פתח האוהל נז

כשיתחיל, פתח סתום בש"א כשיתחיל ובה"א כשיחשוב ע"כ, הרי לר"י ג"כ הפתחים והחלונות טהורים אע"ג דטומאה בבית, וע"כ דחלון ופתח אין דינם כמו כלים בכותל:

והא דאיתא (בפ"ד מ"א) מגדל שהוא עומד באויר טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורים כגון חורין המפולשין פתוחים לפנים ולחוץ אלא שאין בהם פו"ט ורגילין להצניע שם מחטין וצנוריות וכלים קטנים. הרב], טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורים, ר' יוסי אומר מחצה למחצה. וכתב התוס' יו"ט בשם מהר"ם ז"ל דר"י ס"ל דהוי כמו כותל שהוא לאויר דנידון מחצה על מחצה ורבנן לא מדמי עש"ה. הרי דאף בחלון כזה אמרינן דנידון מחצה על מחצה ורבנן לא פליגי רק משום דלא דמי לכותל בית, דז"א דהכא כיון שאין בהחור טפח הו"ל כמו סדק בכותל ומטמא לר"י, אבל חלון שהוא טפח וכן פתח לא הוי כלל כמו טומאה בכותל. וכן ראיה לפע"ד מפי"א מ"ז גבי כלב שאכל בשר המת ומת הכלב ומוטל על האסקופה דפליג ר' יוסי דמשקוף ולפנים הבית טמא, ולא קאמר כלל מהך דינא מחצי כותל ולפנים, וכן בפי"ב מ"ח גבי כזית מן המת מודבק לאסקופה דקאמר מודבק למשקוף הבית טמא ור"י מטהר, ולא תנא כלל אי הוא מחצי כותל ולפנים, ע"כ דחלון וחלל פתח שאני מטומאה בכותל [ועיין מה שכתבתי לעיל ס"ג, ועי' בתוספתא פ"ז הובא בר"ש (פ"ו מ"ג) ולקמן ריש ס"ה]:

ובזה מתורץ בהא דאיתא בב"ב (די"ט ע"ב) דפריך בהא דתנן קופה מלאה תבן וחבית מלאה גרוגרות המונחים בחלון רואין כל שאלו ינטלו ויכולים תבן וגרוגרות לעמוד בפני עצמן חוצצין ואם לאו אינם חוצצין, ופריך האי חבית היכי דמי אי דפומא לבר היא גופה תיחוץ דהא כלי חרס אינו מטמא מגבו אלא דפומא לגאו, ואבע"א לעולם דפומא לבר הב"ע בחבית של מתכת, ובתוס' שם ד"ה בחבית של מתכת הקשה ר"ת דחבית גופה תביא טומאה לבית אחר דע"י אהל נעשית המתכת כחלל להיות אבי אבות הטומאה והוי כחלל נמי לטמא אחרים באהל, ותירצו בשם ר"י דהכא איירי בשאין חבית יוצאה חוץ לכותל דהשתא דרך החלון לא יבוא טומאה לבית דטומאה רצוצה בוקעת ועולה ואינה מתפשטת לצדדין שהרי אין בו פותח טפח ע"כ:

והקשה בחדושי הרש"ש ז"ל באהלות (פ"ג מ"ז) דמשמע מתוך דברי הר"י ז"ל דרק אין החבית יוצאה חוץ לכותל לתוך הבית, אבל מונחת בחצי הכותל הסמוך לבית, וא"כ קשה הרי הטומאה בכותל מחציו ולפנים הבית טמא, ואכתי קשה דהחבית יטמא הבית והוא לכאורה קושיא עצומה, ולפ"ז א"ש דהכא דאיירי דהחבית מונחת בחלון, אין לו הדין דטומאה בכותל, (ועי' במשנה אחרונה (פי"ג מ"ו) ובאליה רבה ובת"י שם בבועז ח' וצע"ק]:

בתוספתא סופי"ד איתא, זיז שהוא יוצא מן הכותל ויש בו פותח טפח טומאה תחתיהן וכלים בכותל, ועליהן כקליפת השום טהורין, טומאה בכותל וכלים תחתיהן ועליהם כקליפת השום טהורין ע"כ, ולא הובאה תוספתא זו לא בר"ש ולא ברמב"ם ז"ל. ונראה דמש"ה נידון כקליפת השום דהוי כמו בית המשמש את הכותל דנידון כקליפת השום כיון דהכותל לא נעשה בשביל הבית, ה"נ הכותל לא נעשה בשביל הזיז, אלא בשביל הבית, ואף ע"ג דמחצי כותל ולחוץ הכלים טהורים, וכן אם טומאה שם הבית טהור הרי דהחצי הכותל לחוץ לא שייך להבית, מ"מ גם להזיז לא שייך:

וקשה לי מהא דתנן ברפ"ז נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדין טהור, מפני שטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הנוגע בה מ"מ טמא, מפני שהיא כקבר סתום, סמך לה סוכות טמאות, ר' יהודה מטהר, ופירשו הרב ז"ל דקאי אנפש אטומה, וכ"כ הרמב"ם ז"ל סופ"ז וז"ל טומאה שהיא רצוצה בכותל וסמך סוכה לכותל, הסוכה טמאה שהרי נעשה הכותל צד מצדי האהל, ואע"פ שהצדדין טהורין אלו לא היה עליהן אהל, אבל משנעשה עליהן אהל,האהל כולו טמא שהרי הטומאה בתוכו עכ"ל. וא"כ גם הכא דיוצא מן הכותל זיז שהוא רחב טפח א"כ אם טומאה בכותל לא גרע מהא דסמך לה סוכות דהסוכה טמאה כיון דנעשה עליהן אהל, ומה בכך שהכותל לא נעשה בשביל הזיז הא גם נפש אטומה לא נעשה בשביל הסוכה ומ"מ טמא:

אך א"ש לפמ"ש הרלב"ח ז"ל (סי' קמ"ב) דהא דסמך לה סוכות היינו דוקא שסמך הסוכה על גבי הכותל שבו הטומאה, דהכותל שהוא לאויר פירש הרמב"ם ז"ל דגג הבית סמוך לכותל ואינו מורכב על הכותל, והכא דכתב סמך סוכה לכותל ולא כתב אינו מורכב על הכותל משמע דוקא שהסוכה מורכב על הכותל הוא הנפש האטומה, וכ"כ בפירוש המשניות וז"ל ואמרו סמך לה סוכות חוזר על נפש אטומה, אמר כי כאשר שם הבנין כותל ושם עליה המשקוף לסוכה, הנה זאת הסוכה טמאה ודומה לאהל המת עכ"ל. הרי דהכותל הוא משקוף על הסוכה ומש"ה הסוכה טמאה, אבל אם לא הורכב על גג הכותל ורק סמך לו סוכה טהורה עש"ה [ועי' במרכבת המשנה ח"ג פכ"ה ואין דבריו מוכרחים] ולפ"ז א"ש דהכא דאיתא זיז היוצא מן הכותל, הרי הזיז סמך רק לכותל ואינו מורכב על הכותל אינו דומה להא דסמך לה סוכות וטהור אם טומאה בכותל:

ולפ"ז מתורץ ג"כ מה שהקשה בתוס' יו"ט בד"ה סמך לה סוכות בשם מהר"ר וואלף וורמיז"א דמאי שנא מהא דתנן בסופ"ו, בטומאה תחת העמוד, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, כלים שתחת הפרח (דבר בולט ורחב שיוצא בראש העמוד או באמצעו. הרב] טהורים, ר' יוחנן בן נורי מטמא, הרי כלים שתחת הפרח דומים לכלים שתחת הסוכה הסמוכה לנפש אטומה דהסוכה טמאה, והכא אמאי לרבנן הכלים שתחת הפרח טהורים והניח בצ"ע. ולפ"ז א"ש דהכא הפרח אינו מאהיל על גבי העמוד רק יוצא מראש העמוד או באמצעו ומש"ה טהור וכמ"ש הרלב"ח ז"ל:

או י"ל קו' הר"ר וואלף וורמיז"א ז"ל, דהנה ברפ"ד דתנן מגדל שהוא עומד באויר טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורים, טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורים, ר' יוסי אומר מחצה למחצה, וכתב התוס' יו"ט בשם מהר"ם ז"ל דרבנן ור"י פליגי אי כותלי המגדל שוין לכותל שבין בית לחצר, דר"י מדמי ליה לכותל שבין בית לחצר דנידון מחצה על מחצה, ורבנן לא מדמי משום דהתם הבית והחצר חשובים הם והמחיצה לצורך שניהם להכי שדינן לה חציה לכאן וחציה לכאן, אבל מחיצת המגדל לא נעשה בשביל החצר והבית, להכי לא שדינן לה בתר בית לטמא כלים שבעוביו אי איכא טומאה בבית, ולא שדינן לה בתר מגדל אע"ג דנעשים לשם מגדל משום דמגדל לא חשיב דמיטלטל עש"ה. ולפ"ז כמו דטומאה בכותל המגדל מה שבמגדל טהור משום דמגדל מיטלטל ואין כותלי המגדל מטמאים המגדל ה"ה בעמוד דטומאה בו אינו מטמא כלים שתחת הפרח דעמוד מיטלטל ואינו מטמא הפרח ואינו דומה לנפש אטומה דקבוע, ואע"ג דאינו נעשה לצורך הסוכה מ"מ טמאו מדרבנן שדומה לאהל טמא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל וא"ש, ולפ"ז י"ל דריב"נ דמטמא כלים שתחת הפרח הוא מטעם דס"ל כר' יוסי דאף במגדל שהוא מיטלטל שדינן ליה לכותל בתר מגדל ה"ה הכא שדינן לפרח בתר העמוד:

ולפ"ז י"ל הא דתנן בכלים (פ"ב מ"ז) הטמאים שבכלי חרס כו' וכן בית תבלין של חרס (כ"ח עשוי רבועים רבועים לתת בכל רבוע ורבוע מין אחד של תבלין ולא יתערבו זה בזה. הרב] וקלמרים המתואמות [כלי עשוי לתת לתוכו הדיו והקולמוס והכלים שצריכים לסופר ועשוי גם הוא רבועים רבועים. הרב] ובית תבלין של עץ [שעשוי