פתח האוהל נא

המת אבל היכא דאין דרך להכניס בו המת כגון במגדל או מהקבר לבית אין הטומאה נכנסת אע"ג דיש פתח או חלון פתוח, ומפרש התשב"ץ הא דטומאה בבית מה שבתוך המגדל טהור היינו אף שאין דלתות המגדל נעולות, וזה שלא כדברי הרב הר"ש ומהר"ם מרוטנבורג והריב"ש ז"ל (סי' שצ"ד) שפירשו דאיירי דוקא שדלתות המגדל נעולות עש"ה. ולהתשב"ץ הא דקתני שם כלים שבינו לארץ שבינו לקורות שבינו לכותל אם יש שם פותח טפח טמאים, ואם לאו טהורים, וקשה מה בכך דיש שם פו"ט וכי דרכו של מת להכניסו תחת המגדל והרי כיון דאם אין בו פו"ט טהורים ע"כ דחשיב כאהל בפ"ע א"כ ה"ה ביש בו פו"ט כיון דאין דרכו של מת להכניסו שמה, ואפשר דס"ל דתחת המגדל ועל המגדל הכל כאהל אחד חשיב ורק באין פו"ט הכלים טהורים דאתינן לה מתורת לבוד כמ"ש שם הרב ז"ל, ורק במגדל שהוא אהל בפ"ע בזה אמרינן אין דרכו של מת להכנס שם וצ"ע עוד:

אך קשה טובא שהרי הר"ש ז"ל שם הקשה מהא דתנן ברפ"י דכלים אלו כלים מצילין בצמיד פתיל כו' וכלי עץ הטהורים [הבאים במדה] הרי דבעינן דוקא צמיד פתיל ותירץ דה"מ דמכוסה בכפישה או בשאר כלים אע"פ שאינו מקבל טומאה אבל דלתותיה מחופות או מכוסה בנסר מהני בלא צמיד פתיל ע"ש, והמהר"ם ז"ל כתב דאה"נ דגם הכא במגדל איירי דוקא דמוקף צמיד פתיל ע"ש. ולשיטת התשב"ץ ז"ל קשה טובא דלמ"ל כלל בכלי עץ הטהורים צמיד פתיל, הרי מגדל הוא כ"ע הטהור וס"ל דאין הטומאה נכנסת כלל בה אף שהדלתות פתוחות, משום דאין דרך טומאה ליכנס במגדל, וה"ה בשאר כלי עץ הגדולים. והנה היה אפשר לומר דהתשב"ץ יפרש כלי עץ הטהורים היינו פשוטי כ"ע דאינן מקבלים טומאה מצילים בצ"פ, וכיון דאינם באים במדה ואינן אהלים בפ"ע ורק כשאר כל הכלים הטמאים באהל המת וכמ"ש וכל כלי אשר אין צ"פ כו' ועי' בתפ"י אהלות פ"ד, אך הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות ובפכ"א ה"א כתב בהדיא דכלי עץ הבאים במדה ונסרים פשוטין שאינם כלים מצילים בצ"פ ע"ש. הרי דכלי הבאה במדה בעי צמיד פתיל דוקא, והרי התשב"ץ הביא מקודם ראיה דאין הטומאה נכנסת להבתים מהא דזיז שהוא אוכל בפתח ג' אצבעות דטומאה שתחת הזיז כלים שבבית טהורים. ושוב דחה זה כיון דהראב"ד ז"ל כתב דאיירי דוקא בזיז שיש בו פו"ט והר"ש ז"ל פירש משום דאינו אוכל בפתח טפח, וא"כ איך שוב מביא ראיה מהך משנה דמגדל כיון דלכל הראשונים ולרבו הריב"ש ז"ל איירי דוקא דהדלתות נעולות או אף מוקף צמיד פתיל:

עוד קשה לי מפ"ט דאהלות גבי כוורת שהיא בתוך הפתח אם פיה לפנים הכוורת טמאה אם טומאה בתוך הדות כמ"ש במ"ה וכן פיה לחוץ טהור רק משום דהנקבים פקוקים בקש כמ"ש במ"א, וכן איתא במ"ט היתה ממלאה כל הבית ואין בינה לבין הקורות פו"ט טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס, הרי אם היה בינה לבין הקורות פו"ט היתה הטומאה נכנסת לתוך הכוורת אע"ג שאין דרכה להכנס וכן מבואר שם בהדיא בתוספתא הובא בר"ש ז"ל פיטוס שאם יש בו פו"ט נכנסה הטומאה בו עש"ה:

ומה שכתב התשב"ץ שלפי שאין דרך להכניס המת במגדל לא גזרו בו חז"ל דמוכח בפרק משוח מלחמה שאין בכל זה אלא גזירה דרבנן, לא זכיתי להבין הראיה מפרק משוח מלחמה דשם בדף (מ"ד ע"א) לא איירי רק מהא דמת תופס ד"א דגזרו שסביביו יהיה טמא ע"ש, אבל לא איירי מענין חור טפח או מסוף טומאה לצאת. ומה שכתב דה"ה הכא דאין דרך להוציא המת מהקבר להכניסו בבתים שאין לגזור עליה, קשה הרי הקבר לחוד מטמא, חוץ ממה שהמת בתוכו מטמא וכמו שכתוב או בקבר וכמ"ש בנזיר (דנ"ג) וברמב"ם ז"ל, וא"כ הרי הטומאה נכנסה מהקברים לחלון הבתים, ובעו"ה לא זכיתי להבין דבריו הקדושים ז"ל. ולפי מה שראיתי בשדי חמד כללים טי"ת כמ"ד, בספר סמא דחיי ומכתם לדוד פלפלו בדברי התשב"ץ ז"ל הללו, ולדאבון לבבי אין הספרים הנחמדים האלה ת"י:

אך הא דאיתא בנזיר (דף מ"ג ע"א) דפריך היכי משכחת לה שיהיה חייב על הטומאה ועל הביאה הא כיון דאעיל ידיה איסתאב כי עייל כולי האי טמא הוא, ומשני רב פפא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו את המעזיבה, דטומאה וביאה בהדדי קאתיין ע"כ. הרי לכאורה מוכח דהטומאה נכנסה למגדל אם הדלתות פתוחות מה"ת וחייב שתים. אמנם מהכא ל"ק לשיטת התשב"ץ ז"ל, דע"כ לא כתב התשב"ץ דהוי רק דרבנן רק אם הדלת היא מן הצד א"כ אין הטומאה מאהלת על הכלים וכן אהל התקרה המאהלת על המת אינה מאהלת על הכלים, והרמב"ם ז"ל כתב בריש ה' טומאת מת דבשלשה אופנים תבוא הטומאה שהטומאה מאהלת על הכלים, או הכלים על הטומאה, או שדבר אחר מאהלת על שניהם, וא"כ בכלים במגדל אין התקרה מאהלת על הכלים אם פתחו מן הצד, וכמ"ש הפנ"י בסוכה (דכ"א) ועי' בזה לקמן בשו"ת הרב הפנ"י ז"ל, זה הוי מדרבנן לשיטת התשב"ץ אבל אם פר את המעזיבה של המגדל ואדם או כלים בתוכו דנמצא דתקרה המאהלת על המת מאהלת על האדם וכלים פשוט דזה מה"ת טמא והוא בכלל כל אשר באהל יטמא דמה בכך שהוא יושב במגדל אחרי שהוא תחת אהל אחד עם המת וז"פ. ולפ"ז אפשר דבעי צמיד פתיל בכ"ע הבאה במדה כגון שהכסוי למעלה וכל שאינו פתיל אינו חוצץ וכמאן דליתא, ונמצא דהאהל המת מאהיל על תוכו:

ולפי מה שכתב הפנ"י בסוכה (דכ"א) הבאתיו לעיל, דארובה שבין בית לעליה והטומאה כנגד הארובה דכלים שכנגד הארובה טמאים מה"ת, דהרי ליכא אהל לחוץ ע"ש, ולפ"ז מה שהביא המג"א ראיה דחור מביא הטומאה מה"ת מהא דאיתא בסוכה (די"ח) בארובה דאין לבוד באמצע דהלכתא גמירי לה, י"ל דהלכתא היה בטומאה כנגד ארובה דאין אומרים לבוד אבל חור טפח מן הצד הוי מדרבנן:

גם אפשר לומר דאם מת בעליה שלא כנגד הארובה וכלים בבית כנגד הארובה בזה לכ"ע הוי מה"ת, כיון דתקרת העליה מאהלת על המת ועל הכלים, נמצא דמת וכלים תחת אהל אחד, כיון דיש בארובה טפח ואין לבוד באמצע. וכן י"ל אם מת בבית וכלים כנגד ארובה בעליה ג"כ טמאים מה"ת כיון דביתא כמאן דמליא טומאה דמי וכמ"ש באליה רבה רפ"ג, וא"כ כיון דהכלים מאהילים כנגד אויר הבית הו"ל טומאה מה"ת:

ולפ"ז אפשר די"ל דאע"ג דחור שבין בית לבית הוי רק דרבנן מ"מ ארובה שבין בית לעליה הו"ל מה"ת, דכיון דכנגד הארובה מה"ת טמא, והרלב"ח ז"ל בסי' קמ"ב כתב דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך אהל שוב מתפשטת בכל האהל, דטומאה הנכנסת לתוך אהל, ע"כ אינה מטמאת כנגדה בלבד, רק מתפשטת בכל האהל, וא"כ כיון דאויר שכנגד הארובה טמא מה"ת, שוב הטומאה מתפשטת בכל העליה, וכן אם הטומאה בעליה מתפשטת בכל הבית, דכיון דתקרת העליה מאהלת כנגד הארובה על אויר הבית, משא"כ בחלון מן הצד הו"ל מדרבנן כיון דאין כאן שום אהל ובזה א"ש דהא דגזרו ב"ש וב"ה בפרק ה' שקדרה אינו חוצץ בין בית לעליה משום דשמא כלי של ע"ה הוא טמא, וקשה כיון דהא דחור טפח מביא הטומאה הו"ל רק דרבנן אמאי גזרו משום ספק, ולפ"ז א"ש דארובה שבין בית לעליה זה לכ"ע הוי מה"ת:

אך י"ל לפמ"ש דכלים שכנגד ארובה לכ"ע טמאים, מה"ת