פתח האוהל לז

בוקעת למעלה דרך המסכת פרוסה מ"מ אינה מתפשטת תחתיה, ועי' מש"ל [בכלל ג' ס"ז] בארוכה. ולפי הנ"ל א"ש דכיון דהמוכני בתוך הבית תחת האהל טפח וכיון דאין הטומאה בוקעת הו"ל בתוך הבית ושוב אמרינן סט"ל, משא"כ בעמוד דאין אהל טפח על העמוד כמ"ש הרלב"ח ז"ל ובוקעת דרך הגג א"כ הו"ל כאלו הטומאה ברה"ר ולא אמרינן ביה סט"ל:

והנה בפ"ד שם גבי מגדל שהוא עומד בתוך הבית תנן דכלים שבינו לבין הארץ, שבינו לבין הכותל, שבינו לבין הקורות אם יש שם פו"ט טמאים, ואם לאו טהורים, טומאה שם הבית טמא, וכתב הר"ש ז"ל דהבית טמא אע"פ שאין שם פו"ט לפי שדרך טומאה לצאת אפילו בינו לבין הארץ בינו לבין הקורות משום דבוקעת ועולה או יורדת ונכנסת לחלל המגדל ויוצאה דרך פתח לבית, ובלבד שלא תהא הטומאה כנגד עובי הדפנות לא למעלה מן הדפנות ולא למטה דא"כ לא היתה מתפשטת בבית אחר דליכא פו"ט לא למעלה ולא למטה כדמוכח בתוספתא דקתני טומאה תחת רגלו או על גב רגלו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, למה היא דומה לעמוד שעומד בתוך הבית וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ע"ש, והיינו דכל שהיא תחת העמוד או תחת דפנות המגדל כיון דהו"ל רצוצה ואין טפח לבין הקורות להמגדל ואין הקורות חוצצים והו"ל כטומאה ברה"ר לא אמרינן סוף טומאה לצאת, אבל אם הוא תחת המגדל דבוקעת לתוך המגדל, ומשם יוצא להבית כיון דגג הבית חוצץ והו"ל טומאה תחת אהל אמרינן סט"ל, ועי' ברלב"ח ז"ל הנ"ל שכתב דס"ל להר"ש ז"ל דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך אהל מתפשטת לטמא כל האהל ע"ש העתקתי דבריו ז"ל לקמן (כ"ג ס"ז):

ובאליה רבא שם הקשה ג"כ אמאי טומאה שם הבית טמא הא הו"ל טומאה רצוצה ובוקעת ועולה ולא לטמא הבית וכמו בטומאה תחת רגלו וכמו דאיתא בתוספתא, ותירץ דאין הטומאה בוקעת לתוך כלי שיש לה שני כיסויין דכיון דע"כ הכיסוי העליון הו"ל אהל ואין הטומאה הרצוצה בוקעת ע"ג משום דהו"ל אהל וחוצץ ומש"ה אינה בוקעת כלל להכלי וכיון דאינה בוקעת לא למעלה מהמגדל ולא לתוכה אמרינן סוף טומאה לצאת ע"ש בארוכה. ולא זכיתי להבין דכיון דאינה בוקעת לתוך המגדל הו"ל טומאה רצוצה וא"כ הרי דומה לטומאה רוצצת תחת הרגל, ובתפארת ישראל שם [בבועז ד'] עמד בזה וכתב דבתוספתא שהטומאה תחת רגל המגדל ואין חלול המגדל עליה אלא הרגל נמשך ועולה עד שמי קורות הבית ע"ש, ולא ידעתי מה יושיענו זה אכתי גם בטומאה שם דמתניתין כיון דאינה בוקעת לתוך המגדל הו"ל רצוצה [ועי' בתפ"י בק"א]. והנה בטומאה תחת המגדל שפיר י"ל דאע"ג דאינה בוקעת לתוך המגדל והיא רצוצה מ"מ כיון דאין הטומאה בוקעת דרך גג הבית דהא המגדל חוצץ א"כ הו"ל הטומאה בתוך הבית תחת אהל ושוב אמרינן סוף טומאה לצאת משא"כ תחת העמוד או רגל המגדל דאיירי שאין עליה אהל טפח וכמ"ש בהדיא הר"ש ז"ל וא"כ בוקעת דרך גג הבית ושוב הו"ל כטומאה ברה"ר, אבל אכתי קשה הא תינח בטומאה תחת המגדל אבל בטומאה על המגדל בינו לבין הקורות כיון דאינה בוקעת לתוך המגדל הו"ל רצוצה ובודאי בוקעת ועולה דרך גג הבית והו"ל כטומאה ברה"ר, וכן בטומאה בינו לבין הכותל הו"ל רצוצה ובוקעת דרך הגג, ועי' במשנה אחרונה מ"ש בזה:

