פתח האוהל ו

הרי רש"י ז"ל בסוכה מפרש דלריב"ל אין מברכין כלל, ושפיר י"ל דכן ס"ל להרמב"ם ז"ל:

ולפי דברי הירושלמי הנ"ל דרב הונא סבירא ליה דאין מברכין על מצוה דרבנן ועל לולב בשאר הימים וב"ש על חנוכה, יש לתרץ דבהא דאמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול, משום דכבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה, כתב הפנ"י דע"כ ר"ה איירי דיש לו שמנים טובים להדלקה דאם אין לו רק הפתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת בודאי ידליק בהן בחנוכה, דמה"ת יתפוס הודאי שלא ידליק מפני הספק שמא יכבה ולא יתקן לה עי"ש, והקשה הבית אפרים או"ח סי' ס"ג דהרי בודאי הא דקאמר מדליקין בהן או לא מדליקין מסתמא בברכה קאמר וא"כ בודאי י"ל דאף אם אין לו רק הפו"ש שאמרו חכמים ג"כ לא ידליק דשמא יפשע ולא יתקן ונמצא דבירך ברכה לבטלה ועובר על לא תשא [ולהרמב'"ם ז"ל הוא מה""ת] ולפ"ז א"ש דלר"ה דס"ל דאין מברכין על מצוה דרבנן, שפיר כתב הפנ"י דאם אין לו רק השמנים הפסולים בודאי ידליק בהם בחנוכה בחול, ולר"ה לשטתיה:

[ור"ה בירושלמי הנ"ל הוא תלמיד דרב דהרי פליג עם ר' חייא בריה דרב, ומה שהקשה בשירי קרבן דאיך פליג על רב רבו דס"ל דמברכין על מצוה דרבנן. ל"ק דאף דמצינו בש"ס דפריך על ר"ה מרב רבו מ"מ מצינו ג"כ דחולק, שהרי גם הכא ר"ה חולק על רב רבו דס"ל מדליקין בהן בחנוכה, והכא הוא ר"ה תלמידיה דרב דהא פליג עם רב חסדא, וכ"כ בהדיא המזרחי על הסמ"ג דהלכה כרב דכבתה אין זקוק לה נגד ר"ה תלמידו, וכ"כ האחרונים ז"ל על קו' המהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה מותר דאחרי דרב אוסר להשתמש לאורה שוב הוצרך לר"ה לאשמעינן דמותר ופליג על רב עי"ש, ולא ידעתי אמאי סידור הש"ס מימרא דר"ה קודם לדרב] ולפ"ז מתורץ מה שהקשה בבית אפרים חתנו הרב ז"ל, דמנ"ל לר' ירמיה דרב סבר כבתה אין זקוק לה מהא דס"ל מדליקין בהן בחנוכה, דהרי אפשר דרב איירי באין לו שמנים אחרים הכשרים וא"כ אין לו לתפוס הודאי שלא ידליק מפני ספק שמא יפשע ולא יתקן וכמ"ש הפנ"י דהא מימרא דרב הוא מימרא בפ"ע ולא קאי אר"ה, ואף דר"ה איירי ביש לו שמנים אחרים מ"מ רב י"ל דאיירי באין לו עי"ש, ולפ"ז א"ש, דרב הרי ס"ל דמברכין על נ"ח וכמ"ש בסוכה וירושלמי הנ"ל ובשבת שם דכ"ג, א"כ אף באין לו שמנים אחרים אין לו להדליק שמא יפשע ולא יתקן לה ויהיה ברכה לבטלה, דרב דאמר מדליקין מסתמא בברכה קאמר וכמ"ש הבית אפרים, ולרב לשטתיה:

