פתח האוהל לב

ז"ל בפ"ז מה' נזיר וז"ל כל אלו הי"ד טומאות שמנינו וכו' או היה הנזיר ואחת מטומאות אלו באהל אחד ה"ז מגלח כו'. משמע בהדיא דדיקא בהני מגלח אבל לא על טומאת הפתחים, כיון שאינו ביחד תחת אהל אחד, ושנינו בתוספתא, דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה. ואע"ג דאיכא מ"ד דשבשתא היא ולא סמכינן, עלה מ"מ הבו דלא לוסיף עלה לאסור אפילו שאר פתחים וכיון שנהגו במקומנו שלא ליזהר בזה מנהג אבותינו תורה היא ואין לשנות מנהגם עכ"ל. ובשדי חמד שם הביא שכ"כ בשו"ת הרשב"ש ז"ל ועוד אחרונים ז"ל ע"ש:

ולפעד"נ לשיטת הפוסקים הנ"ל דס"ל דכהנים אין מוזהרים על סט"ל, ולשיטת הפוסקים ז"ל דס"ל הא דהפתחים טמאים הוא משום דחשבינן הדלת כפתוח הואיל וסופו להפתח ובטומאה אינו חוצץ אלא דבר הסותם לגמרי, וכלישנא דהר"ח ז"ל בביצה (דף י') וכמש"ל ס"א, א"כ הא דאמר שמואל בב"ב (דף י"ט) דרקיק אינו ממעט בחלון משום דאינו מבטלו והכי קיי"ל דכל חציצה בעינן דוקא שיבטלו התם, וכתבו בשיטה מקובצת וברמ"ה ז"ל בב"ב שם דכל דאינו מבטלו ועומד להנטל כנטול דמי ע"ש [ולקמן כלל ד' סימן ב'], וא"כ ה"ה דכהנים אין מוזהרים ע"ז, דהא הוי דינו ממש כמו בטומאת פתחים אע"ג דהדלת עומד להפתח וסוף הטומאה לצאת שם מ"מ מותר להכהנים ליכנס שם לכתחלה, ה"ה הכא דסופו של החציצה להנטל משם וסופו של טומאה להתפשט דרך החור מ"מ מותר לכהנים להיות שם ועמ"ש לקמן כלל ב' ס"א בס"ד]:

ולפ"ז יש לתרץ מה שהקשו התוס' ב"ב שם והראשונים ז"ל, דהא דאיתא במגילה (דכ"ו ע"ב) ההוא בי כנישתא דיהודאי רומאי דהוה פתיח לההוא אידרונא דהוה מחית ביה מת והוו בעו כהני למיעל לצלויי התם, אתו אמרו ליה לרבא א"ל דלו תיבותא אותבוה דה"ל כלי עץ העשוי לנחת, וכ"ע העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה, א"ל רבנן לרבא והא זמנין דמטלטלי ליה כי מנח ס"ת עילויה והו"ל מיטלטלא מלא וריקן, אי הכי לא אפשר ע"כ. והקשו הא האי תיבה מסתמא לא בטלוה שם, ועוד שלא היו יכולים לבטלה שהיה ס"ת מונח בה ואסור לשנותה בדבר אחר דמעלין בקודש ולא מורידין ע"ש:

ולפ"ז א"ש דודאי לענין טומאת כלים אינו מציל, אבל הכא דהיה התיקון רק בשביל כהנים כדאמר דהוו בעו כהני למיעל לצלויי התם שפיר מועיל אף דלא מבטל ליה, דהא דלא מהני אי מבטל ליה היינו משום דסט"ל, והוא דין אחד עם טומאת פתחים, ועוד קיל מיניה דבפתח סופה של גוף הטומאה לצאת והכא רק סופה של הטומאה להתפשט דרך החור וכמ"ש, והא דאמר שמואל רקיק אינו ממעט בחלון היינו לענין גוף הדין שיהיה חציצה ולא יטמאו הכלים, אבל לא לענין טומאת כהנים, וכמו דס"ל להפוסקים ז"ל הנ"ל דהא דהמת בבית ולו פתחים הרבה כולם טמאים הוא רק לכלים ולא לכהנים:

ואולי דאפשר לפרש בזה דברי הכלבו הנ"ל, שכתב דרבינו ר"י הראה לה"ר נתנאל, דכהן אינו מוזהר על סט"ל ואפילו תחת הזיזין ואסקופת הפתח יכול לעמוד, ואינו מובן מאי הראה ר"י, ואנה מבואר דבר זה. ולפ"ז אפשר דהראה לו הגמרא הנ"ל דהוו בעו כהני למיעל כו', וס"ל דאם אינו מבטל אינו חוצץ, רק משום דכנטול דמי וסט"ל, ומוכרח דכהנים אין מוזהרים על סט"ל:

ומתורץ ג"כ מה שהקשו התוס' שם ממשנה דסוף שבת שפקקו את המאור בטפיח, וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פו"ט אם לאו, דמה מהני הא דפקקו דהא ע"כ לא בטלו הטפיח דהא אסור לבטלו בשבת דהו"ל בונה. ולפ"ז א"ש די"ל דפקקו את המאור כדי שיהיו כהנים יכולים לכנוס בו, וכ"כ שם בהדיא בר"ת ז"ל דהכהנים היו רוצים לכנוס בו ע"ש, ומשום כהנים לא בעי ביטול וא"ש:

ובזה מתורץ מה שעמדו המפרשים ז"ל דהא כיון דכבר פקקו את המאור בטפיח קודם שמת המת כמ"ש רש"י ז"ל שם, למה הוצרך למדוד אם יש בגיגית פו"ט אם לאו הא אפילו יש פו"ט מ"מ הרי כבר פקקו המאור, והרב כתב שם דשוב הוצרכו ליקח המאור משם, ובנו"ב (סי' צ"ו) תירץ דהא מבואר באהלות פ"ה ובעדיות בארובה שבין בית לעליה וקדרה נתונה עליה, בה"א מצלת על הכל, ובש"א אינה מצלת אלא על האוכלין ועל המשקים ועל כלי חרס [דגזרו משום כלי ע"ה] וחזרו ב"ה להורות כב"ש, ולפ"ז א"ש דהם פקקו המאור בטפיח כדי שיציל עכ"פ על האוכלין ומשקין וכ"ח, ומיהרו לעשות כן דאולי יש בגיגית פו"ט, ואח"כ מדדו אם יש בגיגית פו"ט לידע דין כלי שטף שהיה בבית וכן אדם וכתב שהוא פירוש אמיתי נחמד ונעים ע"ש:

אך הרי הר"ש ז"ל כתב באהלות שם ובפ"ט דכלים דרק בכלים של ע"ה גזרו דלא יהיה חוצץ על כלי שטף, והרב ז"ל באהלות כתב דאיירי בכ"ח של ע"ה, ובכלים כתב דגזרו גם על כלי של חבר, ועמד בזה בתוס' יו"ט שם ובעדיות פ"א, ובמשנה שם דקאמר מעשה בימי אביו של ר' צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו כו' משמע בודאי דחברים פקקו המאור, ולומר דלא היה בידם כ"ח רק של ע"ה זה דוחק, ואפשר דניחא ליה להברטנורא לומר טפי דהוצרכו להטפיח ופתחו המאור, ושיטת הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ג דגזרו גם על כ"ח של חבר, וא"כ שפיר י"ל דמדדו לידע דין כלי שטף. אמנם להרמב"ם ז"ל בלא"ה א"ש הך דפקקו וגם מדדו, דהרמב"ם ז"ל כתב בפירוש המשניות שם דהיו שני מעשיות ע"ש ובתוס' יו"ט שם ועיין בטורי אבן חגיגה (דף כ"ב):

אך לפי הנ"ל א"ש דהם פקקו המאור בטפיח ולא ביטלו שם כדי שיהיו כהנים מותרים ליכנס שם דהו"ל רק סט"ל, אבל אכתי כל הכלים היו טמאים אם יש בגיגית פו"ט ולזה מדדו לידע דין הכלים, ובטפיח של חבר מציל . על כל הכלים וא"ש:

ולפמ"ש המהרי"ל ז"ל דסט"ל הוא מדרבנן, מש"ה מותר לכהן לטמא א"ע, דאפילו לר"ת ז"ל דס"ל דאף דאין הנזיר מגלח כהן מוזהר מ"מ בטומאה דרבנן מודה, ולפמ"ש דכל דאינו מבטלו לא מהני מטעם סט"ל, דסופו של טומאה להתפשט שם דסופו של הסתימה להנטל, י"ל שפיר דרבא לשיטתיה דס"ל דב"ה מטהרי הפתחים למפרע דיש ברירה, וכמ"ש המפרשים דס"ל סט"ל הוי מדרבנן, ומש"ה א"ל דלו תיבותא אותבוה, דלדידיה אע"ג דאינו מבטלו מותר לכהנים למיעל:

ולפמ"ש בריטב"א ז"ל סוכה (ד"ב ע"ב) דהא דבעי ביטול לעולם הוא מטעם דשמא ימלך ליטלו משם ע"ש, הרי דהא דבעי ביטול הוי רק מדרבנן וא"כ בלא"ה א"ש הך דמגילה הנ"ל ואולי דעכ"פ ביטול ליומו לזמן הטומאה בעינן מה"ת ועיין לקמן (כלל ב' ס"ג וכלל ד' ס"ב]:

אמנם לדינא הרי כתבו התה"ד והמהרי"ל ז"ל, דהרי"ף והרא"ש ז"ל ס"ל דאסור לכהן לטמאות בטומאת פתחים והכי קיי"ל בש"ע, וראיתי שכ"כ בשו"ת הר"י אבן מיג"ש ז"ל (בסי' קע"ז) וז"ל וששאלת על מאי דשמיע לך דרבינו הרב ר' יצחק ז"ל היה מתיר בבית שיש בו מת והפתח נעול, ויש על הפתח אכסדרה, שיכנס כהן תחת אותה אכסדרה, לא שמענו ממנו זה וחס ליה לרבינו ז"ל דלימא הכי ומשנה ברורה היא דתנן המת בבית כו' מדקתני נפתח אחד מהם מכלל דכולם נעולים נינהו, ואפ"ה כיון שאין אנו יודעים באיזה פתח יוציא כולם טמאים וכו',