פתח האוהל מא

זו בזו בפו"ט מביאות וחוצצות ע"כ וכתב הר"ש ז"ל דאע"ג דאין בכל ענף טפח רואין התחתונות כאלו הן העליונות ומביאות וחוצצות ע"ש, וליחוש שמא הטומאה מונחת בין הענפים שיש אויר פנוי בין הטומאה להעובר מתחתיה לא חשו כ"כ כיון דאף אם יהיה טומאה אפשר דחציץ ועכ"פ הו"ל ס"ט ברה"ר כיון דטהרה בר"ה. ומתוספתא זו קשה על הר"ש ז"ל דלר"י אהל שאינו עשוי בידי אדם רק מדרבנן מביא במלא אגרוף והרי ס"ל דחוצץ, ואפשר דרק לר"א ס"ל דהוי דרבנן אבל לא לר"י ומתורץ קו' הנ"ל איך קאמר בסוכה דלר"י חוצץ במלא אגרוף, דרק לר"א קאמר הר"ש ז"ל דהוי דרבנן:

בתוס' ד"ה בדחלולי סגי כתבו דקמ"ל דאע"פ שברח העוף פעמים שמשאיר שם בשר המת שמביא בפיו, ונשאר שם בענף, והמהרש"א ז"ל שם הקשה דבשלמא לפירוש רש"י ניחא דממתניתין מפני הטומאה לא הוי משמע אלא לחוש בעובר תחת הטומאה, אבל אהל טומאה דקתני בברייתא משמע נמי דהענפים מאהילים על העובר ועל הטומאה, אבל לפירוש התוס' קשה דמה שיש לחוש דלמא ישאר בענף אינו נמי אלא משום עובר תחת הטומאה, וזה לא נשמע טפי בלשון הברייתא מלשון מתניתין. ותירץ דצ"ל דיפול מהענף ע"י הרוח על הארץ ויאהיל הענף על העובר ועל הטומאה עש"ה, ולא משמע כן בלשון התוס' שכתבו דנשאר שם בענף. ולפעד"נ דהתוס' יפרשו כמ"ש ביד רמ"ה ז"ל דהא דס"ד דילמא מייתי עורב ושדי התם, היינו דשדי התם ומטמא העוברים במגע ע"ש, ושפיר קאמר בברייתא מפני אהל הטומאה דישאר הטומאה בענף ויטמאו העוברים תחתיו וזה הוי טומאת אהל, דהטומאה מאהיל על העוברים, ולא טומאת מגע דס"ד במתניתין:

כלל ב באור ענין חור טפח על טפח סימן א נסתפקתי בהא דחור טפח על טפח בכותל שבין בית לבית, דמביא הטומאה מבית לבית, אי אמרינן כיון דיש חור טע"ט נעשו שני הבתים כאהל אחד, וכמו דאם לא היה הכותל ביניהם היו שני הבתים בית אחד, ה"ה עכשיו דכל דאיכא חור טע"ט הוי כאלו אין כותל מפסיק כלל, או אפשר דזה לא אמרינן שיהיו נעשים כאהל אחד ובאמת חשבינן להו כשני אהלים, ורק דחור טע"ט מביא הטומאה מבית לבית וכך היא ההלכה:

והנה לפמ"ש הרדב"ז ז"ל (ססי' תע"ו) הבאתיו לעיל (כ"א ס"א) וז"ל, ועוד שאין הנזיר מגלח על טומאת הפתחים עד שיהיה עם המת תחת אהל אחד, וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות נזיר וז"ל כל אלו הי"ב טומאות שמנינו כו' או היה הנזיר ואחת מטומאות אלו באהל אחד הרי זה מגלח וכו' משמע בהדיא דדוקא בהני מגלח, אבל לא על טומאת הפתחים כיון שאינו ביחד תחת אהל אחד, ושנינו בתוספתא דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין הכהן מוזהר עליה עכ"ל. וקשה שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בהדיא בהלכות אבל (פ"ג ה"ג) וכן אם נכנס לאהל טמא שנכנסה לו הטומאה לוקה, אע"פ שעצמה של הטומאה בבית אחר, וכבר ביארנו כל אהלים שתכנס להן הטומאה או שתצא מהם עכ"ל. הרי אף שאינן באהל אחד כהן מוזהר עליה, וע"כ דס"ל לרדב"ז ז"ל דכל שיש חור טע"ט נעשו ממש אהל אחד, ומש"ה כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות נזיר שיהיה הנזיר ואחת מן הטומאות באהל אחד, אבל טומאת פתחים כיון דהדלתות מוגפים אינן אהל אחד עם הבית שהמת בתוכו:

אמנם לפמש"ל (בכ"א ס"א) להוכיח דהא דאיתא ברפ"ג דכל המטמאים באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאים, היינו רק שהכניסן ממש בתוך בית אחד, אבל אם חצי זית מונח בבית אחד וחצי זית בבית שני אין מצטרפין אע"ג דיש ביניהם פתוח חלון או פתח, א"כ מוכח דאין נעשים אהל אחד, דאי נעשים אהל אחד היו מצטרפים שני החצאי זיתים יחד:

וכן נראה לפע"ד ראיה דבסופ"ו דאהלות תנן שני פרדסקין [עמודים חלולים נתונים בכותל הבית ובהן חלונות חלונות ויש להם דלתות, וטומאה תחת אותן עמודים הרב] זה בצד זה, או זה על גב זה, נפתח אחד מהם, הוא והבית טמא שהטומאה בוקעת בתוכו ויוצאה לבית, אפילו הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאינו נידון כבית אפ"ה הבית טמא. הרב] וחבירו טהור, ורואין את הפרדסקין כאלו הוא אטום [כלומר אם הדלת נעול ולא נפתח רואין אותן כאלו אין שם חלל כלל, ואם טומאה תחתיהן נידון הכותל מחצה על מחצה ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא, מחציו ולחוץ הבית טהור. הרב] ידון מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית ע"כ:

ובתוס' יו"ט שם כתב בשם מהר"ם ז"ל בהא דאם נפתח אחד מהם הוא והבית טמא, וחבירו טהור, וז"ל, פירוש חלק חציו השני של הפרדסקין השני שאינו אצל הבית, דאי שאצל הבית טמא כיון שהבית טמא, א"נ כיון דבית גופיה לא מיטמא מגופיה אלא מכח פרדסקים שאצלו, די לנו אם נטמא הבית ולא הכותל עכ"ל:

הרי אע"ג דאי טומאה בבית כלים שבכותל מחציו וכלפי פנים טמאים כדאיתא שם במ"ד, מ"מ אם הבית טמא רק משום שבאה לו הטומאה ע"י חור טע"ט, כמו הכא שבאה הטומאה מפרדסקין לבית, הכלים טהורים לתירוץ הב' של המהר"ם ז"ל, וע"כ דחור אין עושה שני הבתים כאחד דאל"כ יהיו גם הכלים שבכותל טמאים כמו הבית אשר הטומאה שם:

בתוס' אנשי שם הנדפס במשניות דפוס ווילנא כתב שם בשם מש"ח וז"ל, ולדעתי זה אינו דבאמת כיון דנפתח הפרדסק שבו הטומאה, הוי הטומאה כמונח בבית כיון דיש בפרדסק טפח ונפתח הוי הכל אהל אחד עם הבית, ואפ"ה השני שהוא נעול טהור דהא ביב שקמור תחת הבית דאף דקרקע הבית נחשב כבית ואפ"ה כשיש בביב פו"ט הטומאה בבית מה שבתוכו טהור כפ"ג מ"ז, ואפילו בבית גופיה אם חלקו לשנים טומאה בחלק של חוץ כלים שבפנים טהורין כפט"ו מ"ו, וא"כ ה"נ בפרדסק השני כשהוא נעול ויש בו פו"ט מהני בו החציצה שהוא נעול ולכך מה שבתוכו טהור, אבל בהא דכותל הבית נידון מחצה על מחצה איירי שאין במקום הטומאה טפח כדפירש הרב והתוס' יו"ט שם כו' עכ"ל:

הרי דחולק ע"ז וס"ל דכיון דיש טפח פתוח מפרדסק לבית הוי כאלו גוף הטומאה מונחת בבית וכלים שבכותל טמאים, ורק הטעם משום דיש בפרדסק פו"ט:

והנה בסופי"א דאהלות תנן כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות, אפילו עד התהום טהורים, טומאה שם