ובזה אפשר לומר בסוכה (ד"ל ע"א) דקאמר רב הונא להני אוונכרי כי זבניתו אסא מכותים לא הננו אתון אלא לגזזוה אינהו ויהבי לכו מ"ט סתם כותים גזלי ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת כו' ופריך וליקניוה בשינוי מעשה או שינוי השם והקשו [במהר"ם שם ובמהרש"א ב"ק דס"ו ובמג"א תרמ"ח] לפמ"ש התוס' דאע"פ דקני' בשינוי מעשה אין לו לברך עליו, א"כ מאי פריך ליקניוה בשינוי מעשה הרי לא יהיו רשאים לברך. אך דהנה הכפות תמרים הקשה על או"ח דס"ל דלולב הגזול פסול אפילו לאחרים ביו"ט ראשון ולאו דוקא לגזלן עצמו מאי פריך כי גוזו אוונכרי יהיה יאוש בעלים בידים דידהו ושינוי רשות בידן לימא הא דאמר ר"ה לאוונכרי כי זבניתו אסא מכותים כו' הוה ליו"ט ראשון ומש"ה אף אם נתנו ההושענא לאחר לא נפיק. ותירץ כתירוץ הכ' דאו"ח ס"ל דאפילו קני' ביאוש ושינוי רשות חשיב ליה מצוה הבאה בעבירה כיון דבאיסורא אתא לידיה, ומה שאמר רב הונא לאוונכרי כו' דמהני יאוש וש"ר ע"כ לצורך יו"ט ב' וס"ל כשמואל דלית ליה מצה"ב ביו"ט שני אבל ליו"ט ראשון אין תקנה, ולפ"ז כיון דר"ה עי"כ איירי ביו"ט שני שפיר פריך להוי יאוש בעלים בידים דידהו ושינוי רשות בידן עיש"ה. הרי בהדיא כתב הכפ"ת דר"ה איירי ביו"ט שני, ובלא דברי הכפ"ת ג"כ י"ל דהא דפריך הש"ס וליקניוה בשינוי מעשה או שינוי שם היינו דר"ה דאמר סתם כי ובניתו אסא כו' משמע אפילו לצורך יו"ט ב' או שקונין בחוה"מ, ולפ"ז שפיר פריך וליקניוה בשינוי מעשה או שם. ולא קשה דהרי עכ"פ יפסיד הברכה דהא ר"ה לא מברך אלא פעם אחת בלבד כירושלמי הנ"ל אבל ביו"ט שני בלא"ה לא מברך ואין כאן הפסד ברכה, ולר"ה לשטתיה:

וקשה לי שהרי בפסחים (דקי"ב ע"ב) איתא היכא דליבא אלא חטא מאי אמר ר"ה מברך מעיקרא אמרור בורא פרי האדמה ואכיל ולבסוף מברך עליה על אכילת מרור ואכיל, והרי מרור בזה"ז דרבנן הוא כמ"ש שם בדף, קט"ו וק""כ, והרי לר"ה לא מברך כלל אמצוה דרבנן, והאי ר"ה הוא ג"כ ר"ה תלמידו דרב דהא פליג שם עם רב חסדא [ולפמ"ש בנועם ירושלמי סוכה שם א"ש, אך דבריו אינם נ"ל כלל דאין זה במשמעות הירושלמי ואפשר לפמ"ש החת"ס או"ח סימן ט"ו בד"ה איברא דהא דמברכין על מרור ביו"ט שני אף ע"ג דהוה ספק ברכה במצוה דרבנן ורק כיון דמברכין על מצה וקידוש אם לא יברכו על מרור אתא לזלזולי ביה וכסברת מהרש"ת במג"א קפ"ד סק"ז עי"ש, ולפ"ז י"ל גם לר"ה כיו"ט. ראשון דאע"ג דעל מצוה דרבנן אין מברכין מ"מ אם יש מצוה דרבנן ודאורייתא יחד כמצה ומרור מברכין ג"כ על דרבנן שלא יהיה זלזול, ואף שיש לחלק בין החת"ס לדהכא מ"מ י"ל כן: