פתח האוהל לו

אמרינן אלא כשהכל תחת אהל אלא שהדלתות מוגפות אמרינן הואיל וסופו להפתח כפתיח דמי אבל כשאין כאן אהל לא שייך משום סט"ל עש"ה, ובשו"ת נפש חיה לאדמ"ו ז"ל (סי' צ"ה), ובאשכול עש"ה:

ולפע"ד היה נראה לתרץ דמשכחת לה כגון דהטומאה נכנסה דרך הארובה והטומאה במקום שנכנסה נותנים לה מקום לצאת, ולא שייך בהבית משום סט"ל, ולפמ"ש לשיטת הפוסקים אף היכא דאין בחלון פו"ט מ"מ כיון שהטומאה נכנסה דרך חלון זה נותנים לה ג"כ מקום לצאת דרך פתח קטן כזה, ומש"ה אף דאין בארובה פו"ט אמרינן דהבית טהור משום דסופה לצאת דרך החלון במקום שנכנסה. אך ז"א שהרי הריטב"א ז"ל בסוכה (די"ח) הקשה בהיפוך אמאי טומאה בבית נגד הארובה טהור נימא דסט"ל דרך הארובה ויהיו כלים שכנגד הארובה טמאים, ותירץ דאין דרך להוציא טומאה דרך הארובה עש"ה לשונו ז"ל ובחת"ס (סי' ש"מ,) ולפ"ז אי נימא דהטומאה נכנסה דרך הארובה וסופה לצאת דרך שם א"כ שוב תקשה אמאי טומאה בבית נגד ארובה טהור הרי סופה לצאת כאן. ונראה לכע"ד דהריטב"א ז"ל ס"ל סט"ל כאלו הטומאה בעצמה שם במקום שסופה לצאת, דאי ס"ל דרואין רק כאלו הפתח פתוח א"כ מה בכך דסופה לצאת דרך ארובה מ"מ אין כאן אהל על הכלים שלמטה נגד הארובה וטהורים, וע"כ דס"ל דרואין כאלו הטומאה בעצמה שם במקום ארובה שסופה לצאת ומש"ה קא קשיא ליה אמאי כלים שכנגד ארובה טהורים:

סימן ח בנפתח אחד מהפתחים אע"פ שלא חשב עליו התוס' יו"ט במשנה דהמת בבית ובו פתחים הרבה, הקשה דהרא"ש והטור וש"ע השמיטו הך בבא חשב להוציא באחד מהם, וכתבו רק הרישא נפתח אחד מהם עש"ה. ולי קשה דגם הך בבא לא העתיקו כולו, דהא איתא בתוספתא נפתח אחד מהם אע"פ שלא חשב עליו וכמ"ש שם הר"ש ז"ל, וכ"כ ברמב"ן ז"ל נדה (דף כ"ח) ובשיטה מקובצת בביצה (דף י'), והרמב"ם ז"ל בפ"ז לא כתב כלישנא דמתניתין, היינו דכיון דכתב נפתח אחד מהם או שחשב עליו כו' שוב לא היה צריך לבאר דנפתח היינו בלא חשב, דממילא משמע כן, דהא בחשב לא בעינן נפתח, אך בטור וש"ע דהשמיטו הך בבא דחשב עליו עכ"פ היה להם לבאר דבנפתח לא בעינן חשב וכמ"ש בתוספתא. ובחדושי המאירי ז"ל כתב בביצה (דף י') וז"ל נפתח אחד מהם לאחר מיתת המת ודאי דרך שם יצא, דמשום הכי פתחהו ונצלו כל האחרות עכ"ל, ואינו מובן מ"ש דמש"ה פתחהו דהא בנפתח לא בעינן חשב ואע"פ שפתחו למטרה אחרת ג"כ מציל וצ"ע:

והנה בתוספתא שם מבואר דנפתחו החלונות כולם טמאים ולא הצילו על הפתחים, דבחלונות בעינן דוקא חשב ולא מהני נפתח לחוד דאין דרך להוציא דרך החלונות, וכמ"ש הר"ש ז"ל והר"י קורקוס ז"ל בפ"ז ה"ב. אך הכ"מ שם כתב דאיירי דוקא בחלונות שאין בהם ד"ט, אבל יש בהם ד"ט מהני נפתח אע"פ שלא חשב ע"ש, וכן סתם בטור וש"ע דנפתח מהני בחלון, ובחדושי הרש"ש ז"ל עירובין (דף ס"ח) עמד בזה ע"ש, ולמאן דס"ל דלא מהני בחלון נפתח, נראה לפע"ד די"ל קו' התוס' בביצה ד"י, דהקשו למאי דס"ל דב"ש וב"ה פליגי בברירה, א"כ אמאי פליגי דוקא בחשב ולא פליגי ברישא בנפתח אי טהור למפרע ע"ש. אך דהנה התוס' שם הקשו אי אמרינן ברירה א"כ איך הפתחים כולן טמאים דהא לעולם לא יטמא רק פתח אחד שיוציא בו המת, ותירצו כגון שעשו פתח חדש, וכתב במ"א דבזה לא אמרינן ברירה דאינו עומד לכך שיעשו פתח חדש עש"ה. ולפ"ז י"ל דסד"א דבחלון לא אמרינן ברירה לטהר למפרע כיון דאינו עומד לכך, ודי אם נטהר רק מכאן ולהבא, ומש"ה קמ"ל רבותא דגם בחלון אמרינן ברירה, וממילא ע"כ הוצרך לפלוגי בחשב, דנפתח לא מהני בחלון רק בפתח ואין כאן רבותא, והתוס' דלא תירצו כן אפשר דס"ל דגם בחלון מהני נפתח וכמו דסתם בש"ע:

