פתח האוהל ה

פתיחה יען כי נגמור ספרי קודם חנוכה, אמרתי להעתיק פלפול אחד בענין חנוכה:

מקונטרסי נס השושנים:

הרמב"ם ז"ל בהלכות מגילה וחנוכה (פ"ד ה"ט) כתב עששית שהיתה דולקת כל היום למוצאי שבת מכבה ומברך ומדליקה, שההדלקה היא המצוה ולא ההנחה עכ"ל, והיא מגמרא שבת (דכ"ג ע"א) דאיבעיא להו הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה, וקאמר ת"ש דאמר ר' יהושע בן לוי עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למוצאי שבת מכבה ומדליקה, אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה שפיר, אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה האי מכבה ומדליקה, מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה ע"כ:

ויש לדקרק אמאי הוסיף הרמב"ם ז"ל לומר ומברך ומדליקה שלא הוזכר כלל בגמרא ואין זה דרבו של הרמב"ם ז"ל, ועוד פשיטא דמברך ומאי קמ"ל בזה, ונראה דהנה המג"א סימן ר"ו סק"ד הביא דמחלוקת הפוסקים הוא אם דוקא דיבור הוה הפסק בין ברכה לאכילה או אפילו שתיקה הוה הפסק, וכתב דלכתחלה ודאי לא מפסקינן עי"ש ובמחצית השקל הביא בשם א"ר דאם דעתו לקלוף הפרי יקלוף קודם הברכה שלא תהיה הקליפה הפסק, ולפ"ז י"ל דקמ"ל דמכבה ואח"כ מברך ומדליקה, שלא יברך ואח"כ יכבה דהכיבוי הוה הפסק בין ברכה להדלקה, אמנם הא דריב"ל קאמר רק מכבה ומדליקה הוא דבסוכה (דמ"ו ע"א) איתא א"ר יהודה אמר שמואל מצות לולב כל שבעה [לברכה, רש"י] ור' יהושע בן לוי אמר יום ראשון מצות לולב [דאורייתא ועיקר ובעיא ברכה, רש"י] מכאן ואילך מצות זקנים [רבן יוחנן בן זכאי וסיעתו ודרבנן לא בעיא ברכה, רש"י] כו', ואף רב סבר כל שבעה מצות לולב דאמר ר' חייא בר אשי אמר רב המדליק גר של חנוכה צריך לברך [בנר חנוכה דמדרבנן היא ובעיא ברכה ה"נ ל"ש, רש"י] הרי דריב"ל סבר דעל לולב וגר חנוכה אין מברכין כלל דמצות דרבנן נינהו, ומש"ה לא קאמר מכבה ומברך ומדליקה, וריב"ל לשטתיה:

ולפ"ז אפשר לתרץ מה שהקשה הפרי חדש סימן תרע"ה בהא שכתב הרמב"ם ז"ל דמכבה ומברך ומדליקה שהדליקה היא המצוה ולא ההנחה, דמשמע דאם הנחה עושה מצוה לא היה צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה, והדי דהא דקאמר הגמרא אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה, הקשו בתוס' דלמ"ל מכבה וחוזר ומדליק בהגבהה סגי כיון דהדלקה עושה מצוה, דאטו מי גרע דליקה ועומדת מהדליקה חש"ו, ותירצו דמיירי שהדליקה מתחלתה לצורך שבת ולכך גרע מהדליקה חש"ו, דהתם שמדליק בעתה ניכר הדבר שהוא מדליקה לשם חנוכה ע"כ. הרי אף דההנחה היא המצוה ג"כ צריך לכבותה ולהדליקה [ומה שהקשה על רש"י ז"ל שכתב לנ"ח, י"ל דרש"י מ"ל ברמב"ן ז"ל שם דאפילו לנ"ח צריך לחזור ולהדליקה כיון דמאתמול היא ע"ש, והפ"מ בא"א סק"א כתב דגם כוונת התוס' שהדליקה לשם נ"ח ע"ש, ולפ"ז נדחה תירוץ הפר"ח]:

אך דהנה הב"י בסימן תרע"ה כתב וז"ל מ"כ בשם מהרי"א ז"ל כתב בנ"י, כי בפעם אחת ראה בבהכ"נ שהדליקו הנרות בכלי שהיו מדליקין בו כל השנה להאיר, שבאותו כלי היו נרות מתוקנות לנ"ח, ואחר שהדליק המדליק נ"ח היה מוליך החבל בידו להגביה הכלי להעמידה במקומו המיוחד לו כל השנה, ומיחה ביד המדליק שלא יעשה כן, שאע"פ ששמעו העומדים בבהכ"נ הברכה של חנוכה בשעת הדלקה, מ"מ הרואה שלא היה שם באותה שעה יאמר לצרכו הוא שהדליקה עכ"ל, הרי דהברכה הוה היכר שלא יאמרו לצורכו הוא דאדליקה, ורק דהחשש הוא להרואה שלא היה בשעת הברכה ורואה שהנרות דולקים במקום שמדליקין כל השנה, [וכעין זה במג"א סימן שכ"ג ס"ק י"ג] והא דאמר רבא שם היה תפוש נ"ח ועומד לא עשה ולא כלום, ומפרש הטעם משום דהרואה אומר לצרכה היא דנקט לה, ואע"ג דאיכא היכר בשעת ברכה, מ"מ איכא ג"כ חשש משום הרואה שלא היתה בשעת ברכה. דהא רש"י ז"ל כתב היה תפוש נ"ח, בידו משהדליקה עד שכבתה, וכמ"ש בט"ז שם סק"ג, וא"כ איכא חשש גם אחר הברכה. וכן בהא דקאמר רבא הדליקה בפנים והיציאה לחוץ לא עשה ולא כלום, וקאמר בגמרא לס"ד דהנחה עושה מצוה משום דהרואה יאמר לצורכו הוא דאדלקה, הוא ג"כ משום דהרואה בפנים לא ישמע הברכה דהא מברך בחוץ בשעת הנחה לס"ד דהנחה עושה מצוה וז"פ:

אך לפ"ז קשה לכאורה הא דקאמר ואי ס"ד הנחה עושה מצוה מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה, וכתבו התוס' דהא דמכבה ומדליקה משום שאינו ניכר שהוא לשם חנוכה, והרי מברך והברכה היא היכר דמה לי זה שמכבה ומדליקה שזמנו רגע כמימריה או שמברך כיון דשניהם בחוץ כמקום שמניחה, ואפילו אם נאמר איזה חילוק, מ"מ מנ"ל להמקשן בדעת ריב"ל לדבר פשוט דלא סגי בהיכר ברכה לחוד, ובפרט כיון שאין בזה כלל נפ"מ להא שרוצה להוכיח מדברי ריב"ל דהדלקה עושה מצוה, אך פשוט דלריב"ל לשטתיה דס"ל דלא מברכין על מצוה דרבנן ונ"ח אין כאן היכר כלל, ולפ"ז מתורץ קו' הפר"ח דלדידן דמברכין על נ"ח אי הנחה היה עושה מצוה לא היה צריך לכבות ולהדליקה דהרי איכא היכר ברכה, ושפיר כתב הרמב"ם ז"ל דמכבה ומברך ומדליקה משום דהדלקה עושה מצוה:

אמנם בירושלמי סוכה (פ"ג ה"ד) איתא כיצד מברכין על נר חנוכה רב אמר ברוך אקב"ו על מצות הדלקת נ"ח, הכל מודים ביו"ט הראשון שהוא אומר על נטילת לולב מאי פליגין בשאר כל הימים, ר' יוחנן אמר על נטילת לולב ריב"ל אמר על מצות זקנים, מה אמר רב בלולב, מה אם חנוכה שהוא מדבריהן הוא אומר על מצות נ"ח לולב שהוא ד"ת (עכ"פ ביום ראשון ובמקדש שבעה) לא כ"ש, מה אמר ריב"ל בחנוכה, מה אם לולב שהוא ד"ת אומר על מצות זקנים חנוכה שהוא מדבריהם לא כ"ש, לא צריכא דילא מה אמר ר' יוחנן בחנוכה, חייה בריה דרב מברך על כל פעם ופעם ובכל יום ויום מברך על הלולב, קה"ע] רב הונה לא מברך אלא פעם אחת בלבד, רבי הונה בשם ר' יוסף טעמיה דרב הונה דמאי מדבריהן ושאר כל הימים מדבריהן מאי דמאי אין מברכין עליו אף שאר כל הימים אין מברכין עליו ע"כ, ומפרש שם הק"ע דאריב"ל על מצוה דרבנן מברכין על מצות זקנים, א"כ הרי גם לריב"ל יש היכר כיון דעכ"פ מברכין, אך