פתח האוהל נ

בעי על הא דאר"י כ"ש דמשמע דיותר מסתבר לומר שהטרקלין חשוב אהל להביא הטומאה לחוץ כשהטומאה בתוכו מלהמשיך הטומאה לתוכו כשהטומאה בתוך הבית, והיינו דמקשי אם אהל לחוץ אם הטרקלין הוי אהל להביא הטומאה לחוץ יהיה אהל להמשיך הטומאה אצלה, ואם אינה אהל להמשיך הטומאה אצלה תיפקע הטומאה ע"ש:

וע"כ מהא דקאמר ר' יוחנן המת בבית והנזיר בטרקלין הנזיר מגלח מוכח דחור טפח מביא הטומאה מה"ת, לפירוש הפ"מ, ולפ"ז א"ש דר' יוחנן ס"ל סט"ל הוי מה"ת כמש"ל (כ"א ס"ד) היינו כיון דס"ל דחור טע"ט הוי מה"ת וס"ל דמה"ת רואין הפתחים כאלו הם פתוחים הואיל וסופם להפתח, דלמ"ד חור טפח מדרבנן פשוט דע"כ סט"ל מדרבנן, ור"י לשיטתיה, ורבי מנא אפשר דס"ל דהוי רק מדרבנן ומש"ה פריך אם אינו אהל לחוץ תיפקע הטומאה, וקשה הרי מפורש בכל מסכת אהלות ובהרבה מקומות דחור טפח מביא הטומאה, ורק דס"ל דהוא מדרבנן ואין הנזיר מגלח:

ואולי י"ל דתנאי פליגי בזה אי חור טפח הוא מה"ת דהנה תנן בפי"ג העושה מאור בתחלה שיעורו מלא מקדח, ותנן בסיפא להביא הטומאה ולהוציא הטומאה הכי קאמר מלא מקדח ומלא אגרוף ופותח טפח דאמרן כל השיעורין הללו בין להביא את הטומאה לבית בין להוציא הטומאה מבית. הרב], ר' שמעון אומר להביא הטומאה אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח [ר"ש פליג וסבר בין להוציא ובין להביא כולן שיעורן בפו"ט, ולית ליה לר"ש שיעור של מקדח ומלא אגרוף כלל, ואין הלכה כר"ש. הרב], וכ"כ הר"ש ז"ל וע"ש בתוס' יו"ט:

והנה הפנ"י כתב ראיה דחור טפח הוי מדרבנן דבחלון שלא נעשה בידי אדם בעינן כמלא אגרוף אע"ג דבאהל שלא נעשה בידי אדם לא קיי"ל כר' יהודה וסגי בטפח וע"כ דחלון שאני דהוי מדרבנן, והקשיתי לעיל דא"כ אמאי במאור סגי במלא מקדח דהוא פחות מטפח, וע"כ דכל זה הוא הלכה למשה מסיני. ולפ"ז י"ל דאה"נ דר"ש ס"ל דחור הוי רק מדרבנן ומש"ה ס"ל דאף בנעשה למאור בעי טפח דוקא, ולפ"ז צ"ל דר"ש קאי רק אמלא מקדח אבל במלא אגרוף מודה לת"ק ואין זה דוחק דכן כתב ג"כ הר"ש ז"ל בפירוש השני דר"ש קאי רק אמלא אגרוף ע"ש, וא"כ ה"ה די"ל דקאי רק אמלא מקדח, או י"ל כיון דלר"ש אין כל השיעורין הללו הלכה למשה, ורק מדרבנן, ס"ל באמת אף שלא נעשה בידי אדם סגי בטפח וכמו באהל, דרבנן לא חילקו והכל שיעורו טפח, ורק לרבנן כל השיעורין דחלון הוא הלכה למשה, ואף שיעור מלא אגרוף הוא הלכה:

ולענין דינא הנה רוב פוסקים ס"ל דחור טע"ט מביא הטומאה מה"ת כמ"ש לעיל, הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' אבל וכ"כ בכלבו בפ"ב מה"א ובסמ"ג, וכ"כ באשכול וז"ל והיכא דמחית מת בביתא ופתיחא כוותא מן ההוא ביתא לביתא אחרינא כו' וכן אם עליתא ע"ג ביתא אי איכא ארובה בין ביתא לעליתא בפו"ט והוי מיתא בחד מנהון איתסר לכהן למיעל לתרוויהון, ומאן דעייל בתר דאתרו ביה לוקה ע"כ, וכן הוא מפורש בשיטה מקובצת בשם הריטב"א בכתובות (די"ז) וז"ל ומה שאמרו בפ"ב דכלאים בירושלמי תני אין מדקדקין במת ולא בכלאים בבהמ"ד ר' יוסי הוי יתיב ומתני והוה תמן מיתא מאן דנפיק לא א"ל כלום, ומאן דיתיב לא א"ל כלום, ההיא לא לענין הוצאת המת היה אלא לענין כהן שהיה שונה בבהמ"ד, והיה שם אדם גוסס בסמוך שעוברת הטומאה כשימות בבהמ"ד, שאם רצה לצאת כדי שלא יטמא רשאי, ואם רצה ליטמא מטמא כדי שלא יתבטל מלמודו, דס"ל לבני מערבא דטומאת כהנים אפילו בטומאה דאורייתא נדחית מפני ת"ת, ופליג אגמרא דילן דלא הותרו זה אלא בטומאה דרבנן כדאיתא בפ"ק דע"ז כו' עכ"ל הובא בחת"ס, הרי אף שהיה הטומאה בבית השני הו"ל טומאה דאורייתא, ובקרית ספר פי"ד, וכן בלבוש (סי' שע"א) כתבו דהוא הלכה למשה מסיני, והמג"א והשער אפרים חלקו על הש"ך, והשבות יעקב וחמד משה וחת"ס וחכ"א, וכ"כ בשערי תשובה או"ח (סי' קכ"ו) בשם ספר דברי שמואל ושבט יהודה דגם הש"ך ס"ל דהוי מה"ת ולא איירי רק מסוף טומאה לצאת דהוי דרבנן:

וברוקח הלכות אבלות כתב וז"ל כהן אין לו לכנוס תחת אהלו של מת ישראל, ואם יש בבית מת אחד, ופתוח אותו בית בפתח לבית אחר, אסור לכהן לכנוס בבית האחר, כדמשמע בפרק בתרא דמגילה (דכ"ו) גבי כנישתא דרומאי עכ"ל. וקשה דלמה הביא ההיא דמגילה אחרי שמפורש בכל מסכת אהלות ובכמה מקומות דחור טפח על טפח מביא הטומאה ולמה כתב לשון כדמשמע. ונראה לפמ"ש המהרי"ל ז"ל (סי' ק"נ) דכהן מותר לטמאות א"ע, לסוף טומאה לצאת משום דהוי רק מדרבנן, וכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה כהן אין מוזהר עליה, אפילו לר"ת דס"ל דמשבשתא היא מ"מ בטומאה דרבנן מודה, ושוב כתב דרב אלפס והרא"ש ז"ל ס"ל דאסור לטמאות לסט"ל ע"ש, ולפ"ז י"ל דס"ל לרוקח דחור טע"ט מביא הטומאה רק מדרבנן וס"ד דכהן אין מוזהר עליה, ומש"ה הביא ראיה ממגילה כ"ו דשם מבואר דבעי כהני למיעל כו', ואפשר דס"ל לאמת דחור טפח הוי מה"ת, ורק שלא נאמר דהוי דרבנן ומותר לכהן מש"ה הביא ההיא דמגילה וצ"ע עוד:

ובתשב"ץ ח"ג ס"א כתב וז"ל בגאייה בית החיים בצדו אחד בית דירה לישראל, ובצדו האחר בית הכנסת, ויש בו חלונות פתוחות ונאסר לכהנים ליכנס בבית והותר להם ליכנס לב"ה על ידי סבכה שסתמה החלון, ולפי מה שכתב הרי"ף ז"ל בהלכות טומאת מת היה נראה שאין הבתים טמאים, שהוא כתב וז"ל אי הוי מיתא תותי הני זיזין ואכסדראית שרי ליה לכהנא למיעל ולמיתב בגו ביתא שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה לכנוס כדתנן זיז שהוא סובב את הבית ואוכל בפתח שלש אצבעות טומאה בבית כלים שתחתיו טמאים כו' וסוף המשנה היא טומאה תחתיו ר"א מטמא את הבית ור"י מטהר, וכיון דקיי"ל כר"י לגבי ר"א, וגם במסכת נדה אמרו שאין הלכה כר"א בסדר טהרות אלא בד' הלכות וזו אינה אחת מהם, א"כ אלו הבתים שיש בהם זיזין בולטין מאהילין על הקבר, טהורין הן ונכנסים שם הכהנים לפי שאין דרך הטומאה לכנוס אלא לצאת כו' ומשנה זו של זיז פירשה הוא ז"ל שאין טומאה שבתוכו מטמאה הבית לפי שאין בזיז פו"ט, ור"ש ז"ל פירשה בענין אחר [לפי שאין אוכל בפתח רק ג' אצבעות] ולא יצא ממשנה זו היתר לכלים שבבית אם יש טומאה תחת הזיז הסובב אם יש בו פו"ט, אבל נראה בנדון זה שהבתים טהורים ממה ששנינו בפ"ד ממסכת אהלות מגדל שהוא עומד באויר כו' היה עומד בתוך הבית טומאה בתוכו הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכו טהור, לפי שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנם, וכיוצא בו שנינו בתיבת המגדל והביאוה בגמרא בפרק העור והרוטב, ואע"פ שהבית שיש בו פתחים הרבה אם הם כולם פתוחים כולם טמאים אע"פ שחשב להוציאו באחד מהם, וכן זיז שיש בו פו"ט מביא את הטומאה אפ"ה כשמת בבית מה שבתוך המגדל טהור, שלפי שאין דרך להכניס המת במגדל לא גזרו בו חז"ל, דמוכח בפרק משוח מלחמה שאין בכל זה אלא גזירה דרבנן, וכמ"ש רש"י ז"ל בפ"ק דביצה ובפרק העור והרוטב וכן בהסכמה הסכימו כל המפרשים ז"ל שאין בכל זה אלא גזירה דרבנן, והוא הדין לנדון הזה שאין דרך להוציא המת מהקבר להכניסו בבתים שאין לגזור עליו כו', העולה מזה שהבתים הם טהורים ונכנסים שם הכהנים ואין צריך סתימה בחלון כו' עכ"ל:

ס"ל לרבינו התשב"ץ ז"ל דחור טפח מביא הטומאה הוא רק גזירה דרבנן וכי גזרו היכי דדרך להכניס בו