סימן ט בטומאה רצוצה אי אמרינן סוף טומאה לצאת באהלות סופ"ו שני פרדסקים [עמודים חלולים נתונים בכותל הבית ובהן חלונות חלונות ויש להן דלתות וטומאה תחת אותם עמודים. הרב] זה בצד זה או זה ע"ג זה, נפתח אחד מהם הוא והבית טמא [שהטומאה בוקעת בתוכו ויוצאת לבית אפילו הטומאה מחציה של כותל ולחוץ דאינו נידון כבית אפ"ה הבית טמא. הרב] וחבירו טהור, ורואין את הפרדסקים כאלו הוא אוטם (כלומר אם הדלת נעול ולא נפתח רואין אותן כאלו אין שם חלול כלל ואם טומאה תחתיהן נדון הכותל מחצה על מחצה ככל הני דתנן לעיל מחציה ולפנים הבית טמא מחציה ולחוץ הבית טהור. הרב] ידון מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית ע"כ:

ובתוס' יו"ט שם בד"ה הוא והבית טמא כתב וז"ל כתב הרב אפילו הטומאה מחציה של כותל ולחוץ מסיים מהר"ם ואע"ג דמשמע לעיל [במשנה ה'] גבי טומאה בין הקורות דטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לבית ודוקא כנגדה אבל שלא כנגדה מה שבבית ושבעליה טהור כו', דשאני הכא דכותל בית בתר בית שדינן לה כו', ודוקא נפתח להכי שדינן טומאה שבחציה השניה בתר פתחא אבל לא נפתח לא, דלא שייך בטומאה רצוצה סוף טומאה לצאת דרך הבית, דדוקא טומאה במגדל שאינה רצוצה שייך לומר כן ואפילו פתח המגדל סגור עכ"ל. ואינו מובן לכאורה מ"ט דלא אמרינן בטומאה רצוצה סט"ל וכי גזה"כ הוא, וכן מוכח שם במשנה הקודמת דתנן טומאה תחת העמוד טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, וכתב הרב ז"ל דאיירי בעמוד שבכוך ומערה או בבית ע"ש, ולא אמרינן סט"ל ויהיה כל הבית טמא, ע"כ דבטומאה רצוצה לא אמרינן סט"ל:

ונראה לפע"ד הטעם לפמ"ש הט"ז (שע"א סק"ג) דמש"ה בטומאה תחת הארובה מה שבבית טהור ולא אמרינן סוף טומאה לצאת דכיון שאין עליה אהל הוי כמונח ברשות הרבים ואינו מטמא כלל בבית ע"ש ומש"ל ס"ז, ולפ"ז טומאה רצוצה דבוקעת ועולה דרך הגג הוי ממש כמונח ברה"ר דכיון דאין כאן אהל חוצץ, ואנן בעינן שתהיה הטומאה תחת אהל אז אמרינן ביה סט"ל:

ולפ"ז יש לתרץ מה שהקשה הרלב"ח ז"ל (סי' קמ"ב) בהא שכתב הרמב"ם ז"ל בפכ"ה דעמוד העומד בתוך הבית טומאה בוקעת ועולה אבל הבית טהור, ובפי"ח גבי מגדל דסופ"ד בטומאה רצוצה במוכני כתב דכל הבית טמא הרי דאם טומאה רצוצה בתוך הבית מטמא כל הבית, ותירץ דבעמוד איירי שאין טפח מקורות הבית לעמוד דסתם עמוד עשוי לחזק תקרת הבית והטומאה בוקעת דרך הגג ומש"ה הבית טהור, אבל במוכני דיש אהל טפח מקורות הבית למוכני וע"כ אין הטומאה בוקעת דרך הגג ממילא כיון דשם נפסקה בקיעתה ע"כ דמתפשטת אע"ג דהיא טומאה רצוצה ע"ש. ולפע"ד יש לדון בזה דאע"ג דנשלמה בקיעתה והגג חוצץ מ"מ אינה מתפשטת דהא בפ"ח מ"ד] תנן אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה וחבילי המטה והמשפלות והסריגות שבחלונות, הרי אע"ג דאין הטומאה