע"י הלכה דאמרינן לבוד הוי כאהל שנעשה מאליו עש"ה, וכעין זה בירושלמי שבת ר"פ הזורק מה בין גיטין ומה בין שבת דבגיטין אמרינן קלוטה