פתח האוהל לה

בתוכו הבית טהור, טומאה בבית מה שבתוכו טהור, שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס, יש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט הטומאה בתוכו הבית טמא דהטומאה עולה מן הביב לבית כיון שאין לה דרך לצאת דרך פתח הביב היוצא לר"ה, דכל פחות מטפח אין הטומאה יוצאה. הרב], טומאה בבית מה שבתוכו טהור, שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס כו' ע"כ, וכן פירש הרמב"ם ז"ל שהטומאה נכנסה דרך פתח הביב לבית כיון שאין בביב היוצא לר"ה טפח, אבל הר"ש והרא"ש ותוס' בב"ב (ד"ק ע"ב) כתבו הטעם דטומאה בוקעת ועולה מביב לבית כיון שאין ביציאתו טפח הו"ל קבר סתום ולפ"ז אף דאין בפתח הביב הפתוח לבית טפח מ"מ הטומאה בוקעת ועולה מביב לבית, אבל לשיטת הרמב"ם אם אין טפח בפתח הביב הפתוח לבית אין הטומאה יוצאה לבית כיון שיש בחלל הביב פו"ט וכן הוא שיטת רש"י ז"ל בהרבה מקומות וכמ"ש הפנ"י ז"ל בתשובתו לקמן [כלל ב' סימן ז'] עש"ה:

והתוס' בב"ב שם הקשו בתיבת המגדל דיש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט דהבית טמא משום סט"ל, דלמ"ל הך טעמא תפ"ל מטעם דהוא קבר סתום וכן בסיפא בהיה עומד ופתחו לחוץ הבית טהור ואמאי הא הוה קבר סתום כיון דאין בפתחו פו"ט ותירצו דאין בכלים דין קבר סתום דאין מבטלו, והקשה המהרש"א ז"ל שהרי התוס' כתבו דהביב טמא מטעם קבר סתום והרי במשנה קאמר הטעם משום סט"ל, ותירץ בודאי כזית טומאה שבביב אף אם אין ביציאתה טפח אין דרך הטומאה לצאת דרך הבית רק שיורדת עם השופכים לר"ה ואין הבית טמא אלא משום דבוקעת ועולה וכפירוש הר"ש ז"ל, ולא קאמר התם לפי שדרך הטומאה לצאת אלא לתת טעם אסיפא דמלתא טומאה בבית מה שבתוכו טהור לפי שדרך הטומאה לצאת ואין סופה להכנס עכ"ל:

הרי לשיטת התוס' והר"ש הבית טמא רק משום בוקעת ועולה אבל לא אמרינן סט"ל דרך פתח הביב הפתוח לבית כיון שאין בפתח הביב הפתוח לר"ה טפח, כיון דע"כ תצא הטומאה עם השופכים יחד לר"ה, ולפ"ז י"ל דה"ה הכא אם הטומאה נכנסה דרך חלון מר"ה כיון דנותנים לה מקום במקום שנכנסה ודרך זה תצא הטומאה אע"ג דלית ביה טפח הרי ע"כ דרך הכא תצא הטומאה, ואם כי יש לחלק קצת מ"מ אינו מוכרח, אבל לשיטת הרב והרמב"ם ז"ל דס"ל דכיון דאין בפתח הביב שתתפשט הטומאה דרך שם אמרינן דסופה לצאת דרך פתח הביב הפתוח להבית שיש בו טפח, ה"ה הכא כיון שאין בחלון טפח ע"כ שתצא הטומאה דרך הבית, והבית החיצון טמא, ובעינן דוקא שיהיה בחלון טפח לכזית וד"ט למת:

ובתפארת ישראל פ"ד [בבועז ס"ה], הקשה אמאי בתיבת המגדל אמרינן סט"ל והבית טמא אע"ג דאין ביציאתו פו"ט, משום דע"כ סופו לצאת דרך פתח קטן כזה, א"כ אמאי הביב טמא כשאין בפתח הביב פו"ט משום סט"ל, נימא ג"כ דע"כ סופו לצאת דרך פתח קטן כזה ע"ש, ולק"מ דלהרמב"ם ז"ל וסייעתו, דמפרשים מטעם סט"ל, ס"ל דיש בפתח הביב הפתוח לבית פו"ט, וכמו שכתב בפירוש המשניות וכ"כ התפ"י בעצמו בפ"ג [בבועז סי' י"ג], וא"כ לא דמי כלל לתיבת המגדל דשם כיון דאין לו פתח אחר רק פתח קטן כזה ע"כ סופו לצאת דרך פתח זה, ומש"ה ה"ה בסיפא דהיה עומד בפתח הבית ונפתח לחוץ הבית טהור דסופה לצאת דרך פתח קטן כזה, כיון דאין לו פתח אחר, אבל בביב כיון שיש לו פתח אחר טפח פתוח לבית אמרינן דאין הטומאה מתפשטת דרך פתח קטן כזה רק דרך פתח הביב הפתוח לבית, ואע"ג שהוא מוגף, הואיל וסט"ל דרך פתח טפח:

