פתח האוהל נד

וז"ל ואל תתמה היות הכלים יתטמאו בבית טמא ואע"פ שהם בתוך הבנין לפי שאין היותן תחת הטיט יצילם מן הטומאה, ואמנם יצילם מן הטומאה היותם תחת צמיד פתיל או באהל אחר לפי מה שקדם, אולם היות בלועים בבנין הנה לא יצילם, וכבר קדם לך זה השורש בתשיעי מכלים וביארנוהו שם עכ"ל. הרי דמש"ה הכלים טמאים דהו"ל כאוכלין שגבלן בטיט דאינם נצולין כמ"ש בריש זבחים (ד"ג ע"ב) וזה הוי מה"ת. אך קשה קצת דאמאי מחציה וכלפי טהרה הכלים טהורים מה בכך דשייכים לבית הטהור מ"מ במאי נצולים כיון דלא הוי רק כאוכלין שגבלן בטיט. וכן קשה דאמאי בכותל שהוא לאויר דג"כ הכלים טמאים כדמשמע מסתימת הפוסקים [ועי' בתפ"י אל"ו] והרי הרמב"ם ז"ל מפרש כותל שהוא לאויר היינו שעובי הכותל פתוח לשמים וגג הבית סמוך לכותל ואינו מורכב על הכותל וכמ"ש בפה"מ ובחבורו, וא"כ הרי ליכא שום אהל טומאה על הכלים ואמאי הכלים טמאים, וע"כ כמו דטומאה בכותל הכלים טמאים אע"ג דליכא שום אהל ה"ה להיפך טומאה בבית וכלים בכותל, דבטלים לגבי בית, וכוונת הרמב"ם ז"ל נראה שלא תאמר דנהי דחשובים כמו דהוי בבית, מ"מ הרי הם כמו בכלי החופה צ"פ להכי כתב דאין זה צ"פ ודוק:

ובתוספתא פט"ו הובא בר"ש ז"ל פט"ו מ"ה תניא בית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדים או מן הקורות, טומאה בכותל כלים שבחצץ טמאין, ושבכותל מאחוריו ושבמעזיבה מע"ג נדונים מחצה על מחצה, וכתב הר"ש ז"ל כלים שבחצץ טמאים דרואין טומאה שבכותל כאלו היא בחצץ, ומסתברא דה"ה כלים שבמעזיבה, שבבית ושבכותל מאחוריו, כלים שעומדים בכותל שהיא אחורי החצץ, וכלים שבמעזיבה שע"ג החצץ, בזמן שהטומאה בבית נדונין מחצה על מחצה דמחצי הכותל ולפנים טמאים, מחצי הכותל ולחוץ טהורים, וכן במעזיבה מחציה ולמטה כבית, ואע"פ שטיהרנו כלים שבחצץ אנו מטמאים כלים שבכותל ושבמעזיבה במחצה הסמוכה לבית אע"פ שאלו קרובים לבית יותר מאלו, ובענין הזה בסיפא בקרקע הבית עכ"ל ועי' בתוס' יו"ט (פ"ד מ"א) ד"ה אם לאו ובמש"א, והרי הכא אי אפשר לומר דטמאים מחמת דהוי כגבלן בטיט ומתטמאין מחמת הטומאה שבבית שהרי החצץ מפסיק בינם ובין הבית דהא כלים שבחצץ הקרובים יותר לבית טהורים, א"כ איך הכלים שבכותל טמאים, וע"כ דהלכה היא דכלים שבכותל טמאים ואע"ג דאינן רואין פני הטומאה:

ונראה לפע"ד דודאי ה"ה בטומאה בבית וכלים במעזיבה או טומאה במעזיבה וכלים בבית דטמאים בחציה ולפנים דהוי ג"כ מה"ת כמו בכותל וכמ"ש הר"ש ז"ל בסוף מ"ג בכותל ומעזיבה דינם שוה עש"ה:

אמנם הנה הרמב"ם ז"ל כתב בפכ"ד וז"ל היתה המעזיבה לאויר, וטומאה בתוכה מחציה ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה אפילו כנגד הטומאה טהור שהרי פשטה הטומאה בכל הבית, היתה הטומאה מחציה ולמעלה, הבית טהור, והעומד למעלה כנגד הטומאה טמא, מחצה למחצה הבית טמא והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא שהרי אי אפשר לצמצם עכ"ל. והוא מתוספתא הובאה בר"ש ז"ל דתניא מעזיבה שהיא לאויר העולם כו' מחצה למחצה הבית טמא והעומד למעלה כנגד הטומאה ר"מ מטמא ור"ש מטהר ע"כ, והר"ש כתב דרבנן דמתניתין דמטהרי בכותל מחצה על מחצה העומד למעלה הוא ר"ש דכותל ומעזיבה דינם שוה]:

וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל מחלוקת ר"מ ור"ש בתוספתא ור"מ מטמא, והוא פסק כר"מ משום דחזא מתניתין במעזיבה שבין בית לעליה מחצה למחצה הרי הן טמאים, ואולי אינו דומה, דהתם טומאה היכי שדית ליה אי להכא טמא אי להכא טמא, הלכך שניהם טמאים, אבל מעזיבה שהיא לאויר אי שדית לה לחוץ ליכא טומאה הילכך הבית טהור כר"ש, דר"מ ור"ש הלכה כר"ש, ועוד דספיקא לקולא עכ"ל, וכתב ע"ז הכ"מ וז"ל גם מ"ש דספיקא לקולא קשה דהא קיי"ל ס"ט ברה"י טמא, ואפשר לומר שהראב"ד סובר דטומאה כזו שהיא במעזיבה אינה אלא מדרבנן עכ"ל. וקשה טובא שהרי מתוספתא ומירושלמי מוכח דטומאה בכותל הבית טמא מה"ת, וכן מוכח מגופא דמתני' דהרי מש"ה העומד למעלה טהור וא"כ מ"ש מעזיבה דהוי רק דרבנן טפי מכותל:

ובהלכה ז' כתב הרמב"ם ז"ל כותל שחצי עביו בנין וחצי עביו סלע נידון מחצה על מחצה. וכתב הקרית ספר וז"ל ונראה דהוי מדרבנן, דהא בכותל עצמו דהוי מחצה על מחצה הוי חומרא עכ"ל, משמע דר"ל דבכותל עצמו דנידון מחצה על מחצה הוי רק חומרא דרבנן וזה תמוה וצ"ע:

הכ"מ שם הקשה בהא שכתב הרמב"ם ז"ל בטומאה בכותל מחצה על מחצה הבית טמא והעומד למעלה טהור דמ"ש גבי טומאה במעזיבה שאם היתה מחצה למחצה העומד מלמעלה טמא משום דא"א לצמצם, ותירץ דסבר הרמב"ם ז"ל דטפי שייך לומר בכותל שתכנס טומאה לבית ולא תתפשט למעלה ממאי דשייך לומר במעזיבה וצריך טעם למה עכ"ל. וכתב התוס' יו"ט דטעם הדבר שהכותל בנוי לצורך הבית לבד משא"כ מעזיבה שבנויה לעליה כמו שהיא בנויה לבית עכ"ל, והקשו עליו שהרי קו' הכ"מ היה ממעזיבה שהיא לאויר, דבזה כתב הרמב"ם ז"ל דמחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמעלה טמא, א"כ אי"ל שהיא בנויה לעליה כלל שהרי אין כאן עליה (ועי' במרכבת המשנה ח"ג ובמש"א וברש"ש] ולפע"ד דגם במעזיבה שהוא לאויר ג"כ המעזיבה עשוי לצורך הגג, דדרכם היה לטוח הגג בטיט ולהשתמש על הגג, כדאיתא בש"ס בהרבה מקומות, ובב"מ (דקט"ז) דס"ל לרבנן דמעזיבה שבין בית לעליה עשוי לאחזוקי תקרה כמו שהביא התפארת ישראל אות ל"ט שם, מ"מ י"ל דמודים לר' יוסי דעביד נמי לאשוויי גומות ורק כיון דעשוי לאחזוקי תקרה שוב החוב על המשכיר לעשות וע"ש ברי"ף ופוסקים, וכן עשוי המעזיבה שהיא לאויר לאשוויי גומות ולעשותו מדרון שיפלו הגשמים:

ובהא שכתב הכ"מ לתרץ קו' הראב"ד ז"ל אמאי פסק כר"מ לגבי דר"ש, משום דהרמב"ם ז"ל ס"ל דפלוגתייהו הוא אי אפשר לצמצם או לא וכיון דקיי"ל כמ"ד אי אפשר לצמצם ה"נ הכי נקטינן כר"מ ע"כ, וי"ל לפ"ז דר"ש לשיטתיה דביבמות (דקי"ט ע"א) קאמר רב אשי דר"ש ס"ל כריה"ג דאפשר לצמצם אפילו בידי"ש ע"ש, ומש"ה ס"ל הכא דהבית טהור דכ"ש דאפשר לצמצם בידי אדם, אך רב פפא לא מוקי לה כר"א ע"ש:

והנה בחזון נחום כתב דלפ"ז ע"כ שיטת הראב"ד ז"ל דפסק כר"ש הוא משום דס"ל בידי אדם אפשר לצמצם והקשה דבפ"ט מה' רוצח כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא דגם בידי אדם אי אפשר לצמצם והראב"ד ז"ל שתק ליה א"כ משמע דס"ל כוותיה ע"ש, ותמהני דלמה הביא ראיה מדיוק מדשתק ליה להרמב"ם ז"ל, והרי בהדיא כתב הטור (סי' תרמ"ח) בשם הראב"ד ז"ל דאי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם ועי' בש"ך יו"ד (ר"א סק"י) ומה שכתבתי לעיל ס"ב:

עוד הקשה החזון נחום במה שכתב הראב"ד ז"ל דספיקא לקולא, וכתב הכ"מ משום דהטומאה במעזיבה הוי דרבנן, א"כ קשה אמאי הבית טמא אפילו לר"ש, דהא לא פליגי ר"מ ור"ש אלא לענין העומד למעלה כנגד הטומאה אבל הבית טמא לכ"ע וצריך ישוב עכ"ל, נראה מדבריו ז"ל דלהראב"ד ז"ל הבית טמא, ובאמת הרי הראב"ד ז"ל כתב אבל במעזיבה שהיא לאויר אי שדית לה לחוץ הבית טהור, הרי דלהראב"ד ז"ל פלוגתא דר"מ ור"ש היא לענין הבית