וקשה לי דבפט"ו מ"ו תנן בית שהוא מלא תבן, ואין בינו לבין הקורות פותח טפח טומאה בפנים [במקום התבן. הרב] כלים שכנגד יציאה טמאים [מקום פנוי יש כרוחב אמה מן הפתח עד כותל שכנגדו שנכנסים ויוצאים דרך שם להוציא התבן ולהכניס, וכלים שבאותו מקום הפנוי טמאים מידי דהוי אטומאה בחצץ דכלים שבבית טמאים. הרב], טומאה בחוץ היינו במקום הפנוי מן הפתח עד כותל שכנגדו הרב] כלים שבפנים [במקום התבן. הרב], אם יש במקומם טע"ט על רום טפח טהורים, ואם לאו טמאים [דבחצץ נמי אם טומאה בבית כלים שבחצץ שאין במקומם טפח טמאים. הרב), וכתב הר"ש ז"ל דהא דמהני קמירת התבן לצד פנים טפי מלצד חוץ משום דדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס ע"ש:

וקשה דכיון שהבית מלא תבן והו"ל טומאה רצוצה אמאי אמרינן ביה סוף טומאה לצאת, והא בודאי בטומאה בפנים במקום התבן בוקעת דרך גג הבית ואין כאן אהל טומאה, ואין דומה למשנה הקודמת דטומאה שבחצץ כלים שבבית טמאים דשם אינה בוקעת ועולה דרך הגג ושפיר אמרינן ביה סט"ל או משום דאין צמיד פתיל לטומאה [ועי' בחזון נחום שם] אבל הכא דהו"ל טומאה רצוצה ובוקעת ועולה אמאי אמרינן ביה סט"ל, ועי' ברמב"ם וראב"ד ז"ל בפכ"ד ה"ב:

וראיתי בתפארת ישראל שם שכתב דמש"ה טומאה בפנים כלים שכנגד היציאה טמאים דכיון דהתבן חשיב כביטול הו"ל התבן ככותל מכותלי הבית והו"ל כטומאה רצוצה בכותל דהבית טמא כמ"ש בפ"ו ואע"ג דהתם דיינינן להכותל מחצה על מחצה הכא שאני שכותלים ממש של הבית מקיפין לכל התבן ומצרפין לכל שבתוכן לדון הכל כתוך הבית ע"ש. ולפע"ד ז"א דהרי רק בכותל המשמש הבית אמרינן דטומאה בתוכו הבית טמא דהו"ל הטומאה כמו שהיא בתוך הבית, משום דע"י הכותל נעשה הבית, אבל בית המשמש הכותל הרי ידין כקליפת השום, והכא הרי אין התבן משמש הבית אדרבה הרי מבטלו מתורת הבית וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הובא בתוס' יו"ט שם פט"ו מ"ז, א"כ הו"ל ככותל מערה דנידון כקליפת השום, והיה אפשר לומר לפמ"ש בתוספתא פ"ז דכותל שחצי עביו סלע וחצי עביו בנין נידון מחצה על מחצה, ולא כקליפת השום, וכתב שם הר"ש ז"ל דאפילו הסלע לצד הבית נידון מחצה על מחצה כיון דחציו בנין ע"ש, וא"כ הכא כיון דהכתלים הו"ל משמשים הבית נידון מע"מ אע"ג דהתבן בפנים, אמנם עכ"פ דיו שיהיה ככותל בנין ויהיה נידון מע"מ אבל לא שיהיה כל התבן נידון לבית, וגם בגוף הסברא רחוק מאד שנאמר דהתבן הו"ל ככותלי הבית:

והיה אפשר לומר דהנה בעירובין (דע"ח ע"ב) איתא במשנה חריץ שבין שתי חצרות עמוק עשרה ורוחב ד' מערבין שנים ואין מערבין אחד אפילו מלא קש או תבן, מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים, ופריך בגמרא מלא עפר אפילו בסתמא [בטיל] והתנן בית שמילאהו תבן או צרורות וביטלו בטל ביטלו אין לא ביטלו לא, ומשני רב הונא מאן תנא אהלות ר' יוסי היא, והקשו בתוס' והא ר"י קסבר דטומאה טמונה אינה בוקעת כדאמר בחולין (דקכ"ה) ותירצו דמ"מ מהני ביטול לענין שלא יבא טומאה לכלים שבצדו ע"ש. ולפ"ז כיון דסיפא ר"י היא י"ל שפיר דגם רישא ר' יוסי היא, וא"כ כיון דלר"י טומאה רצוצה אינה בוקעת ועולה, א"כ הו"ל הטומאה תחת אהל אחד עם הכלים ושפיר אמרינן שוב' סוף טומאה לצאת, ואיירי במת שלם דמודה ר"י ביה דאמרינן סט"ל כמ"ש התוס' חולין (דקכ"ה):

ולפ"ז יש לתרץ מה שהקשו שם התוס' בהא דקאמר מאן תנא אהלות ר"י היא, שהרי ר"ה לא ידע מברייתא דפריך עליה דר"י איפכא שמעינן ליה דס"ל דלא בעי ביטול, א"כ מנ"ל לומר דמשנה ר' יוסי היא דוקא, ולפ"ז י"ל דכיון דרישא ע"כ ר"י היא דלרבנן כיון דטומאה רצוצה בוקעת ועולה לא אמרינן ביה סט"ל ומש"ה קאמר דגם סיפא דבית שמלא עפר ובטלו ר"י היא וא"ש: