פתח האוהל נג

בפתחי תשובה יו"ד (סי' שכ"ב סק"ג) ועוד הביא הרבה אחרונים שכתבו בזה, ועי' בפ"ת (סי' ש"ה סקי"ב) בשם השאילת יעבץ ז"ל והחת"ס השיג עליו. ועיין בשדי חמד כללים מערכת כ' כצ"ב שהביא להקת נביאים דהעיקר דכהנים בזה"ז כהנים ודאי הם לכל דבר:

סימן ד בענין טומאה בבית וכלים בכותל או טומאה בכותל וכלים בבית דטמאים, אם הוא מה"ת או מדרבנן:

באהלות (פ"ו מ"ג) תנן, כותל המשמש את הבית, ידון מחצה למחצה, כיצד כותל שהוא לאויר שצדו אחד אויר העולם וצדו אחד משמש את הבית, כגון כותל שהוא מפסיק בין בית לחצר או בין בית לגנה. הרב] והטומאה בתוכו [שנסדק הכותל ויש טומאה בחללו בתוך הסדק. הרב] מחציו ולפנים הבית טמא [אם הטומאה מחציו של כותל לצד הבית הבית טמא, כאלו היתה בתוך הבית דההוא פלגא בתר בית שדינן לה. הרב] והעומד מלמעלן טהור [אפילו עומד כנגד הטומאה טהור, דלאו כטומאה רצוצה חשיבא ואינה בוקעת ועולה דהא חשבינן לה כמונחת באהל. הרב], מחציו ולחוץ הבית טהור [לצד האויר לא שדינן לה בתר בית ולפיכך העומד מלמעלה טמא כיון דלאו כמונחת באהל היא הרי היא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה הרב] מחצה למחצה שהטומאה באמצע. הרב] הבית טמא, והעומד מלמעלן ר"מ מטמא, וחכמים מטהרין [ר"מ מטמא דשדינן ליה לכותל בתר בית ובתר אויר לחומרא, וחכמים מטהרין דלגמרי שדינן ליה בתר בית והלכה כחכמים, הרב], ר' יהודה אומר כל הכותל לבית [אפילו עומדת הטומאה בחציה של צד האויר הרי היא כאלו מונחת בתוך הבית. הרב):

ובמשנה ד' תנן, כותל שבין שני בתים [כותל המפסיק . בין שני בתים. הרב] והטומאה בתוכו, בית הקרוב לטומאה טמא, והקרוב לטהרה טהור, מחצה למחצה שניהם טמאים, טומאה באחד מהן באחד מן הבתים. הרב] וכלים בכותל, מחציה וכלפי טומאה טמאין, מחציו וכלפי טהרה טהורין, מחצה למחצה, הרי הן טמאים. מעזיבה שבין הבית לעליה [תקרה המפסקת בין בית לעליה הרב] טומאה בתוכה, מחציו ולמטן הבית טמא, והעליה טהורה, מחציה ולמעלן העליה טמאה, והבית טהור, מחצה למחצה שניהם טמאים, טומאה באחד מהם וכלים במעזיבה, מחציה וכלפי טומאה טמאים, מחציה וכלפי טהרה טהורין, מחצה למחצה, הרי הן טמאים, ר' יהודה אומר כל המעזיבה לעליה [ואין הלכה כר"י הרב]:

ובתוספתא שם פ"ז, הובא בר"ש ז"ל במ"ד, איתא כותל שבין שני בתים וטומאה בתוכו הבית הקרוב לטומאה טמא והקרוב לטהרה טהור, מחצה על מחצה שניהם טמאים, ר"א אומר שורפין עליהם את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו ע"כ, ובתוספתא רפ"ט איתא ר"א אומר נזיר והמת תחת כרסו של גמל אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהם על טומאת מקדש וקדשיו, טומאה שהיא נתונה בכותל [אפילו, הגר"א לא גרס תיבת אפילו] מחצה על מחצה כו' אין נזיר מגלח עליהן ואין חייבים עליהן על טומאת מקדש וקדשיו ע"כ, הובא בר"ש ז"ל בפ"ח מ"ב וכתב מחצה על מחצה דתנן לעיל (פ"ו מ"ד) כותל שבין שני בתים מחצה על מחצה שניהם טמאים עכ"ל. הרי דוקא במחצה על מחצה ס"ל לר"א דאין חייבים על טומאת מקדש וקדשיו אבל בחציה ולפנים מודה דחייבים על טומאת מו"ק, ורבנן ס"ל דא במחצה על מחצה ג"כ חייבים דס"ל דגם זה מה"ת ול מטעם ספק. ולפ"ז א"ש דס"ל לחכמים בכותל שהוא לאויר מחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמעלן טהור משום דלגמרי שדינן ליה לבית, היינו משום דס"ל דכך היה ההלכה למ"מ דהבית טמא וממילא העומד למעלה טהור ור"מ דס"ל דטמא י"ל דס"ל כר"א דרק מטעם ספק טמא ומחומרא אבל העומד מלמעלה טמא:

ובמרכבת המשנה ח"ג כתב דמש"ה העומד מלמעלה טהור דמה"ת לא הוי טומאה רצוצה דהו"ל טומאה בלועה ור"מ ס"ל דלא הוי טומאה בלועה עש"ה ולפע"ד ז"א דלכ"ע אין זה בלוע וכמ"ש הרמב"ם ז"ל במשנה ד' דהו"ל רק כמו אוכלין שגבלן בטיט עש"ה:

ובירושלמי נזיר (פ"ז ה"ג) איתא א"ר יוחנן טומאה מחצי כותל ולחוץ הנזיר מגלח ע"כ. וכתב הק"ע לפרש דס"ל כר' יהודה דכל הכותל לבית, ובפירוש השני כתב דאיירי בעומד למעלה וקאמר ר"י דהלכתא כת"ק והנזיר מגלח עליה, והפ"מ כתב דקמ"ל דטומאה רצוצה הנזיר מגלח ע"ש. וכ"ז דוחק דלמה נקט דוקא טומאה רצוצה בכה"ג בטומאה בכותל, וגם דפשיטא דהלכתא כרבנן נגד ר"י, ובשירי קרבן שם עמד בהא דאיתא בתוספתא פ"ט אפילו מחצה על מחצה ע"ש. ובאמת הגר"א ז"ל לא גריס תיבת אפילו כנ"ל, ולפירוש הא' דר' יוחנן ס"ל כר' יהודה, קשה דהו"ל למימר בהדיא דהלכתא כר"י וכמו דפריך בכתובות (די"ט "ט ע"א) ע"ש. ולולא דבריהם ז"ל היה נראה לפע"ד דגרסינן טומאה מחצי כותל ולפנים הנזיר מגלח, וקמ"ל דהך דטומאה בכותל הבית טמא הוא מה"ת והנזיר מגלח, וכמו דאמר שם ר' יאשיה טומאה טמונה בקרקעו של בית הנזיר מגלח, דקיי"ל דהא דקתני (בפט"ו מ"ה) שארצו של בית כמוהו עד התהום הוא טומאה שהנזיר מגלח:

ור' יהודה דס"ל כל הכותל לבית נראה ג"כ דמה"ת הוא והנזיר מגלח עליה [אפילו לפירוש הב' שכתב הק"ע, או לפמ"ש דגרסינן מחצי כותל ולפנים] דבפ"ז מ"א תנן נפש אטומאה (ציון שבונים על הקבר והוא אטום שבנוי על הטומאה עצמה ואין המת קבור בארון כדי שיהיה בו חלל טפח. הרב] הנוגע בה מן הצדדין טהור, מפני שטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח, הנוגע בה מ"מ טמא, מפני שהוא כקבר סתום [דמטמא כל סביביו במגע. הרב], סמך לה סוכות טמאות [אנפש אטומה דלעיל קאי דאמרינן הנוגע בה מן הצדדים טהור ואם עשה לציון זה סוכות כעין משקוף הסוכה הזו טמאה, ולפי שהיא דומה לאהל המת. הרב], ר' יהודה מטהר (כיון שהוא מן הצדדים, ואין הלכה כר"י. הרב]:

ולפירוש הרב ז"ל הך דינא דסמך לה סוכות קאי רק אנפש אטומה דנוגע מן הצדדים טהור, מ"מ בסמך לה סוכות טמאות מדרבנן, לפי שדומה לאהל המת, ומש"ה ר"י מטהר, דאם היה קאי אקבר סתום דמטמא כל סביביו, לא היה פליג ר"י וכן היא שיטת הרמב"ם ז"ל סופ"ז עש"ה:

אמנם הר"ש ז"ל כתב דמש"ה מטהר ר"י משום דר"י לטעמיה דס"ל כל הכותל לבית ע"כ ולדבריו ז"ל הא דסמך לה סוכות קאי אקבר סתום, וכמ"ש בהדיא הרא"ש ז"ל דמש"ה הסוכות טמאות משום דקבר סתום מטמא כל סביביו ומ"מ ר"י מטהר משום דס"ל כל הכותל לבית ה"נ שדינן ליה בתר נפש ע"כ, וכן היא שיטת הראב"ד ומהר"ם ז"ל כמ"ש בתוס' יו"ט שם. הרי בהדיא דאף לקולא ס"ל לר"י דכל הכותל לבית ומטהר הסוכות אע"ג דקבר סתום מה"ת הוא:

ונראה בודאי דה"ה אם טומאה בבית וכלים בכותל דטמאים דהוי מה"ת, כמו טומאה בכותל וכלים בבית דמ"ש. וכן מוכח ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות