פתח האוהל נח

גם הוא רבועים רבועים ואין לו לבזבז עודף. הרב] שנטמא אחד ממשקה לא נטמא חבירו, ר' יוחנן בן נורי אומר חולקין את עוביו המשמש לטמא טמא, המשמש לטהור טהור, [דופן עב ורחב שבין שני הרבועים רמינן פלגא להאי גיסא ופלגא להאי גיסא דטומאת משקין דרבנן וחצי עובי הדופן של צד הטהורה טהור, ואין הלכה כריב"נ. הרב]. ובתוספתא דכלים שם ב"ק פ"ב מבואר דר' יוסי הוא דאומר בשם ר' יוחנן בן נורי דחולקין את עוביו דהמשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור ע"ש, [ובתוס' יו"ט שם כתב לעיין במ"ג פ"ו ומ"ה פכ"ה דכלים, ובאהלות רפ"ד ופ"ו מ"ד ע"כ]:

וי"ל דר' יוסי וריב"נ לשיטתייהו אזלי דס"ל דאף בדבר המיטלטל חולקין את עוביו והכותל בטל לגבי הכלי, ועכ"פ מדרבנן, והתוס' יו"ט כתב בשם מהר"ם ז"ל דכלים תחת הפרח רק מדרבנן גזר לחד לישנא ע"ש, וצל"ע עוד בזה כי יש לחלק ביניהם, וכן יש לחלק בין ר' יוסי דמגדל לריב"נ דכלים שתחת הפרח ועי' בתוס' יו"ט שם בשם מהר"ם ז"ל:

בענין טומאה בכותל כתב הרלב"ח ז"ל שם לדייק בדברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ד דגבי טומאה בכותל המשמש את הבית בהלכה ה', כתב דוקא דגג הבית אינו מורכב על הכותל אז רק חצי הכותל נידון כבית וכן כתב בפירוש דאיירי בטומאה רצוצה, ובהלכה הקודמת גבי טומאה בכותל שבין שני בתים לא כתב דוקא שאין גג הבית מורכב על הכותל ולא התנה ג"כ שיהיה דוקא טומאה רצוצה ומש"ה כתב דבטומאה בכותל שבין שני בתים איירי אפילו שיש במקום הטומאה טע"ט, והטעם משום דרק חצי הכותל הקרוב לבית הוא הנקרא קבר לא חצי הכותל האחר ומש"ה כיון דהבית הא' הוא טמא דהו"ל כאלו הטומאה בתוך אותו הבית לא הבית האחר, אפילו גג ב' הבתים ע"ג הכותל אינו טמא הבית האחר, אבל בכותל המשמש הבית, אם היה הגג ע"ג הכותל הרי בהכרח כל הכותל לבית הוא ואפילו היה הטומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טמא עש"ה. ולפע"ד יש לדון בזה דכיון דיש בטומאה טע"ט והוי קבר סתום ומטמא כל סביביו בודאי ב' הבתים טמאים. והא דלא ביאר הרמב"ם ז"ל בטומאה בין ב' בתים דאיירי בטומאה רצוצה י"ל דסמך אסיפא. וראיתי במרכבת המשנה ח"ג השיג עליו בזה. ובראב"ד בפ"ז ה"ד כתב וזו הרצוצה אם היא בכותל שבין שני בתים או במעזיבה שבין בית לעליה רואים לאיזה צד היא יותר קרובה ובוקעת לאותו צד עכ"ל. הרי בהדיא דגם בכותל שבין ב' בתים איירי דוקא בטומאה רצוצה, ומדלא השיג הראב"ד ז"ל בפכ"ד גבי כותל שבין ב' בתים ע"כ דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כן, ומ"ש הרלב"ח ז"ל דלא הוי קבר סתום כל שלא נעשה הבנין לצורך הטומאה השיג עליו המרכבת המשנה שהרי גם בית שהמת בתוכו הו"ל קבר סתום ע"ש. והנה להך גירסא דבעי דוקא פרץ את פצימיו י"ל דפרץ פצימיו וסתם הפתח אחר שהיה המת בתוכו ועי"ז נעשה קבר סתום כיון דנסתם לצורך המת. אמנם ברפ"ז דאהלות דטומאה בכותל ומקומה טע"ט על רום טפח, כל העליות שעל גבה אפילו הן עשר טמאות משום קבר סתום משמע בודאי דלא נעשה הכותל לצורך הטומאה ויותר מפורש בתוספתא פט"ו הובא בר"ש ז"ל פט"ו סוף מ"ז, גל של צרורות וכן כרי של תבואה וטומאה בתוכו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואם יש במקום הטומאה טע"ט על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא כל סביביו ע"כ ובודאי כרי של תבואה לא נעשה לצורך הטומאה:

