פתח האוהל לד

מה"ת לקברו, אבל כזית דאין חיוב כלל לקברו אי דמחויב רק מדרבנן ומה"ת אין סופו לצאת, בזה הוי סט"ל רק מדרבנן ושם בתיבת המגדל דאיירי רק בכזית כתב רש"י ז"ל דהוי מדרבנן, משא"כ במשנה דהמת בבית ולו פתחים הרבה שפיר כתב רש"י ז"ל דהיא הלכה למ"מ כיון דהוא מת שלם:

והנה המהרי"ל ז"ל (סי' ק"נ) הבאתיו לעיל ס"ה כתב ואני מצאתי טעם אחר להתיר בפרק העיר והרוטב כתב רש"י ז"ל דכל טומאה לצאת הוי דרבנן, ומצאתי שם כתוב דה"ה דביצה דמת שלם עכ"ל. הרי בהדיא דהיה ס"ד לחלק בין כזית למת שלם, דאע"ג דכזית הוא מדרבנן, מ"מ מת שלם הוי מה"ת, ורק דמצא כתוב דאין חילוק, מ"מ לא רחוק לתרץ דברי רש"י ז"ל דהוא ס"ל דיש חילוק ורק במת שלם הוי מה"ת:

ובזה י"ל הא דנקט במשנה המת בבית ולא קתני הטומאה בבית ולו פתחים הרבה דהא גם בכזית ובכל טומאות הפורשות מן המת אמרינן סט"ל, ואי"ל משום סיפא דקתני חשב להוציאו באחד מהם או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה, ובכזית לא בעינן ארבעה רק טפח, הא גופא קשיא לא ליתני המת ולא יהיה צריך למיתני חלון שהוא ארבעה על ארבעה דוקא, והיה יכול למיתני סתם חשב להוציא באחד מהם או בחלון, ואנא ידענא דכל חד וחד כדיניה כדקתני לעיל מיניה בפ"ג שם כזית מן המת פתחו בטפח, והמת פתחו בד"ט להציל טומאה על הפתחים, ולמה קתני דוקא המת בבית ואיצטריך למיתני בחלון שהוא ד"ט. וכן אי"ל משום סיפא היה סתום ונמלך לפתחו בש"א ד"ט כו' דהרי בודאי בכזית פליגי אי יפתח טפח או יתחיל, והו"ל למיתני בש"א שיפתח שיעורו ובה"א כשיתחיל:

ולפ"ז י"ל לפי מאי דמסיק דב"ה מטהרי מכאן ולהבא אבל למפרע לא משום דאין ברירה דסט"ל הוא מה"ת, י"ל דוקא במת שלם אבל בכזית שפיר אמרינן ברירה כיון דלא הוי אלא מדרבנן, ולרבא ולר"א דס"ל דאף למפרע מטהרי ב"ה נקט מת כדי לאשמועינן רבותא דאף במת שלם מטהרי ב"ה למפרע:

אמנם ע"כ אף היכא דאין מצוה לקברו מ"מ אמרינן סט"ל, ועכ"פ מדרבנן, דהא בסופ"ח בשני חדרים ובהם שני חצאי זיתים ופתוחים לבית דהבית טמא דאמרינן ביה סט"ל, אע"ג דליכא בכל בית רק חצי זית, ואין מצטרפים כיון דהם בשני בתים ואעפ"כ אמרינן ביה סט"ל, וע"כ דצ"ל דעכ"פ מדרבנן אמרינן סט"ל אע"ג דליכא מצוה לקברו, ובלבוש (סי' שע"א) כתב בשני חדרים והבית טמא משום סט"ל, והוא הלכה למשה מסיני, נראה לפע"ד דקאי אעיקר דין סט"ל אבל בשני חצאי זיתים לכ"ע הוי רק מדרבנן:

אך דעומד לנגדי תוספתא דמגילה פ"א דתניא אין בין דם המת לדם תפיסה, אלא שדם המת נזיר מגלח עליה וחייבין על טומאת מקדש וקדשיו, דם תפיסה אין נזיר מגלח עליה ואין חייבים על טומאת מקדש וקדשיו. אין בין כזית מן המת למת, אלא שכזית מן המת פתחו בטפח, והמת פתחו בארבעה טפחים ע"כ. ואי נאמר דסט"ל במת הוי מה"ת ובכזית הוי מדרבנן, א"כ אמאי לא קאמר נפ"מ דכזית מן המת אין הנזיר מגלח על טומאת פתחו, ומת נזיר מגלח על טומאת פתחו, כמו דאמר הנפ"מ בין דם מת לדם תפיסה, וע"כ או דבשניהם סט"ל מה"ת או דבשניהם מדרבנן:

אך לפמ"ש התה"ד וברדב"ז הנ"ל, די"ל דעל סט"ל אין הנזיר מגלח אע"ג דהוא מה"ת כיון שאין באהל אחד עם המת יחד, א"כ שפיר י"ל דבכזית הוי מדרבנן ובמת מה"ת, ומ"מ לא קאמר הנפ"מ דבמת הנזיר מגלח משום דאף דהוי מה"ת אין הנזיר מגלח עליה:

ובתוספתא ריש כלים הובא בר"ש ז"ל שם מ"ב, חומר בכזית מן המת מן המת, שכזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד"ט וע"ש בגירסת הגר"א ז"ל, ואע"ג דבכזית הוי רק מדרבנן מ"מ י"ל דחמיר לענין זה דבכזית סגי בטפח:

והנה מבואר דבנפל אמרינן ביה סט"ל, וכמ"ש הר"ש ז"ל סופ"ג בשם התוספתא ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו ד"ט ואין ביציאתו ד"ט ונפל בתוכה הבית טמא, ולפי פירוש הרמב"ם והרב ז"ל שם הבית טמא משום סט"ל, וכמ"ש בסימן שאח"ז, ועי' בפ"ז מ"ה ובתוספתא סופ"ח, ולפמ"ש המג"א (סי' תקכ"ו סק"כ) דמחויב מה"ת לקברו אמרינן ביה סט"ל מה"ת, ולפי מה שכתב שם בשם הגהות מיימוני דאין מחויב לקברו י"ל דהוי רק מדרבנן, ובאור זרוע ה' אבלות (סי' תכ"ב) הביא שם דעת מורו רבינו שמחה ב"ר שמואל ז"ל דאין מצוה לקבור הנפלים וכתב ראיות לזה ע"ש, ובנו"ב מה"ק (סי' ט"ז) חאו"ח ובפ"ת יו"ד (ר"ס שנ"ז) וביש"י (סי' שמ"ג) הנ"ל. ולהלכה אין להחמיר כלל בסט"ל במת עכו"ם וכמ"ש לקמן בענין מת עכו"ם (בכ"ה ס"ב) בס"ד:

סימן ז הטומאה במקום שנכנסה נותנים לה דרך לצאת בתוספתא דאהלות פ"ח איתא, החדר שלפנים מן הבית מוגף, ונכנסה טומאה לפנימי דרך החלון החיצון טהור, מפני שהטומאה יוצאה באיזה דרך שנכנסה ע"כ, וכתב הר"ש ז"ל בפ"ז בפירוש הב', כגון שזרקו בחלון כזית מן המת בבית שהחדר לפנים, דכיון שהדלת מוגף אין טומאה נכנסת ממנו לבית, ואי משום דסופה לצאת דרך פתח לבית ולא דרך חלון כדאמרן שאין החלונות מצילין על הפתחים, הכא כיון דדרך חלון באת הטומאה כדרך שנכנסה יוצאה עכ"ל, והביאה הרמב"ם ז"ל בפ"ז ה"ג ע"ש ובראב"ד ז"ל:

ונסתפקתי מה הדין אם נכנסה הטומאה דרך חלון שאין בו טע"ט מי אמרינן דכיון דאין בו פו"ט אין מציל על הפתחים, דכזית מן המת פתחו בטפח להציל טומאה על הפתחים, וכל שאין בו פו"ט אינו מציל אע"ג דהטומאה נכנסה דרך החלון, ואע"ג דגם חלונות אין מצילים על הפתחים כשנפתחו מ"מ אם הטומאה נכנסה דרך החלון מציל, דשאני חלונות דעכ"פ מצילים אם חשב להוציא דרך החלון וכדקתני במשנה חשב להוציאו באחד מהם או בחלון שהוא דע"ד טפחים, ומש"ה כיון דנותנים להטומאה מקום לצאת דרך החלון שנכנסה בו ממילא מציל על הפתחים אע"ג שלא חשב עליה, אבל אין בו טפח לכזית, או ד"ט למת, כיון דלא מהני חשב ה"ה דאין נותנים לה מקום דרך חלון זה, או אפשר דאע"ג דאין בו שיעור הראוי מ"מ כיון דהטומאה יוצאה דרך המקום שנכנסה מציל על שאר הפתחים וכמו דאמרינן בפ"ד גבי תיבת המגדל יש בה פו"ט ואין בפתחה פו"ט סט"ל וכן בפי"א גבי כלב שאכל בשר המת וכתב רש"י ז"ל בחולין (דקכ"ו) דאע"ג דאין בפתחה טפח מ"מ אמרינן סט"ל כיון דע"כ דרך פתח קטן זה סופה לצאת, וא"כ ה"ה הכא כיון דטומאה יוצאה דרך מקום שנכנסה אע"ג דליכא בו טפח ע"כ דרך פתח קטן כזה סופה לצאת ולא דרך הבית:

ונראה דתליא בפלוגתת המפרשים ז"ל במ"ז פ"ג דאהלות דקתני, כיצד ביב שהוא קמור תחת הבית [חפירה בקרקע ומקורה והיינו קמור ושם יורדים שופכים שבבית ומשם יוצאים לר"ה. הרב], יש בו פו"ט (דהיינו טע"ט ברום טפח בביב עצמו. הרב ויש ביציאתו פו"ט (ביציאתו בפתח הביב שממנו יוצאים המים לר"ה. הרב], טומאה