ומ"מ לא מהני חישב להוציאו דרך פתח קטן, ונימא דהשאר פתחים טהורים, דע"כ יוציאנו דרך פתח קטן שחישב עליה, ובפרט היכא שגם השאר פתחים קטנים, די"ל כיון דאין בו שיעור בטלה דעתו ולא שייך חישב עליה וכולם טמאים, דלא ידעינן בהי נפיק, ולשיטת הרמב"ם ז"ל א"ש טפי דכל דאין בו כשיעור הוי קבר סתום:

ובעירובין (ד"ל ע"א) דקאמר עוג מלך הבשן פתחו בארבעה וכגון דאיכא פתחים קטנים טובא ואיכא חד דהוה ארבעה, דודאי כי מרווח בההוא קא מרווח, וכתב רש"י ז"ל ד"ה בההיא, אבל היכא דכולן שוין בד' או בי' אמות כולן טמאים דלא ידעי בהי מרווח ומפיק ואפילו נפתח אחד מהם או חשב עליה כולם טמאים, כיון דליכא חד דחזי ליה ובעי מרווח ולא ידעינן בהי מרווח ע"כ, והרשב"א והריטב"א ז"ל כתבו שם בשם הראב"ד ז"ל דחולק וס"ל דרק בנפתח ס"ל דעוג מלך הבשן פתחו כמלואו, אבל בחשב עליה מהני אע"ג דהפתח לא חזי ליה מ"מ אמרינן בההוא קא מרווח הואיל וחשב עליה ע"ש. ולכאורה לשיטת הראב"ד ז"ל א"כ אפילו אין בו ד"ט וכל השאר פתחים ג"כ לית להו ד"ט נימא דמהני חשב עליה וכמו דמהני בעוג מלך הבשן חישב עליה יותר מד"ט אע"ג דהשתא קיימינן דעוג פתחו כמלואו, ואפשר דס"ל מטעם קבר סתום בעינן ד"ט, וצל"ע עוד:

ובטור יו"ד (סי' שע"א) איתא ארובה שבין בית לעליה ואין בה פו"ט, וכזית מהמת למטה בבית כנגדה, הבית טהור והעליה טמאה ע"כ, והוא מהרא"ש ז"ל הלכות קטנות, ובדרישה שם הקשה דאכתי ליטמא כל הבית מכח שסוף הטומאה לצאת משם מכנגד הארובה להוציאה מהבית, ותירץ וז"ל וי"ל בדוחק דמיירי שפתח הארובה היא בקצה הבית בתוך חלל הפתח באופן שהוא מוציא מיד ואין הבית מאהיל עליו, ואי"ל מאי פסקא ולמה סתם רבינו, וי"ל דרבינו לא נחית בדין זה לאשמועינן דין טומאה דסופו לצאת מאי נידון ביה, דזה אשמועינן בבית שאחר זה הדין וכאן לא אתא אלא לאשמועינן דבר חידוש דמצינו דמקום שהטומאה מונחת בו טהור ומקום שאין הטומאה מונחת בו טמא ממנו. עוד תירץ דכיון שעתה אין הכזית באותו אהל יש לדמות לשער העיר ואינו דומה לשני חצאי זיתים המונחים בשני חדרים דשם משעה ראשונה מונחים באותו אהל עכ"ל. ובפרישה תירץ דיכול להוציא הטומאה דרך הארובה שהיא כנגדה ולעולם לא יאהיל הבית על הטומאה. עוד תירץ דלא אסרו סט"ל כ"א במקום שיש שם טומאה אלא שאינו ביחד כמו בשני חדרים משא"כ כאן דכשהטומאה תחת הארובה דאין שם טומאה בבית שלמטה עכ"ל. ולא זכיתי להבין מה שתירץ דיכול להוציאו דרך הארובה, הרי הכא בארובה שאין בה פו"ט ולהציל הטומאה על הפתחים בעינן טפח דוקא, ואפשר דס"ל דכמו בחור שבין בית לבית או בין בית לעליה בעינן טפח דוקא, ומ"מ אם הטומאה מונחת נגד הארובה מתפשטת הטומאה לעליה אף שאין בה פו"ט, ה"ה לענין להציל על הפתחים אף דבעינן טפח, זה דוקא במונחת תחת האהל אבל מונחת כנגד הארובה מצלת אף באין בה פו"ט ודוחק. גם התירוץ הב' אינו מובן מה שחילק דאינו דומה לשני חדרים דהכא אין טומאה בבית שלמטה, קשה שהרי גם השני חדרים טהורים וכיון דהטומאה אינו ביחד הרי אין כאן טומאה כלל:

ובט"ז סקנ"ו תירץ דכיון דאין כאן רק כזית ועליה אין שום אהל כו' כמונח ברשות הרבים ואינו מטמא כלל בבית ע"כ, והפנ"י בסוכה (די"ח) כתב דזה דוחק שהרי הכא איירי בין בית לעליה וגם העליה מאהיל כנגד הטומאה והוי כאהל אחד ורק במשנה דאהלות (פ"י מ"ב) אין בארובה פו"ט, טומאה בבית כנגד ארובה טהור, טומאה כנגד ארובה, הבית טהור, הכא י"ל דאין כאן משום סט"ל כיון דאין הטומאה כנגד אהל וסט"ל לא