סימן ה בענין חור שלא נעשה בידי אדם. תנן ברפי"ג דאהלות העושה מאור בתחלה חלון העשוי לאורה בתחלה משום דבעי למתני סיפא שירי המאור תנא רישא בתחלה. הרב] שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה הוא כפונדיון האיטלקי וכסלע נירונית וישנו כמלא נקב של עול אם יש בחלון כשיעור הזה מביא את הטומאה לצד אחר. הרב), שירי המאור אם נשאר מן החלון שלא נסתם. הרב] רום אצבעיים על רוחב האגודל, אלו הן שירי המאור חלון שנסתמה ולא הספיק לגמרה, חררוהו מים [שלא נעשה החור ע"י אדם אלא ע"י מרוצת המים. הרב] או שרצים (כגון החולד והעכבר. הרב] או שאכלתו מלחת שהארץ מליחה ומתבקעת מאליה. הרב שיעורו מלא אגרוף אגרופו של בן בטיח אדם גדול שהיה האגרוף שלו כראש גדול של כל אדם. הרבן ן חשב עליו לתשמיש [חלון שחררוהו מים או שרצים שחשב להשתמש בי ולהניח שם חפציו. הרב] שיעורו בפותח טפח, למאור להכניס אורה. הרב שיעורו מלא מקדח ע"כ:

קשה לי בהא דתנן רפי"א הבית שנסדק טומאה בחוץ כלים שבפנים טהורין טומאה בפנים כלים שבחוץ בש"א עד שיהא בסדק ד"ט, בה"א כל שהוא, ר' יוסי אומר משום ב"ה פו"ט, ובתוספ' פי"ב איתא אמר רבי תמה אני אם אמר ר' יוסי בפו"ט לא אמר אלא בכזית מן המת, וכתב הר"ש ז"ל פירוש כזית מן המת פתחו טפח להציל טומאה על הפתחים אבל במת פתחו בד' ע"כ. משמע דלרבי אליבא דר' יוסי טומאה בפנים דסגי בפותח טפח הוא דוקא בכזית מן המת אבל במת שלם בעינן ד"ט [ועמש"ל כ"א ס"א]:

וקשה שהרי הכא איירי דהבית שנסדק מאליו והו"ל חור שלא נעשה בידי אדם ושיעורו מלא אגרוף דוקא, ור' יוסי ג"כ ס"ל כן בהדיא בכלים (פי"ז מי"ב), דאיתא מאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף זה הוא אגרופו של בן בטיח, א"ר יוסי ישנו כראש גדול של אדם. והכי ס"ל ג"כ לרבי כדאיתא בתוספתא הובא בר"ש ז"ל בפ"ו מ"ג, כותל שנסדק בין שתי ובין ערב [שתי שהסדק הולך מלמעלה למטה עד גובהו של כותל, ערב שהסדק ארכו לרחבו של כותל, הר"ש] ועשוי כמין משפך [הסדק עשוי כמשפך הזה שתוכו רחב ופיו ארוך מצדו שהמשקים יוצאין דרך שם, הר"ש] רחב מבפנים וצר מבחוץ (רחב מבפנים מחצי כותל ולפנים של צד הבית וצר מבחוץ מחצי כותל ולחוץ של צד האויר, הר"ש] טומאה ברחב הבית טמא ובצר נידון מחצה על מחצה דאע"פ שהצר כולו במחצה של צד האויר מ"מ שדינן חציה של צר בתר הרחב, הר"ש], רחב מבחוץ וצר מבפנים טומאה ברחב הבית טהור ובצר נידון מחצה על מחצה כו' וכמה יהיה הסדק הזה ר' אומר מלא אגרופו של בן בטיח מלא אגרוף ארחב של סדק קאי, בן בטיח במסכת כלים פי"ז תנן אר"י ישנו כראש גדול של כל אדם, הר"ש], הרי דגם רבי ס"ל כן בסדק שלא נעשה בידי אדם וא"כ הכא בבית שנסדק אמאי סגי בטפח. אמנם הגר"א ז"ל שם גריס וכמה יהיה הסדק הזה טפח ר' יהודה אומר מלא אגרופו של בן בטיח. כוונתו דסדק בכותל אינו דומה לחלון המביא טומאה מבית לבית דבעי מלא אגרוף ורק כמו אהל טפח על רום טפח המביא טומאה ממקום למקום דלרבנן בעי טפח ולר' יהודה בעי מלא אגרוף כדתנן בסופ"ג ורק מבית לבית בחלון בעינן גם לרבנן מלא אגרוף ועי"ש במפרש ז"ז. מ"מ קשיא דאמאי באמת סגי הכא בסדק טפח הרי לא נעשה בידי אדם:

אמנם נראה דהא דבעינן מלא אגרוף בחלון שלא נעשה בידי אדם הוא רק להוציא הטומאה מבית לבית אבל להציל טומאה על הפתחים בכזית מן המת דשיעורו טפח זה אף שלא נעשה בידי אדם מ"מ מציל דאמרינן דרק דרך הזה יוציא הטומאה, ומש"ה קאמר רבי כיון דמציל על כזית בטפח אם טומאה בפנים וכלים בחוץ ויש סדק טפח מציל, ולפירוש הגר"א ז"ל שכתב דרבי קאמר